בזמן כתיבת שורות אלה (ביום שלישי בלילה) קשה לדעת מה ילד יום ואם מה שאני כותב יהיה בכלל רלוונטי בעוד כמה ימים או אפילו בעוד שעתיים. מן הסתם חלק כן. אחלק את דבריי לכמה נקודות שנראות לי עקרוניות:
מטרת המלחמה: היום יש קונצנזוס רחב שאת המדינה החמאסית צריך להשמיד כליל. לא ייתכן שמדינת ישראל תאפשר את קיומה של מדינת SS בסביבתה המיידית. כל פתרון הפחות מהשמדת המדינה החמאסית - לא רק שהוא אינו מוסרי, אלא הוא אף נוגד את המכנה המשותף הבסיסי ביותר שעליו מושתתת מדינת היהודים אחרי השואה: לא עוד. והנה זה קרה שוב, בממדים קטנים יותר, אבל זה קרה - ודווקא במדינה שנוסדה במפורש על האתוס של "לא עוד".
נוסף על כך, אם מדינת חמאס תמשיך להתקיים במתכונת כלשהי, המסר יהיה שניתן לבצע ביהודי מדינת ישראל שואה בזעיר אנפין, ואולי אף בממדים גדולים יותר – בלי להיענש. מסר שכזה טומן בחובו את זרע הקץ של מדינת ישראל. אשר על כן, הריסת מדינת חמאס חייבת להיות מטרה אבסולוטית שעליה לא יהיה משא ומתן - ממש כמו דרישת "כניעה ללא תנאי" של בעלות הברית כלפי גרמניה הנאצית. יש לנצל את ההזדמנות שיש לנו, בפעם הראשונה מאז היווסדות המדינה החמאסית, הסכמה בין־לאומית רחבה להריסתה.
הלחימה: עד כה ניהלה מדינת ישראל בעזה (ולא רק בה, אבל בה במיוחד) מה שנקרא לחימה א־סימטרית: הם עשו כל מה שהם רוצים, אם הם רק יכולים - והם רוצים ויכולים בעיקר לבצע פשעי מלחמה על ידי הרג מכוון של אזרחים - ואנחנו עשינו כל מה שהמוסר האוניברסלי, המשפט הבין־לאומי, וכן בית המשפט שלנו, אישרו לנו. כלומר היו לנו מגבלות חמורות על השימוש בכוח צבאי, בפרט כאשר נשקפה סכנה לאזרחים שאינם מעורבים בלחימה.
ללחימה א־סימטרית שכזו יש יתרון וחיסרון: היתרון הוא שאנחנו נחשבים לחלק מהעולם התרבותי, ויש לזה חשיבות. החיסרון הוא שאנחנו נלחמים בידיים קשורות.
המשך הלחימה הא־סימטרית לא יוכל להביא לתוצאה המיוחלת. בפעם הראשונה בהיסטוריה יש היום הבנה בין־לאומית בדבר הצורך בפעולה צבאית, שגם היא אומנם לא תהיה סימטרית (למשל, לא נהרוג חפים מפשע סתם ככה), אבל היא תתחשב פחות מבעבר באוכלוסייה האזרחית, אם התחשבות זו תסכל את המטרה הצבאית. הבנה בין־לאומית זו נוצרה בעקבות החשיפה לזוועות שביצע חמאס, ולא פחות מכך בשל העובדה המתועדת שזוועות אלה זכו לתהודה אוהדת כל כך בציבור העזתי, שקרן מאושר בעקבות הטבח שלוחמיו ביצעו. עובדה זו, שלאור התיעוד המצולם לא ניתנת להכחשה, מאפשרת לנו, בהסכמה בין־לאומית, לנטוש את הלחימה הא־סימטרית שבמסגרתה לא ניתן להכריע את המפלצת החמאסית. העולם מבין את זה היום. אי אפשר לטעון באמת שחמאס אינו מייצג את האוכלוסייה הפלשתינית ברצועה (ולמעשה גם ביהודה ושומרון). הוא מייצג גם מייצג, ויש גם סקרים שמוכיחים זאת. התברר לעיני העולם כולו, שהמדינה החמאסית לא רוצה להיות מדינה קטנה כמו סינגפור, היא שואפת להיות חוד החנית של שונאי ישראל המוסלמים, מדגימה להם כיצד עושים שואה ליהודים, וזוכה על כך להערצה רבה בחלקים גדולים וחשובים של העולם המוסלמי.
