לפני שעה קלה התקשר אלי אחד מחבריי הטובים בציונות הדתית ותינה בפניי את תעוקות ליבו.
שני בניו הגדולים גויסו לעוטף עזה ביממות האחרונות. מאז שהם יצאו מהדלת, הוא אומר, אין לו יום ואין לו לילה.
כל פוש שנכנס לנייד מקפיץ אותו, כל דיווח על היתקלות ביישובי העוטף מפיל לו את הלב. הילדים אינם זמינים כמעט. חוץ מלהרטיב את ספר התהילים אין לו הרבה מה לעשות.
ברקע קפצו לנגד עיניי מבזקי החדשות שתיארו את מה שמכונה 'סרבנותו של איתמר בן גביר לממשלת חירום לאומית' ובצל רעיון המרת חברותם של השרים סמוטריץ' ובן גביר בבני גנץ וגדי אייזנקוט בקבינט המדיני-ביטחוני.
שאלתי אותו מה הוא אומר על כך. מה הוא אומר על כך שמיטב בנינו יכולים לשמש כבשר תותחים על הגבולות אך מנהיגנו הפוליטיים אינם יכולים ליטול חלק בשולחן מקבלי ההחלטות.
הוא נדהם.
לא כל כך מהתנהלותו של בנימין נתניהו שתמיד בסיטואציות פוליטיות מורכבות סיגל נוהל מוזר כזה – וזה היה תקף בעיקר בכל הנוגע לצרכי הציונות הדתית - כמו מדרישותיו של בני גנץ שגם בשעה שדם נערינו עדיין זורם ברחובות העוטף ועל גבול עזה הוא עסוק בפוליטיקה קטנה העטופה בצלופן ממלכתי מעושה.
ישנם רגעים בודדים בהם אומה שלמה מתיישרת לפי צו השעה. ברגעים האלה אין פוליטיקה, אין צבעים ליברליים או שמרניים, אין ימין ואין שמאל. מול אויב כל כך אכזר, מול מכונה נאצית –אנושית כמו מחבלי חמאס, כולנו עם אחד. ללא הבדלי מחנות, חצרות דת או מגזר.
אז איך זה שיש מי שמבדיל בין דם לדם גם בשעה כל כך קשה. איך ייתכן שאנשי הכיפות הסרוגות ממוקמים בחוד החנית של לוחמי העוז והגבורה בעיתות צרה כבשגרה, אך כשזה מגיע לשיקולים פוליטיים – שוב – הם האחרונים ברשימה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, אני רוצה ללמד עליך זכות שכוונותיך רצויות והינך מעוניין להרכיב ממשלת חירום לאומית רחבה שתחזיר את החוסן הלאומי לכלל הציבורים בישראל.
אבל לעשות זאת על גבה של הציונות הדתית ומנהיגיה עליה הרכבת את ממשלתך ובשמה נבחרת בפעם השישית ובאמצעות הוצאת נציגיה הפוליטיים מהקבינט – היא בגדר 'טובל ושרץ בידו'.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, אל תבדיל בין דם לדם. טובי בניה של הציונות הדתית טובים בשדה הקרב. הם גם טובים סביב שולחן מקבלי ההחלטות.