מיכל אוחנה בת ה-27, אחות וטרינרית במקצועה, הגיעה לחופשה בישראל מפורטוגל בה היא מתגוררת בשנה האחרונה במטרה להשתתף בבריתו של אחיינה החדש ומצאה את עצמה מאושפזת בבית החולים בו נולד אחרי שנורתה על ידי מחבלי חמאס במסיבת הטבע ליד קיבוץ רעים.
"הגעתי לברית של האחיין הטרי שלי, נכד ראשון במשפחה שנולד ממש פה בבית החולים הדסה, והביקור הזה הסתיים בסיוט של ממש. אני עדיין מנסה להבין מה קורה פה ולא מעכלת", מספר אוחנה.
ממיטתה בבית החולים ולאחר שחיבקה את האחיין החדש היא משחזרת: "הגענו למסיבה ב-3 לפנות בוקר ורקדנו. בשש בבוקר עם הזריחה התחילה להישמע אזעקת 'צבע אדום'. עצרו את המוזיקה ואמרו לכולנו לשכב על הרצפה. חשבנו שאנחנו מוגנים אבל אחרי כמה דקות התחלנו לשמוע יריות קרובות. מישהו צרח שזו חדירת מחבלים וכולם הבינו שצריך לברוח".
"כולם נכנסו לרכבים והתחילו לנסוע ולנסות לצאת מהאירוע אבל היינו אלפי אנשים ונוצר פקק מטורף. המחבלים התחילו לירות והם נסעו בטנדרים - על כל טנדר 20 אנשים, יורים במאג, ברובים, זורקים רימונים.
חלק התחבאו בבגאז' של המכונית ואנחנו יצאנו מהרכב למבנה שהיה באזור. רצנו לשם בטירוף ונדחסנו 100 אנשים לפחות. חלק כבר היו פצועים מירי. הורדתי את הצעיף שהיה עלי ועזרתי למישהי, חסמתי את זרימת הדם שלה", הוסיפה.
עוד סיפרה כי "שוטרת שהייתה איתנו אמרה לכולם להיות בשקט כי המחבלים התקרבו. הם באמת הגיעו וירו על המבנה - ובשלב מסוים כשהם התרחקו, השוטרת אמרה לכולנו לברוח. ברחנו ורצנו בשטח ענק, בידיעה שעזה ממש קרובה ואין לנו מושג לאיזה כיוון לרוץ. הכדורים עברו פשוט לידינו ואפילו לא שמתי שנפצעתי כי היינו עסוקים בלרוץ".
"ידיד שלי דחף אותי מהחלןן לתוך מכונית שנמלטה מהמסיבה וחשבנו שבכביש יהיה הכי בטוח אבל בכביש שוב הגיעה מולנו שיירת מחבלים והחלה ביריות עלינו. שוב יצאנו מהרכבים והמשכנו לברוח. רצנו כשמסביבנו המון גופות ופצועים. פתאום מרחוק קלטתי טנק. הןא היה ריק, מונע, חטפו את החיילים שהיו עליו קודם. נשכבנו שם מתחת לטנק במשך שעות כשמסביב עשן, יריות וצרחות. ספגתי כדור ברגל ורסיסים בבטן. חברים מתו לידי, נחטפו מול העיניים. אני לא יכולה להסביר במילים את מה שעברנו ולא מעכלת בכלל. מי שהיה שם מבין מה עברנו, כמה איבדנו. במזל גדול אחרי שעות עבר רכב ממוגן והצילו קודם את הפצועים. אני עכשיו פה בבית החולים בהדסה מוגנת ומטופלת ולא מצליחה להבין מה קרה לנו. כמה חברים שלי איבדתי", סיכמה.