פעולת הסברה: יש להפיץ באופן רשמי, לא רק כלפי חוץ אלא גם בהסברה פנימה – בצורה מבוקרת (טשטוש פנים וכדו') – תמונות וסרטונים ממה שהתרחש בעוטף עזה ביום המר והנמהר ההוא. ממילא יש נגישות לסרטונים האלה שחמאס בטפשותו הפיץ כדי להתגאות במעשיו (גם זה מראה על השפל המוסרי של חלקים גדולים בחברה הערבית, שבה חשיפת הזוועות לעיני הציבור מביאה אהדה למבצעיהם. לשם השוואה, למרות כל האנטישמיות שפשתה בחברה הגרמנית בתקופה הנאצית, הנאצים ניסו בכל זאת להסתיר תמונות זוועה מהאוכלוסייה הגרמנית. אני יודע שיש שמסתייגים מחשיפות הזוועות לעיני הציבור בהצביעם על פגיעות נפשיות העלולות להיגרם, בפרט לנוער. אבל גם יד ושם לא נמנע, מאז היווסדו, להציג את הזוועות. וחוץ מזה הדיון הוא כאמור תיאורטי, התמונות והסרטונים נגישים במרשתת לכל דורש. מוטב להציג אותם, גם לציבור הישראלי, במסגרת רשמית, מבוקרת יותר. זה הכרחי למוטיבציה שלנו לגמור עם מדינת חמאס אחת ולתמיד. שואת יהודי עוטף עזה צריכה להיות צרובה בתודעת כולנו.
המהלכים המעשיים אחרי מיטוט מדינת חמאס:
א. יש לארגן בישראל משפט כמו משפט אייכמן למתכנני הפוגרומים ולמבצעיהם ולתלות אותם.
ב. באשר לפתרון המדיני: יש להעביר את רצועת עזה המפורזת לשליטה בין־לאומית ו/או מצרית, ולדרוש מימון בין־לאומי. למדינת ישראל לא יהיה שום קשר לרצועת עזה, לא אספקת מים, לא חשמל, לא פועלים שעובדים אצלנו, כלום. הקהילה הבין־לאומית, שיודעת לתרום לפלשתינים ביד נדיבה, תידרש להתגייס לרווחת תושבי הרצועה.
ג. וכמובן כמובן, מחכה לנו ועדת חקירה על המחדל שאיפשר את מה שקרה.
הלקח: אסור שמותם של הנרצחים והנשרפים בחיים יהיה לשווא. אין נחמה לשורדי הזוועות ולקרובי משפחות הנספים, אבל אם הלקח יילמד, לדורות, אם המיני־שואה הזאת תלמד אותנו, בדרך הקשה, כיצד להתנהל נכון בשכונה שלנו, תהיה למותם הנוראי של הנטבחים בכל זאת משמעות. והלקח הבסיסי הוא: עלינו להפסיק לפרש את דברי שונאינו שלא כפשוטם, לומר שהם לא באמת מתכוונים. כל מי שמדבר כמו היטלר, פועל כמו היטלר ומתחמש כמו היטלר, הוא כנראה גלגול של היטלר, ויש לייחס להצהרותיו רצינות גמורה. יש לנטרל אותו בכל מחיר טרם יוכל לבצע את זממו.
עצוב, עצוב מאוד. אך בעזרת ה' נצא מהזוועה שחווינו ביום כיפור שחל בשמחת תורה מחוזקים כעם, כי עימנו א-ל.
***