בתוך הטראומה הלאומית שכולנו חווים מאז שמחת תורה, מתגלה גם הכוח של עם ישראל, השמירה על קדושת החיים והרצון הבלתי נגמר להושיט יד ולסייע עד כמה שאפשר. מאות אלפי החיילים במילואים ובסדיר, הפצועים והמפונים מאזורי העוטף מחובקים על ידי המוני מתנדבים מכל המגזרים, המעוניינים לסייע במה שרק ניתן: אוכל, ציוד, כסף, תשמישי קדושה, תעסוקה לילדים ועוד ועוד. אין מי שנשאר אדיש. מיזמים של התנדבות וסיוע מכל סוג מציפים את הרשתות.
כבר במהלך שמחת תורה שמע הרב דוד אליה דרוק מפתח תקווה על המתחולל בדרום הארץ. "עדיין לא הבנו עד כמה האסון נוראי לעם ישראל", הוא אומר. במוצאי החג, כשהתגלו ממדי האסון, הרגיש שהוא קורס: "ישבתי וקראתי תהילים בבכי", הוא מעיד. "בבוקר, אחרי התפילה, הרגשתי צורך עצום להושיט יד, לעזור במה שאפשר. התקשרתי לחברי יעקב פרובר ולבן־דודי אבי הומינר, שיש לו ארגון חסד קטן בשם 'חברים לנתינה', ואמרתי להם שזה הזמן להרים יוזמה אזרחית ולהתחיל לגייס ציוד לבתי חולים, לחיילים ולבסיסים".
אשת החסד מירי ברבי תרמה להם סכום גדול, והם הצליחו לגייס סכום גדול גם ברשתות. "נסענו לחנויות וקנינו כמויות אדירות של ציוד ומזון לחיילים ולבתי חולים, ואז החלו להגיע עוד בקשות למוצרי היגיינה בסיסיים, גרביים, דאודורנטים, שמפו, מגבונים ואוכל". ארגון נוסף של נוער נושר מבני ברק הצטרף למיזם. "קנינו מאות לחמניות ממאפיית ויז'ניץ בבני ברק, והנערים עמדו בסרט נע כדי להכין כריכים לחיילים. יצאנו בתשע בערב לכיוון שני בסיסים גדולים בצפון, נסענו עד קיבוץ גונן, ובחזור נכנסנו למחנה נפתלי והורדנו להם ציוד ואוכל". מפקד הפלוגה אמר להם כשדמעות בעיניו: "עד שהגעתם, הפלוגה שלי הייתה על הרצפה, מבחינה פיזית ומורלית. הרמתם את כולנו מהקרשים".
מה עשיתם שעודד אותם כל כך?
"רקדנו איתם והבאנו שמחה. פתאום הם ראו שעם ישראל איתם, שהעורף איתם, שכולם ביחד. החיילים היו רעבים, הם יצאו באמצע החג ולא היה להם ציוד פשוט כמו גרביים ותחתונים. המ"פ אמר לי שמהבוקר הוא לא אכל! באנו להם משמיים".
שלושתם בעלי משפחות ומפרנסים: פרובר הוא איש נדל"ן, הומינר מחנך, והרב דרוק מוסר שיעורים ובעל ארגון להפצת יהדות. בימים האחרונים הם עזבו הכול והם עוסקים אך ורק בגיוס התרומות ובקניית הציוד וחלוקתו. "עכשיו סיימנו חלוקה בבית חולים תל השומר", הם מספרים. "היינו שם שלוש שעות, ולכל אנשי הצוות ולמטופלים חילקנו סנדוויצ'ים, שוקולדים, שתייה. פגשנו חיילים שהגיעו מהדרום עם פגיעות בגפיים. גם לאנשי הצוות קשה מאוד מהמראות והטרגדיות. קצין פנה אליי ואמר שכל הפלוגה שלו רוצה ספרי תהילים, אז עכשיו אנחנו שולחים להם עשרות ספרי תהילים. בצהריים אנחנו יוצאים לשני בסיסים בדרום, ומחר נוסעים גם לסורוקה".
