פרופ' רמי מושיוב, מנהל המחלקה האורתופדית בהדסה, מספר בראיון לערוץ 7 על העבודה סביב השעון מאז החלו להגיע לבית החולים פצועי המלחמה.
עד כה, מספר פרופ' מושיוב, טופלו בבית החולים שלו כמאה פצועים, מרביתם חיילים. כעת עדיין מטופלים כחמישים שמחציתם פצועים קשה, "וזה נחשב להרבה", הוא מדגיש. עיקר הפציעות המטופלות על ידי אנשיו של פרופ' מושיוב הן "פציעות חודרות של קליעים ורסיסים. פציעות שגורמות בחלק מהמקרים לשברים ובנוסף פציעות בכלי דם, בעצבים ורקמות אחרות. בחלק מהן מדובר בפציעות של מערכות אחרות, בטן וכו'".
פרופ' מושיוב מציין את שילוב הכוחות והמומחים מתחומים שונים לטיפולים בפצועים, וזאת בהתאם לניסיון הרב שנרכש לאורך השנים בבית החולים. מומחים מתחומים שונים עובדים בתיאום, יחד ובמקביל מתוך היכרות הדדית.
בימי המלחמה הללו 11 מתוך צוות המנתחים שבמחלקה מגוייסים. מדובר בעיקר במנתחים הצעירים, כולל מנתחת שגוייסה כרופאה אוגדתית, אך החוסר באנשי צוות מתמלא ברופאים מיחידות אחרות שתורמים את חלקם ככל הניתן וסביב השעון.
עוד מספר פרופ' מושיוב על פניות של רופאים רבים מרחבי העולם המציעים את עזרתם. לפי שעה אין צורך בכך, אך כחלק מההיערכות לקראת גלי ההמשך, הן בטיפול בפצועים הנוכחיים והן במי שעוד עשוי להגיע בעתיד, נלקחת גם האפשרות הזו בחשבון.
לשאלתנו מציין פרופ' מושיוב כי רבים מהרופאים המציעים להגיע מחו"ל ולסייע לבית החולים הם בוגרי המחלקה שהתמחו בה וכעת הם בעלי תפקיד בבתי חולים ברחבי העולם וכששמעו על המצב בישראל פנו והודיעו על נכונותם להירתם ולהגיע.
שיתופי הפעולה ההדדיים אינם רק עם גורמים מעבר לים, אלא גם עם בתי חולים מקבילים בישראל. "טיפלנו עד כה רק במאה. אנחנו יכולים לעשות יותר מזה. אנחנו בקשר עם חברים בסורוקה וברזילי כדי להציע את עצמנו ואם יהיה צורך ישתמשו בנו יותר". דוגמא לכך הוא מספר על פנייה מבית החולים ברזילי, שם ביקשו הצוותים לפנות מנתחים לטיפול בפצועי המלחמה והבקשה הייתה להעביר להדסה פצועי אירועים אחרים שדורשים ניתוח, ואכן כך היה.
עוד שאלנו את פרופ' מושיוב אודות הטיפולים שמתבצעים בשטח, לפני הגעת כוחות הפינוי של החיילים לבתי חולים, טיפולים שנעשים על ידי פרמדיקים וחובשים צבאיים, ולדבריו מדובר באנשי מקצוע מעולים שמוכיחים את עצמם. "הם חובשים יוצאים מהכלל", אומר מושיוב ומציין את שיתוף הפעולה עם גורמי הרפואה הצבאיים: "אנחנו, אנשי הטראומה בישראל, בקשר עם המערכות הצבאיות וקשורים בתכנית הלימודים שלהם ועסוקים בללמד אותם. המערכת בנויה כך שגם אם אנחנו לא מכירים אותם ברמה האישית אנחנו יודעים מה הם יודעים, ומכל סיטואציה כזו אנחנו לומדים ובוחנים אם צריך לשנות בהתאם לתוצאות טיפול בשטח ואחר כך הטיפול שלנו. אנחנו רואים דברים שהם לא טעות של הפרמדיק כי הוא עובד לפי עקרונות שמקובלים בארץ ובעולם ולפעמים יש סיטואציה נדירה שממנה לומדים שצריך לשנות את הרוטינות ונעשה את זה כשיגיע הרגע".
באשר לעבודתם של החושים והפרמדיקים אומר פרופ' מושיוב כי הוא עצמו אמנם לא נמצא עם הכוחות בשטח, אבל "ברור לגמרי שחובש או פרמדיק עושים עבודת קודש. אין ספק שזה אחד התפקידים המסוכנים המאתגרים ומצילי החיים וצריך להוריד את הכובע בפניהם".