א. היאספו ואגידה לכם
גם זקני מוסקבה לא זוכרים מזג אוויר כה נפלא ומיוחד בחג הסוכות. ישיבה בסעודות החג בלי גשמים וללא שכבת מעילים והצורך בכלי חימום שונים. זו הייתה הזדמנות בעבורי לצאת לאחר סעודת ליל החג בסוכה הגדולה בחצר בית הכנסת המרכזי 'מארינה רושצ'ה', לבקר ב'גאולה'.
בין שאר הדברים הנפלאים שקבע כאן הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, הוא מינויי רבנים המותאמים לכל גווני הקהילה. וכך זכו הקהילות הבוכרית, לצד הגרוזינים והקווקזים - לרבנים משלהם, המשמרים את מסורת העדות ופועלים בשיטת החסידות. שילוב מנצח.
אין לנו כאן עדיין שכונת 'גאולה' כמו בירושלים, אבל כן יש לנו את מוסדות 'גאולה' של הקהילה הקווקזית במוסקבה, ובמרחק הליכה של כרבע שעה הגעתי ונכנסתי לסוכה רחבת הידיים שבחצר הבניין המרכזי. רוב הסועדים כבר עזבו ושבו לביתם, אך בראש השולחן ישב עדיין ידידי רב הקהילה הרב אברהם איליגוייב, ושפע דברי תורה וחסידות.
'חיפשנו רבות מקום לקהילתנו, ובהשגחה פרטית מצאנו רחוב זה, שבהמשך התברר כי גרו בו בשעתו יהודים רבים' - משתף אותי הרב אברהם, ומספר על הרחוב והבתים היפים בו, נוף יחסית חריג בשכונתנו, שכונת 'מארינה רושצ'ה' המפורסמת.
בינתיים מתפללים באוהל מושקע ברחבת בית הכנסת, שסיום בנייתו מתוכנן בע"ה לקראת חג החנוכה, ובין לבין מפעילים שיעורי תורה, חסידות ומסורת לכלל בני הקהילה החשובה במוסקבה.
כשכיבדני לומר 'לחיים', חזרתי על הדברים שזה עתה שמעתי מהרב הראשי, בנאומו הקבוע לאחר קריאת התורה: "חשבתי הבוקר על מה שקרה בחג הסוכות תשנ"ב, בו עמד הרבי על רגליו במשך 6 וחצי שעות, והביט בפני כל אחד שעבר לברך על ד' המינים שלו וענה אמן על הברכות. זו הייתה הפעם האחרונה וגם הנדירה באופן שכזה שזכינו לכך. ואולי אפשר לומר, שכוונת הרבי הייתה לומר לכל אחד ואחת: 'את הגאולה נביא רק מתוך אהבת ואחדות ישראל', כמו ד' המינים המייצגים כידוע רמות שונות של יהודים, אך את המצווה ניתן לקיים רק באם נחבר אותם ביחד".
ב. כי בסוכות הושבתי את בני ישראל
כמדי שנה בלילות החג, לקראת חלקה השני של הסעודה המתקיימת בסוכה הגדולה, צועד הרב שליט"א בראש ומצעיד את הקהל כולו לרחוב 'נובו-סושובסקי', להמשיך את השמחה לחוץ, ומובנו הרוחני: להשפיע שמחה לכלל, ולא להיות מושפע חלילה מהרחוב.
נהגי קרונות ה'טרמווי' כנראה מכירים זאת משנים עברו, גם שאר נהגים תושבי האזור נוהגים בסבלנות ומחכים שמעגלי הרוקדים יפנו את הכביש, והשמחה רבה וסוחפת. שירים עולים ומתחלפים, ולא צריך הרבה דמיון להבין את גודל השעה והמעמד, שקהות החושים דילגה על אירוע שנתי זה.
"בערב החג שלח מישהו ידיעה מ'ניו-יורק טיימס', המדווח על 'זן חדש בעל מוטציה חזקה של נגיף הקורונה שהתגלה ומעורר בהלה גדולה בעולם, מתוך פחד על התפשטות המגפה והמחלה מחדש'. האיש חמד לצון והמציא ידיעה זו, ועם קצת משחק גרפיקה ניסה לבדוק את תגובות הציבור" - כך פתח בדברים ידידי מנהל הקהילה הרב מרדכי ויסברג, תוך כדי שאנו רוקדים זה לצד זה. והוא מוסיף את מסקנתו ולקחו מניסוי כלים זה: "אך לפני שלוש שנים עמד העולם מלכת, משבר כלכלי בכל העולם, מדינות העולם הגיבו על הקורונה באמצעות הנחיות חמורות, הטלת מגבלות על תנועה והתקהלויות, סגרים ועוצרים, ביטול אירועים וסגירת כלל המוסדות הלא חיוניים, איתור חולים ונשאים ובידודם. והנה ידיעה חדשה ומפחידה בעניין - כבר לא מעניינת היום כמעט אף אחד! ולעומת זאת, אירוע יציאת מצרים שקרה לפני למעלה משלושת אלפי שנים, מעוררת מאות אלפי יהודים בכל העולם, בכל שנה מחדש. ללא התחשבות במצב ובמיקום, חוגגים לכבודו את חג הסוכות במלוא מובן המילה. זהו סודו של האמת, שהיא חיה ומתחדשת ולא נגמרת, בשונה מאירועים ותקופות זמניים וחד פעמיים שחולפים כלא היו".