את הריאיון אנחנו עורכים בזמן שהם נמצאים בחניון של אחת מרשתות השיווק הגדולות, אחרי קנייה גדולה. הרב דרוק מספר כי אנשים עוברים ורואים שהם ארגון חסד, ומיד מוציאים מצרכים מהעגלות שלהם ושמים ברכב. "העם היהודי התעורר כמו אריה במלחמה על הבית. 350 אלף אנשי מילואים התגייסו. אלה מספרים שלא היו מעולם בישראל, ומובן שיש חוסרים של ציוד. אברכים שנמצאים בבין הזמנים מתנדבים לעזור בחלוקה, המשפחות שלהם בבני ברק מכינות אוכל חם לחיילים, בנות סמינר מגיעות איתם לבתי החולים כדי לגשת לנשים המאושפזות. כולם רוצים לעזור. הילדה שלי, בת עשר, יושבת בבית ועוזרת להדביק את המדבקות על הסנדוויצ'ים ומעודדת אותי לצאת, להתנדב ולעזור כמה שאפשר", הוא מוסיף.
"אחרי מירון חשבתי שראיתי הכול"
"אני כרגע בבארי, בין הגופות. יצאתי עכשיו להפוגה", אומר לי מוטי בוקצ'ין, מתנדב ותיק בזק"א והדובר בהתנדבות של הארגון. המתנדבים של זק"א נכנסו לפעילות בשבת כבר משעות הצהריים. "הקפיצו את המתנדבים הקרובים לדרום, ורק כחצי שעה אחרי יציאת החג הגיעו הכמויות הגדולות של המתנדבים". הוא מספר. לזק"א יש 3,000 מתנדבים בפריסה ארצית, וכעת כ־450 מהם נמצאים בדרום, חלקם מתחלפים כל שמונה שעות, אבל המתנדבים הוותיקים נשארים עד סיום העבודה.
איך ניגשים למשימה האיומה הזאת?
"התחלקנו לצוותים. הצוות שלי התחיל לסרוק את כביש עוטף עזה, כביש 232, וצוות נוסף סרק את האזור של המסיבה. היה חושך אימים", הוא מעיד. "אני והצוות שלי - ארבעה אמבולנסים, שתי משאיות ואני נוסע בראש - עברנו כביש שביום יום לוקח כעשר דקות לעבור אותו - בכתשע שעות. נסענו על אפס קמ"ש, היו עשרות רכבים בצידי הכביש, הפוכים, שרופים, חונים באלכסון, ובכל רכב כזה מצאנו שתיים, שלוש וגם ארבע גופות ירויות. המרצחים עברו רכב רכב ועשו וידוא הריגה. ירו באנשים מטווח אפס, מה שמראה כמה זמן היה להם וכמה מרחב פעולה. היו רכבים שבהם אחרי שהם ירו בנוסעים, הם זרקו רימון פנימה ושרפו אותם. זאת עבודה קשה מאוד מאוד. השכל האנושי לא יכול לקלוט את זה. מדובר בכמות אדירה של נרצחים שהוצאו להורג בקור רוח ובאכזריות איומה". תוך כדי העבודה מתמודדים מתנדבי זק"א גם עם אזעקות: "כל הזמן אנחנו צריכים להסתתר. לחלק גדול מהמתנדבים אין קסדות מיגון או אפוד. מעולם לא חשבנו שנצטרך לגייס 500 מתנדבים למשימה אחת. בדרך כלל יש לנו כמות של כ־120 אפודים וזה מספיק לנו, אבל כאן זו כמות אדירה".
הצוות השני עבד באזור המסיבה: "חלק מהאנשים כאן היו ברכבים וחלק ברחו ונפלו לתעלה. הרמנו כל אחד, טיפלנו בו, הכנסנו לשקית ועשינו תיעוד ראשוני. מדובר במאות גופות", הוא נאנח. "אני מתנדב בזק"א כבר 28 שנים. אחרי מירון חשבתי שראיתי הכול. זו הייתה הפעם הראשונה שהשתמשנו במשאית כדי לקחת גופות, וזה נראה לנו אז סוף העולם, אבל עכשיו זו משאית אחרי משאית אחרי משאית. זה לא נגמר. המוח לא יכול לקלוט, מי שלא נמצא פה, לא יכול להבין".
השיחה שלנו מתקיימת בצוהרי יום שני, היום שבו נכנסו מתנדבי זק"א לראשונה לקיבוצים בעוטף עזה. "עד עכשיו לא טיפלנו בילדים, רק בנוער ובמבוגרים", הוא אומר. "היום נכנסנו לקיבוץ בארי, וזה קשה מאוד מאוד. יש פה ילדים הרוגים, משפחות שלמות שנרצחו, טרגדיות אדירות ועשרות גופות". היחידות המיוחדות של צה"ל עוברות בית בית, סורקות אותו ומוודאות שאין מחבלים, ורק אחריהן נכנסים מתנדבי זק"א יחד עם פיקוד העורף. "יש בתים שרופים ובתוכן גופות שרופות שגם בהם אנחנו נאלצים לטפל, סיוט מתמשך שלא נגמר. עכשיו היינו במרפאת השיניים של הקיבוץ, התנהל פה קרב רציני. בחוץ שכבו שבע גופות של מחבלים ובתוך המרפאה היו חמישה הרוגים".
