האלוף במיל' גרשון הכהן רואה במלחמה הנוכחית המשכה הרציף של מלחמת העצמאות, מלחמה שתימשך לפרק זמן ארוך ותחייב חזרה למושגי תש"ח של אמונה ונכונות למאבק על האדמה.
לשאלתנו אם התמונות הקשות ותיאורי הזוועה החזירו לעם בישראל את הרוח שעליה הוא מדבר שנים רבות, משיב הכהן בחיוב וקובע כי זהו כורח החיים, כהגדרתו. עוד הוא מוסיף בהתייחס לרוחו של העם: "אנחנו לא יודעים עד כמה היו מעשי גבורה של אזרחים, קצינים זוטרים ובכירים, שלקחו את עצמם להיתקלויות. חלק מהגיבורים לא נדע את גבורתם כי אנחנו רואים אזרח או שניים הרוגים מול עשרה או עשרים מחבלים הרוגים ויש להניח שהאחד או השניים חיסלו אותם ואיש לא יספר את סיפורם. הרוח נמצאת בנו גם כשהיא נראית כבויה, כגחלים ביער שמתלקחות מחדש".
"עם כוח הרוח לא ננצח מרתון אבל במלחמה כן", אומר הכהן ומציין את הניסיון והלקח התנ"כי שהכיר בכוחה של הרוח להעניק לחלש את היכולת לנצח את החזק תוך שימוש בתחכום תחבולה ונחישות.
במאבק הנוכחי, אומר הכהן, "ראינו את כוח האמונה של הסיטרא אחרא. אנחנו נלחמים נגד מאמינים בחמאס ובחיזבאללה. סביבנו אנשים מאמינים והמלחמה הזו לא יכולה להיות בלי אמונה", הוא אומר ומזכיר את הדברים שכתב השייך אל קרדאוו'י אחרי מלחמת ששת הימים כשקבע שישראל ניצחה בזכות האמונה ועד שלא תשוב האמונה ללוחם הערבי לא יהיה למלחמתו סיכוי ובן לאדן והמורה שלו הם שהצליחו להשיב את האמונה לעולם המוסלמי "ועם זה אנחנו מתמודדים".
לשאלתנו איך ניתן לחזק את הרוח בחברה מערבית וחילונית, מסרב האלוף הכהן להגדיר את החברה הישראלית כחילונית ומזכיר כי חלוצי ההתיישבות והציונות "לא היו אמנם שומרי מצוות באמות המידה המקובלות של שולחן ערוך אבל הם היו חדורי אמונה. כך ייבשנו את הביצות וכך ניצחנו במלחמות. הרב קוק הבין את זה והאדיר את רוח החלוצים. אנחנו ביטלנו את הרוח הזו ואליה אנחנו צריכים לחזור".
עוד מזכיר הכהן את דבריו של בן גוריון אודות השיבה לרבי עקיבא ובר כוכבא ועל כך שהציונות לא הפנתה עורף למסורת היהודית והיא אינה יכולה להיות מסופרת ללא אותה רוח יהודית שעל ברכיה גדל בן גוריון בעירה בפולין כשלמד גמרא ומשנה.
"אנחנו במלחמת עצמאות מתמשכת, במבחן קיומי האם אנחנו יכולים להתקיים בארץ הזו, ובארץ הזו יש חובת ציות לכללי הארץ שהם עבודת האדמה באמונה ונכונות להיאבק למענה".
הכהן משיב בשלילה לשאלתנו אם הופתע מהמתקפה החמאסית על ישובי העוטף, אך מודה שעוצמתה של המתקפה הזו הפתיעה גם אותו. הוא מזכיר ומציין כי כתב את הדברים בעבר ואף תרגל את הצבא לקראת תרחיש שכזה, אך יש להודות ש"עוצמת המהלומה הייתה חסרת תקדים. את ההיקף ואת היכולת שלהם לשתק את המערכת בצורה כל כך מוצלחת איש לא יכול היה לחזות".
"ברור שאם המערכת הייתה דרוכה יותר זה לא היה. אני גם מדבר שנים על כך שאין תחליף למה שהיה בתש"ח. יישובי ספר צריכים להיות באורח חיים חלוצי, חלק ממערך הלחימה, חמושים ולא רק בכיתת כוננות. כיתות כוננות לחמו ונפלו מהם בסיפורי גבורה מופלאים, כך במגן וכך בנתיב העשרה. זו הייתה תפיסת ההגנה המרחבית לפני ובתוך תש"ח. יגאל אלון כותב על כך ורפול מבצע זאת. לזה צריך לשוב. דיברתי על זה וגיחכו כי הסתמכו על כך שצה"ל יהיה זמין. כל רעיון ההגנה המרחבית הוא רעיון שמבין לעומק את הכאוס של מצב מלחמה, שההגנה צריכה להתבסס על יכולת הגנה מקומית שאינה תלויה בהתראה".
על הצפוי מכאן והלאה אומר האלוף במיל' הכהן כי דרושה אמירה עקרונית והיא שאנחנו הולכים למלחמה ארוכה שנקודת הסיום שלה לא נראית באופק. אין יכולת להשיג הישגים אם סוגרים את המלחמה הזו בשבוע. היא תימשך ומשך הזמן הארוך הוא לטובתנו, אבל זה אומר גיוס מלא של המשק והחברה, מילואימניקים שלא יחזרו הביתה עד חנוכה. צריך להעביר את המסר הזה כדי שלא נהיה נסחטים גם על ידי נושא החטפים וגם על ידי הרצון שלנו לחזור לעסקים כרגיל.
"צריכה להיות אמירה שאנחנו הולכים מלחמה ארוכה על קיומנו ואם לא ננצח כבודנו ועוצמתנו יחלשו. העולם הערבי מסתכל עלינו. צריך להביא לכך שחמאס לא יהיה יותר עם כוחו האסטרטגי שמאיים על מדינת ישראל", אומר הכהן.
באשר לאתגר ההתמודדות עם מציאות בה כ-130 חטופים מוחזקים ברצועת עזה, אומר הכהן כי "לרגע לא להקל ראש בבעיה הנוראה הזו, שהיא חסרת תקדים, אבל יחד עם זה לשים את זה בהקשר המלחמה ובסדר העדיפויות הבלתי אנושי שקובעת מלחמה, ומחייב את הריבון להחלטות אכזריות כמו שצ'רצ'יל קיבל החלטה נוראה כשהחליט שלא לחשוף את פיצוח האניגמה על ידי היערכות להתקפה על קובנטרי. בסדר עדיפויות קר ואכזרי הוא מקבל החלטה ומאות נהרגים והוא נותן על זה דין וחשבון לאומה. זה מקומה של מנהיגות בשעה הזו. משום כך בתהילים נכתב "הנותן תשועה למלכים". מלכים חייבים תשועה מיוחדת בגלל ההחלטות הריבוניות שאליהן הם נדרשים".