על האופן בו יכולים הורים לתווך את המציאות הקשה לילדיהם שוחחנו עם נורית כוכבי, ראש המרכז להורות ומשפחה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע.
"בשל המצב המורכב והסבוך מותר לנו וטבעי לנו להגיב באופן רגשי מאוד, סוער, עצוב, מפחד ומתוסכל. מותר להביע את כל הרגשות הללו, ועם זאת לנסות לזהות מתי הכעס והפחד הופכים להיות חזקים ועוצמתיים ומקשים עלינו, אבל כעיקרון מותר לנו להרגיש את הפחד שהוא טבעי לחלוטין", אומרת כוכבי ומדגישה כי הדברים רלוונטיים הן להורים והן לילדים. "אם אנחנו רואים אצלנו או אצל הילדים תגובות סוערות מדי או מצוקה גדולה מדי, זה מסמן לנו לפעול ולבקש עזרה".
ומאחר והצפי הוא שבימים הקרובים תהיה דרישה מכל רחבי הארץ לקבלת סיוע ועזרה מהמוקדים המקצועיים, עולה שאלת העזרה הנפשית הראשונה שאותה יצטרכו הורים לתת לילדיהם ולעצמם עוד בבית פנימה, ועל כך אומרת כוכבי: "אם אני סוערת, מפחדת, מתוסכלת, לנשום ולקחת אוויר לנשימה, לשתות מים, לנקוט בכל הפעולות המוכרות שעוזרות להירגע. לכל אחד יש את הדרך שלו לכך. יש מי שפעילות גופנית עושה לו את זה ויש מי שזקוק לשיחה עם חברים. לזהות את מה שעוזר לי להירגע ולתווך את המציאות. אנחנו חשופים לתמונות ולא חייבים להיצמד. זה ממכר והסקרנות מובנת, אבל צריך לשמור על עצמנו, על נפשנו ועל התודעה שלנו כדי שנוכל לסייע לילדים".
באשר לתיווך המציאות מציעה כוכבי לעשות את הדברים "בגובה העיניים על פי הבנת הילד. לא להכביר בתיאורים ובעיקר להירגע בעצמנו. ככל שאנחנו רגועים ומווסתים יותר כך גדול הסיכוי שהילדים שלנו ינהגו באופן דומה".
לשאלתנו מדגישה כוכבי כי כמו במקרים אחרים של מידע, חשוב שהילדים יקבלו אותו מההורים תוך הסינון וההתאמה המתבקשת עבורם, ולא יזדקקו למקורות מידע חיצוניים. "מאוד חשוב שהתיווך יגיע דרך ההורים. אין כמו שיחה מקרבת ומרגיעה עם אימא שמסבירה במילים שלה את המציאות לילד. מאוד חשוב שההורים הם אלה שינהלו את השיחות תוך חיבוק, ליטוף הבנה וחמלה לעצמנו ולילדים שלנו. אין כמו הערוץ הזה להרגעה. זה נותן חוויה של שליטה שחומקת מאיתנו בימים הללו".
האם יש גיל מינימום לחשיפה למציאות? כוכבי סבורה כי "קשה להיצמד להגדרות וקביעות" וכי "ילד ששואל שאלות ועצוב, צריך להגיב לו. לא להימנע ולא להסתיר, וכמובן לא לפרוס את המסכים מכל עבר. לא להציף ולא להסתיר. אם ילד שואל, לתת לו מענה".
על הקריטריונים לשביל הזהב שבין הצפה להסתרה של מידע, אומרת כוכבי כי עבורה הקריטריונים היא תחושת הנוחות שלה, כשהיא מרגישה נושמת, כשהיא "מרגישה את ההבנה אצל הילד, הנוחות והאינטימיות אצלי, זו אבן הבוחן שמלמדת שהדברים באיזון ובשליטה. כשדברים מתפרצים וגואים אני מבינה שמשהו לא נכון ולא עובד".
עוד היא מוסיפה ומעירה כי מדובר בעזרה הדדית בין הורים לילדיהם ולהפך. "גם אנחנו כהורים זקוקים לביחד הזה מהילדים, ולפעמים ברגעים כאלה הילדים יכולים לעזור לנו ואנחנו יכולים לעזור להם. יש לביחד הזה רגעים שננצור אותם ונזכור אותם הלאה בחיים השלווים יותר".
הדברים אמנם משתנים מבית לבית על פי הנורמות המקובלות בכל מקום, אך ככלל אצבע הרלוונטי לכולם אומרת כוכבי "לא להיחשף למראות. טוב הם לא עושים, וזאת בלשון המעטה. אין צורך בכך. זה מיותר לחלוטין. יש לנו שליטה למנן את המראות הללו. בואו נשמור על התודעה שלנו הן כבוגרים והן כהורים לילדים. זה בשליטה שלנו לזהות את מה שמטיב ומרגיע אותנו ולתת לו מקום נרחב".