בוקצ'ין נמצא בעוטף מאז שבת בצהריים. הוא ישן כמה שעות באוהל שפתח, ואחר כך ממשיך בעבודתו. בארי הוא הקיבוץ הראשון שנכנסו אליו המתנדבים, ולפניהם עוד רשימה ארוכה של יישובים שמרצחי החמאס טבחו בתושביהם. "אחרי שנסיים את העבודה נצטרך להעניק סיוע נפשי לכל המתנדבים. מה שהתחולל פה הוא בלתי ניתן לתיאור".
חמ"ל בטוויטר לאיתור נעדרים
דנה גת היא פעילה חברתית מקיבוץ בצפון. בשבת היא נחשפה להתרחשויות המזעזעות בדרום ולא ידעה את נפשה: "הבנתי שהחבר הכי טוב שלי, שגר בשדרות, נמצא תחת מתקפה, ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב דאגה. דיברתי איתו, והוא אמר לי שהם נמצאים בממ"ד, אבל הוא כל הזמן שומע יריות, וכל הזמן שאלתי אותו 'עדיין חי, עדיין חי?'". מכיוון שזה לא באמת הועיל, דנה העדיפה להעסיק את עצמה בפעילות מועילה: "אני פעילה חברתית, ואני טובה בארגון דברים", היא מעידה. "יש לי הרבה עוקבים בטוויטר, אז התחלתי לפרסם ולנסות לקשר בין נעדרים לבני משפחה, ובאמת הצלחתי בחלק מהמקרים". היא הקימה חמ"ל בשיתוף משרד הבריאות, ואז העבירה אותו לפיקוד העורף לאחר שנכנסו לפעולה. "הבנתי שהעם שלי בצרה אז עשיתי את זה, לא ראיתי שום אפשרות אחרת".
לאחר שהעבירה את החמ"ל לאיתור נעדרים לפיקוד העורף, היא התפנתה להקים חמ"ל נוסף. "קמתי ביום ראשון בבוקר למדינה עם מאות נרצחים וחטופים, אלפי פצועים ומפונים. מיד חשבתי, מה אני יכולה לעשות? כך פתחתי קבוצה למתנדבים ופייבוקס למי שרוצה לתרום, ומיד התחילו לזרום אליי בקשות, מתנדבים ותרומות. בקיבוץ סידרו לי משרד והצטרפו אליי מתנדבים רבים. עשינו שיחות טלפון עם חלק מהמפונים ועם החיילים שצריכים ערמות של ציוד ואוכל. באותו זמן אנשים תורמים לנו בנדיבות רבה. כבר הבאנו אוכל לעשרות בסיסים. כמו כן מגיעות אלינו בקשות לציוד בסיסי כמו פלסטרים וסיגריות וגם לציוד מתקדם יותר כמו אפודים ונעליים. אנחנו מביאים מה שאפשר. יש בסיסים ששולחים לי הודעה שמהאוכל נשאר להם רק במבה. אנחנו כמובן מיד מוציאים להם אוכל. כמו שאפשר לדמיין את עם ישראל - כבר יש להם יותר מדי", היא צוחקת. "יש לנו עם מדהים: בקבוצות שלנו גייסנו יותר מאלפיים מתנדבים. לוקח לי בממוצע כשתי דקות למצוא מתנדב: אם אני צריכה שמישהו יעשה קניות בכל מקום בארץ, מהחרמון ועד מצפה רמון, אם אני צריכה מישהו שיעשה משלוחים, או מישהו שיבשל. יש לנו עם מופלא".
דנה מספרת שאנשים מתאכזבים כשאחרים מקבלים משימה לפניהם, ורבים על משימות התנדבותיות. "כולם רוצים לעזור בכל דבר. אנשים הציעו לעזור בבייביסיטר למשפחות שבהן האבא במילואים, הציעו לפרק סוכות לנשים שבעליהן הוקפצו. היו אנשים במקלטים שהיו בחרדה וביקשו שיבוא מישהו להיות עם הילדים, כדי שהם יוכלו ללכת לבכות. תוך שתי דקות מצאתי מתנדבות ועוד ארבע שכעסו שמצאתי מישהי לפניהן".