ג. סוכת שלום
'סְ'קאָסט אַ גאָלדע' - היה ביטוי מוכר, כשרצו להגדיר משהו שמחירו הוא 10,000 שקל ישן. זה היה בשנת תשמ"ה, וזכורני היטב בילדותי, את הפעם הראשונה כשראיתי את השטר החדש עם דיוקנה של רוה"מ גולדה מאיר מצד אחד, ומצדו השני צילומו של דוד חבקין, בחור בן 18, שטיפס על גג אחד המבנים כאן בסמוך ברחוב 'ארכיפובה' במרכז מוסקבה, וצילם את גולדה מאיר יוצאת בשנת תש"ט מבית הכנסת הגדול, בתפקידה כשגרירה חדשה בברית המועצות, ומאות יהודים סביבה.
חול המועד סוכות תשל"ד, השבוע לפני 50 שנה בדיוק, ימים ספורים לאחר פרוץ מלחמת יום-הכיפורים. גולדה, בתפקידה כראש-הממשלה, יצאה לבקר חיילים ברמת הגולן, שהצליחו לאחר קרב מר ובאמצעות טנקים ישראליים, לבלום התקפה סורית קשה לא רחוק מהגבול. היא פגשה קבוצה של חיילים דתיים העומדים בתוך סוכה ניידת, ומתפללים שחרית כשטליתות על כתפיהם ולולבים בידיהם. הם היו אנשי מילואים שגויסו הישר מבית הכנסת ביום-הכיפורים, ומאז לא ראו את משפחותיהם. לאחר שהתעניינה בשלומם, קם חייל צעיר ואמר: "אני רוצה לשאול משהו: אבי נהרג במלחמת השחרור, וניצחנו. דודי נפל במלחמת סיני, וניצחנו. אחי נהרג במלחמת ששת הימים, וניצחנו. בשבוע שעבר איבדתי את חברי הטוב פה בקרב. אין לי ספק שבסוף גם הפעם ננצח. אבל האם כל הקרבנות הללו שווים, אם לא נוכל לחיות כאן בשלום?".
גולדה שתקה כמה רגעים, ואז העלתה זיכרונות מביקורה במוסקבה, כאשר באותה עת שלט במדינה סטאלין ימ"ש, וכל פעילות דתית הייתה אסורה. מי שנתפס מוהל, שוחט או מלמד יהדות בצורה כלשהי, נשלח לסיביר במקרה הטוב, או נורה למוות. היא תיארה פניהם את שמחת תורה במוסקבה באותן שנים קשות, בהשתתפות אלפי יהודים שגדשו את רחוב ארכיפובה: "אימהות עם תינוקות בידיהם, זקנים וצעירים, ואפילו חיילים עם מדי הצבא האדום - כולם הגיעו לשם, למרות הסיכונים והאיומים של הממשלה. ניגשו אליי מאות ובירכו אותי בברכת 'שלום עליכם' או 'גוט יום טוב', ואני עניתי להם באידיש: 'אדיינק אייך פאר'ן בלייבן אידן'!".
בזכות יהודים במוסקבה החיים חיים יהודיים, ננצח בע"ה את אויבינו ושונאינו בכל מקום בעולם, והשלום המיוחל יפרוש את כנפיו על כולנו.
תמונת השבוע שלי: סוכת רחמים
"אשמח להיות ה'אושפיזין' אצלכם בחג הסוכות", הגיעה הפנייה מידידי היקר מר יוני לייפר, מנהל הסניף הרוסי של ארגון הג'וינט העולמי. יחד עם צוות ההנהלה של 'מרכז החסד היהודי במוסקבה שערי צדק' שמחנו מאוד על ההזדמנות, ושלשום ביום רביעי, הגיע יוני והצוות המשרדי שלו בו יותר מ-30 איש ואשה, אנשים מקצועיים ומסורים למטרה.
מאז הוקם לפני קצת יותר מ-100 שנה, מסייע ארגון הג'וינט בדרכים רבות להציל יהודים בכל רחבי העולם. וגם בתקופות הקשות בזמן מלחמת העולם הראשונה והשנייה, דאג למזון ובגדים ליהודים רבים במצבים שונים ולהצלת רבים, והוא ממשיך בשותפות הנאמנה שיש לנו איתם מזה שנים רבות.
ראשית כל התיישבו לסעודת חג בסוכה, שמעו הרצאה מרתקת על מהות החג מפי ידידי הפרופסור הרב אלכסנדר לאקשין, ודברים חמים ונלהבים על הקשר ההיסטורי בין סוכות וצדקה מפי הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, לא לפני שכיבד את מר לייפר בקיום מצוות ד' מינים.
לאחר סיור בבית הכנסת, הגיעה הקבוצה כולה למרכז החסד, כאשר לחלק מהם זאת הייתה הפעם הראשונה לראות מקרוב את המקום רחב הידיים, שכולו מוקדש לעזרה וסעד לנזקק.
באולם בית התמחוי הגדול, הכנו להם הפתעה של הופעה מוזיקאלית לכבוד החג, עם שירים יהודים מוכרים ואהובים, וכך התחברו להם הפעילות היומיומית שלהם מול מה שראו וחוו מקרוב.