בקיץ 2005, רגע לפני שנכנס החייל הראשון ליישובי גוש קטיף כדי לגרש את תושביהם מבתיהם, פרסמו עשרות גנרלים במילואים נייר עמדה תחת הכותרת "ההתנתקות מעזה טובה לביטחון". רבים מאותם גנרלים בצה"ל שירתו נאמנה את המדינה שלנו שנים ארוכות, הם הצילו את חייהם של רבים במלחמות ישראל, חלקם שירתו ולחמו במלחמת ששת הימים, ההתשה, לבנון הראשונה ועוד. אבל כמו שמלחמת יום הכיפורים התפוצצה להם בפנים, כך אירועי שמחת תורה התפוצצו לכולנו בפנים. אינני מאשים בטבח העם שבוצע בנו את אלו שקבעו חד־משמעית ובכל אולפן ואולפן שה"התנתקות" טובה לביטחון ישראל, אבל אני כן רוצה להאיר את עיניהם.
עד ה"התנתקות" מעזה, הגירוש נכון יותר לומר, ישבו אחינו בחולות נצרים ובנווה דקלים ובעוד עשרות יישובים בלב ליבה של הרצועה. הם היו אלו שביתרו את הרצועה כשנסעו על הצירים. אומנם הם ספגו פצמ"רים של אוסלו, אך מנעו הלכה למעשה את "טבח ההתנתקות" בעוטף עזה. כל עוד ישבנו שם בחולות, מנענו מהערבים לבצע את מה שהם ביצעו בשבת. קו הגנה לעולם ייפרץ, לא יעזרו חומות וגדרות, לא יעזרו רחפנים ולא יעזרו תצפיתנים. כדי לשמור על שטח יש לשבת בתוכו. לא אני אומר את זה, אלא מפקדים בכירים שמבינים דבר אחד או שניים. ככה נפרץ קו בר־לב בסיני במלחמת יום הכיפורים, ככה נפרץ קו מז'ינו שביצרה צרפת לאורך גבולותיה עם גרמניה ואיטליה אחרי מלחמת העולם הראשונה, וכך נפרצו קווי ההגנה שביצרה ארצות הברית בין צפון וייטנאם לדרומה.
אגב, יש גם קו שעובר כחוט השני בין צפון השומרון, שטוהר מיהודים באותו קיץ נוראי ב־2005, לעזה. חווארה, שכם וג'נין הפכו לקיני טרור רצחני, והמשוואה היא פשוטה מאוד, כאמור: אין התיישבות - יש מלחמה, אין יהודים - יש חיות אדם.
ביום שבת האחרון, חג שמחת תורה, ספגנו מכה שהיא כטבח עם. רצח של 1,000 איש, והמספרים רק עולים. הראש מסרב לקלוט את המספר, והלב מסרב להאמין. ממה שאנחנו למדנו מהתורה שחגגנו איתה באותו יום, הם למדו הפוך. האדם שבהם הפך לחיה, לרוצח נאצי. איפה שמענו על ילדים כפותים שנרצחו, משפחות שלמות שאבדו, קשישים שנכפתו ונלקחו ללא תרופות למנהרות אפלות בעזה. אין להם צלם אנוש, אין להם א-לוהים.
לערבים בעזה וביהודה ושומרון יש אולי ממשלות שונות, אבל השאיפות שלהם זהות: הם רוצחים ורוצים לזרוק אותנו לים. הסכמי אוסלו הארורים הולידו את רמלה ואת עזה "בכרס אחד". בריאיון עם ערוץ אלג'זירה טענו חמאסניקים שהם רצחו מתנחלים. כשהמראיין תמה, "אבל הרי הם לא מתנחלים?!" השיב הרוצח: "הם מתנחלי 48'".
אכן ככה הם רואים אותנו. את כולנו. רק בצד היהודי מחלקים בין "המתנחלים" של ששת הימים לאלו של מלחמת העצמאות. האויב בשני הצדדים רואה בנו את אותו הדבר בדיוק – את אותה מטרה.
עם ישראל יוצא למלחמה. ואכן אנחנו רוצים לראות נקמה, אבל אסור שמטרת המלחמה שלנו כעת תהיה נקמה לבדה. המלחמה שלנו צריכה להיות בעלת חזון – חזון שחרור המולדת מפשעי אוסלו, מיטוט השאיפות הערביות להשתלטות על האדמה הזאת ששייכת לנו זה כ־4,000 שנים. עלינו לחזק את ההתיישבות בכל מקום ומקום, לבנות את היישובים ההרוסים בצד הזה של הגדר בעזה ובצד השני של הגדר בעזה, מזרח ומערב. המטרה שלנו היא לעשות צדק עם תושבי העוטף, אבל גם עם אנשי גוש קטיף. המטרה הנשגבה שלנו היא שיבת ציון. המלחמה הצודקת הזאת תסתיים רק כאשר עמנו ירים את ראשו ויהיה ריבון בארצו.
ב־1937 הופיע דוד בן גוריון בפני ועדת פיל הבריטית. הוועדה הממלכתית בחנה את הסיבות למרד הערבי שהתרחש בארץ ישראל, ואז הגיע בן גוריון שאמר "התנ"ך הוא המנדט שלנו. התנ"ך שנכתב על ידינו, בשפתנו העברית ובארץ הזאת עצמה, הוא הוא המנדט שלנו".
המנדט שלנו הוא בעוטף עזה, המנדט שלנו הוא בעזה, המנדט שלנו הוא בגוש עציון ובירושלים, בהר חברון ובבקעת הירדן, בכל אתר ואתר בארץ הזאת. התנ"ך הוא המנדט שלנו, והארץ הזאת היא אדמתנו. ספגנו מכה קשה, אנחנו נדע לקום מהעפר והאפר ונתחזק ממנה.
הכותב הוא יושב ראש מועצת יש"ע
***