את מרגישה שאת ממלאת מקום שהמדינה הייתה צריכה למלא?
"ברור. אני לא אמורה להיות זו שמביאה ציוד רפואי לחובשים קרביים, אבל אני עושה את זה כי אין ברירה", היא אומרת. "ההתנדבות לחמ"ל חוצה מגזרים, דעות פוליטיות והשתייכות חברתית: יש אנשים שרבו איתי ברשתות לפני החג על פוליטיקה, ריבים של ממש, אבל אתמול הם עשו משלוחי אוכל לבסיסים בשבילי. ברגעים כאלה לאף אחד לא אכפת מריבים ופוליטיקה".
מאמסטרדם באהבה
ערן אפרת, יזם ואיש עסקים, מתגורר באמסטרדם כבר עשרים שנה. בימים האחרונים הוא מגייס תרומות, קונה ומעביר אפודים קרמיים בשווי של מאות אלפי שקלים ללוחמי צה"ל. "זה התחיל בתרומה ליחידה של האחיין שלי, שביקשה עזרה ברכישה של אפודים קרמיים", הוא מתאר. "רכשתי עבורם, ושיתפתי היכן הצלחתי לרכוש את האפודים. כשהתחילו להגיע אליי בקשות נוספות, הבנתי שיש חוסר של ממש באפודים קרמיים. בחנות שבה רכשתי את האפודים הסחורה נגמרה, אז התחלתי לחפש היכן אפשר לרכוש עוד".
ערן איתר בארץ סטוק של אפודים שהיה אמור להישלח לחו"ל, וברגע האחרון עצר אותו. "השתלטנו כמעט על כל הסטוק ורכשנו אותו במקום. קראנו לרס"פים של החיילים להגיע למחסן בטירת הכרמל. הם עמדו שם בתור, אמרו מה הכמויות שהם צריכים, שלחו אליי בקשת תשלום וגייסתי אותו במקום", הוא מספר. "הייתה התגייסות מדהימה של תורמים לתת סכומים גדולים מאוד, של עשרות ומאות אלפי שקלים. לא היה לנו זמן להתחיל לאסוף תרומות קטנות, היינו צריכים אנשים עם כיסים עמוקים שיוכלו להעביר תשלום מיידי בהעברה בנקאית. את כל הסכומים האלה שילם בן אדם אחד בכל פעם וכיסה את כל הרכישה. מדובר על כמה מאות אפודים קרמיים".
גם בתחום השמירה הרוחנית, עם ישראל מתגייס במלוא המרץ. מנדי הלפרין, חרדי מרמת בית שמש א', מפעיל מתנדבים ששוזרים ציציות לחיילים. "הבנתי שהחיילים צריכים ציציות והתחלתי לנסות להשיג", הוא אומר. "מישהו הזכיר לי שהציציות לחיילים צריכות להיות ירוקות, ואז התברר שבאמת אין ציציות ירוקות בנמצא, במיוחד ציציות דרייפיט (בד סינתטי שמאפשר לזיעה להתייבש, ה.צ.)". אצל אחד הספקים התברר כי הוא מחזיק במלאי של ציציות דרייפיט ירוקות, אך ללא חורים. "חבר בשם דוד פיליפס התנדב לעשות חורים בציציות הללו, רכשנו אלף ציציות ללא חורים וביקשנו בקבוצות הווטסאפ מתנדבים שיבואו לשזור אותן. תוך כמה דקות הגיעו עשרות מתנדבים!".
הבקשות של חיילים, בעיקר לא דתיים, התחילו לזרום אל מנדי: "קיבלנו 50 אלף בקשות עד עכשיו, בעיקר בעבור חיילים לא דתיים. באחד הבסיסים ביקשו 300, ואז התקשרו שוב וביקשו אלף. שאלתי מה קרה ואמרו לי שכולם רוצים". בקנייה של חולצות דרייפיט שבהן המתנדבים עושים חורים וקושרים את הציציות, מנדי הצליח להפחית את עלויות הציציות בחמישים אחוזים. הוא פתח נקודה נוספת ברמת בית שמש ג' ובבני ברק, ומהרגע שהודיע על כך ועד שנפתחה הנקודה הגיעו עשרות מתנדבים. "יש ביקוש מטורף, כולם רוצים להתנדב ולעזור. עוד לפני שהסחורה הגיעה, המתנדבים כבר מחכים. אנחנו יודעים שכל ציצית שומרת על חייל, זו הצלת נפשות של ממש".
***