לפני חצי שנה, הגעתי למקום הרצח של יגל והלל יניב בחווארה דקות אחדות אחרי הפיגוע. הזדעזעתי מרצח שני האחים שהכרתי היטב, נדהמתי מהתעוזה של המחבל באור יום בכביש ראשי וצייצתי בטוויטר שצריך למחוק את הכפר חווארה.
זמן קצר לאחר מכן מחקתי אותו, את הציוץ, לא את הכפר. מאז, חצי שנה, שתושבי גב ההר חיים ברולטה רוסית. כל נסיעה בכביש הראשי הביתה היא סימן שאלה, מה יהיה הפעם. מציאות בלתי נסבלת ולא הגיונית.
אין לי טענות למח"ט שומרון הגיבור שעושה את המקסימום ומעבר לו, אין לי טענות כלפי הלוחמים האמיצים ומפקדיהם שכל לילה נכנסים לעומק הערים והכפרים כדי לחסל מחבלים.
הטענה שלי היא רק כלפי ממשלת ישראל. אני לא יודע איזו ממשלה זו, אומרים שימין, אם זה ימין אני לא בטוח מה זה שמאל. מה שאני כן בטוח שזו ממשלה שלא מספקת לנו, אזרחי מדינת ישראל שגרים פה, את הבסיס, תחושת בטחון.
בפרקטיקה אני מצפה לשתי פעולות, אחת בטווח המיידי והשניה ארוכת טווח: באופן מיידי, לצאת למבצע עומק לאיסוף נשקים באופן סיטונאי, השטח מוצף בעשרות אלפי נשקים שחצו את הגבול מירדן ליו"ש. מבצע כזה חייב להיות מאד אגרסיבי כדי שיצור לחץ בצד השני. יש לזה השלכות אבל אין מנוס מכך.
ובאופן ארוך טווח, חייבים לומר את האמת, מדינת ישראל מפחדת ונמנעת מפעולות שימוטטו את הרשות הפלסטינית.
כולם יודעים שהרשות מעודדת טרור, משלמת משכורות למחבלים ומחנכת לרצח יהודים, אבל לממשלת ישראל אין שום תכנית חלופית מה לעשות ביום שהרשות תקרוס, ולכן הולכים על ביצים ובין הטיפות.
חייבים תכנית, הרשות היא לא כוח עזר חיובי למדינת ישראל אלא גורם עוין שמעודד רצח יהודים. אין ברירה אלא להכין תכנית רצינית ומסודרת כדי שברגע אחד של הזדמנות נוכל לייצר פה סדר יום חדש.
ומילה לאחיי המתיישבים, אנחנו כאן, ותמיד נהיה כאן, ונמשיך לגדול ולצמוח פה יחד. נבנה עוד בתים, נקים עוד גני שעשועים, בתי כנסת, מקוואות ובתי ספר. אנחנו היינו פה לפניהם, נהיה פה אחריהם, ובעזרת השם ביחד ננצח!
דוידי בן ציון הוא סגן ראש המועצה האזורית שומרון, חבר דירקטריון הקרן הקיימת לישראל ויושב ראש עמותת 'שפרה פשוט לאהוב'