שר החינוך לשעבר הרב שי פירון ספד אמש (שלישי) בהלוויתו של רב סרן מוטי שמיר שנפל בקרב מול מחבלי חמאס בדרום.
"יש רגעים שנכון לאמץ את דרכו של אהרון, 'וַידֹם אהרון'. שתיקה רועמת. שתיקה כואבת. שתיקה שיש בה חוסר אונים. שתיקה הנובעת מדלותן של המילים. ואבל יש שתיקה אחרת. שתיקה של הוד והדר. שתיקה שיש בה יכולת להתעלות מעל המציאות ההווית. שתיקה שיש בה עוצמה וכוח, תקווה ואמונה", אמר הרב פירון.
לדבריו, "ברגע הזה, אין לנו זכות לשתוק, מפני שמוטי הוא סיפור. מוטי הוא סמל ומופת. דמותו היא לֶקַח לכל אדם, לכל הורה, לכל מחנך. מוטי תלמידי היקר, לא היית הילד שחשבנו שיהפוך ללוחם. פעם אחר פעם, נקטתַּ במעשה קונדס, בת צחוק תמימה ליוותה אותם. היו לנו לא מעט שיחות. ביקשתי ממך לחבור למובילים, לחדול ממעשים. ופתאום, לקראת סוף ימי התיכון, מָשַכְתָּ את עצמך, בראת את עצמך מחדש".
"לימדת את כולנו מהו כוח רצון. לא חַבַרְתָּ לאחרים, הפכת למנהיג. לימדת את כולנו כוחה של שליטה ובחירה, אחריות אישית וצמיחה. מוטי המנהיג, מוטי הבוגר לא וויתרתָ על בת הצחוק, לא הפסקת לשַמֶח אותנו. הלב הענק שלךָ, החברוּת הבלתי מתפשרת שלךָ, השתלבו בצורה מושלמת באישיותך הנשגבת. בשיחות אישיות עם חברים התגלה גובה קומתך, עומק מחשבתך, רגישותך. היית מופת של רעות וחברות", הוסיף.
"הסתערת בָּקְרַב, נְסוגוֹתָ לאחור מכל מחלוקת. היית משכין שלום חברתי, מפעל אישי של אחווה. הִתְעַקשתָ על גולני, כי רצית להתחבר לרבבות עמך בית ישראל. ידעת לחבור לכל אדם, לא רק את עצמך משכת כלפי מעלה, את כל הסביבה משכת. לא הבחנת בין דתיים לחילוניים, בין שמאל לימין, בין אליטות לעם אשר בשדות. כולם היו אחיך, כולם היו חבריך. מוטי לימד אותנו איך היה ראוי שנחיה. מול החברים, היית רחוּם. מול האויב, "מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה". בחודשים האחרונים הפכנו לחברה מקוטבת, שסועה. מילים נוראיות נאמרו, האשמות חריפות הוטחו. כמעט ואיבדנו את עצמנו לדעת, כמעט ושלחנו יד בעומק היחד הישראלי. כואב, כואב לדעת, שאויבנו הם אלה שגורמים לנו להגדיר את עצמנו", ספד הרב פירון.
"מוטי לא דגל בתפיסת 'טוב למות בעד ארצנו', הוא היה שגריר של 'טוב לחיות במדינתנו'. הלקחים הנוראיים בתחום הביטחוני – יילמדו. המסקנות – יוסקו. היישובים – ישוקמו. עלינו מוטלת החובה להבין את עומק היחד הישראלי. להבין את הפסיפס הישראלי המרהיב. להפסיק לשנוא, לסנוט. להפסיק להתאמץ לנַצֶח אַחים. העם היהודי עבר משברים גדולים, אנחנו נתגבר על אויבנו גם הפעם. אנחנו צריכים למלא אחר צוואתו של מוטי ולהציל את עצמנו מעצמנו".
"אלה רגעים בהם עלינו לדעת מי אנחנו, מי הם הישראלים האמיתיים, מי הם שדרת המנהיגות האמיתית שלנו: אנשים טובים, אוהבי העם והארץ, קצינים וחיילים, אזרחים ואזרחיות. אנחנו החברים של מוטי, אוהבים כל אדם, מוּדָעִים לַמוֹרשת, למשמעות ההיסטורית של היותנו עם סגולה. קבלנו מכה כואבת, עכשיו התור לאהבת אחים", הדגיש ואמר: "מוטי איש החיבורים, מוטי איש החום והחיבוק, מוטי איש של עַם, מוטי מצווה עלינו להיות יחד, לאהוב איש את רעהו. מוטי של העם; מוטי של הארץ, תושב חוות יאיר; מוטי קצין בצה"ל; מוטי של התורה, קצין ומאמין. לא אבדה תקוותנו, היא בת שנות אלפיים, אנו נמשיך להיות עם חופשי בארצנו, בציון ובירושלים".
הוא פנה לאלמנתו של שמיר. "רויטל יקרה, אין לנו מילים לנחם אותך, אבל אנו יודעים שאת יודעת יותר מכולנו מי היה מוטי, מה היתה מורשתו. 'אני מאמין באמונה שלימה שתהיה תחיית המתים בעת שיעלה רצון מאת הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים'. את, בנך והילד שייוולד לך תחנכי לאורך ולאורו של מוטי. הם ימשיכו להנכיח את מוטי בכל יום ובכל שעה. 'הן עם כלביא יקום'".
לבנו של מוטי, לביא בן הארבע אמר: "לביא היקר, יש לך אימא וסבים וסבתות, ומשפחה רחבה, חברים וחברות. העַם כולו ילווה אותך לביא, כדי שתקום מהאבל הנורא ותצמח גם אתה לגדולה ולתפארת לאורו של אביך".