מלאים מסירות ומוטיבציה. חיילי צה"ל בקיבוץ בארי, השבוע
מלאים מסירות ומוטיבציה. חיילי צה"ל בקיבוץ בארי, השבועצילום: חיים גולדברג, פלאש 90

1.

אסון בסדר גודל כזה לא ידעה ישראל מאז היותה למדינה. מתקפת טרור ערבי רצחני שגבתה חיים של כאלף ומאתיים חיילים ואזרחים, ללא אבחנה בין אנשים נשים וטף, תינוקות וקשישים - כל זאת תוך שעות ספורות. לשם השוואה - בטבח תרפ"ט הבלתי נשכח נרצחו בחברון 65 יהודים. בפרעות קישינב שעליהן קונן ביאליק בפואמה המכוננת 'בעיר ההריגה' נרצחו כ־50 יהודים. במתקפת הטרור הנפשעת של הטרור האסלאמי על מגדלי התאומים נרצחו 3000 אמריקנים, כמעט פי שלושה, אבל אוכלוסיית ארה"ב גדולה מאוכלוסיית ישראל פי 30. וכאילו לא די בצרה האיומה הזאת, נפלו בידי מחבלי החמאס למעלה ממאה חטופים שמי יודע מה יעלה בגורלם.

קשה מנשוא גם הכישלון הנורא של הגופים הממונים על הגנת אזרחי ישראל, ובראשם צה"ל - צבא ההגנה לישראל. עד כמה חמור היה הכשל המודיעיני יעיד האישור שניתן לעריכת מסיבת טבע בהשתתפות אלפים במרחק קילומטרים ספורים מגבול עזה. השאננות הייתה מוחלטת. לא התקבלה שום אינדיקציה מודיעינית להתקפה כה מסיבית שחמאס הכין בקפידה רבה במשך כשנה. צורב לא פחות הכישלון המוחלט של מכשול הגדר המשוכללת והמבוצרת שהושקעו בו מיליארדים, והתגלה כמשענת קנה רצוץ שההסתמכות עליו הייתה לרועץ.

על שאלות רבות כואבות וזועקות עוד יהיה צורך לענות לאחר שהמידע ייאסף וייבחן, ורבים ייאלצו לתת דין וחשבון. זרע הפורענות שנזרע בהסכמי אוסלו הצמיח שדה קוצים מלא נחשים שצמח בקצב מואץ לאחר הנסיגה מחבל עזה. ממשלות ישראל והממונים על בטחונה שגו קשות כשהשלימו עם קיומה של מדינת חמאסטן הטרוריסטית בחצרנו האחורית. יש מספיק אשמה בשביל המון אנשים, בדרגים שונים ומשני צדי המתרס הפוליטי, שלאורך השנים אפשרו לארגון טרור קטן וחלש לצמוח לממדים של מפלצת רצחנית וחסרת מעצורים, שתפסה אותנו בעת חולשה והסחת הדעת והמיטה עלינו אסון לאומי כבד.

2.

אבל את כל זה צריך לשים עכשיו בצד. ועדות החקירה יחכו בצד לסוף המלחמה, ממש כמו שהצלחנו ברגע אחד לשים בצד את הסכסוכים, המחלוקות הקשות והקיטוב הפוליטי הנורא ששורר פה כבר כמה שנים, ובפרט בשנה האחרונה. בחיל הגדול, הצבאי והאזרחי, שמגויס כעת למערכה, פועלים יחד בוחרי ימין ושמאל, פעילי מחאת קפלן לצד תומכי הרפורמה המשפטית. הטבח הזוועתי ביישובי הדרום גישר באחת על חילוקי הדעות.
כולנו מבינים את הצורך לאחד כוחות נגד אויב שטני של מפלצות דו־רגליות שקם עלינו לכלותינו. האויב הזה לא מבחין בין קיבוצי שמאל למתנחלים, בין משתתפי מסיבת טבע בשמחת תורה שחל בשבת למי שעזבו בבהילות את הריקודים בבתי הכנסת ונזעקו כדי להצילם. רק ביחד נוכל להכות באויב המר הזה ולחסלו.
בשנים האחרונות התקשינו למצוא את המשותף שיאפשר לקיים בינינו ברית ייעוד. הפילוג הזה בינינו עודד את אויבינו ונסך בהם את התחושה שהם יכולים להכות בנו בלי לשלם מחיר כבד. כעת אנו נאלצים לחדש את ברית הגורל הכרותה בין היהודים המותקפים, לצאת בידיים משולבות למלחמה שתוצאותיה חייבות להיחרט בעט ברזל ולהרתיע את אויבינו בכל החזיתות במשך שנים ארוכות. עם ישראל מסוגל לזה, ואלוקי מערכות ישראל יהיה בעזרנו.

3.

לא מיותר לחזור ולהדגיש: התגובה הישראלית למתקפת הטרור הנפשעת לא יכולה להיות פחות מחיסול מוחלט של ארגון החמאס על כל שלוחותיו, האזרחית והצבאית, השתלטות מלאה על חבל עזה והרס מוחלט של כל אמצעי הלחימה. התפיסה האסטרטגית כאילו ניתן להכיל מציאות של מדינת אויב טרוריסטית לצדה של מדינת ישראל, ולסמוך על כך שהם מורתעים או שגם הם רוצים כמונו שקט ושלווה, עושר ואושר, פשטה את הרגל לחלוטין. כשמדובר בטרוריסטים אסלאמיים, אם יש יכולת לפגוע – תהיה גם מוטיבציה. תאוות הרצח שלהם מביסה כל שיקול רציונאלי.

נעמי שמר ציטטה פעם את דברי בעלה מרדכי הורוביץ על מאפייני הרצחנות הערבית. "הערבים אוהבים את הרצח שלהם חם, לח ומהביל" אמר הורוביץ, "ואם אי פעם יהיה להם חופש להגשים את עצמם, אנחנו נתגעגע לגזים הטובים והסטריליים של הגרמנים". המשוררת והפזמונאית הגדולה הותקפה אז על ידי חוגי השמאל והואשמה בגזענות. אבל בעלה צדק בדבריו, וכיום אין מי שיכול להתכחש לכך. המפלצות הדו־רגליות מהחמאס לא באו רק כדי להרוג או ללכוד ולחטוף. הם באו להפיק מרצח היהודים הנאה סדיסטית. הם לא חסו אפילו על עובדים תאילנדים, שגם אותם רצחו באכזריות יתירה. אלה האויבים שלנו, עמלק בן דורנו, שאנו מצווים לזכור ולא לשכוח את שעשה לנו ולמחות את זכרו מתחת השמיים. לא פחות.

יש רק פתרון ראוי אחד שיבטיח את השלום והשגשוג בחבל עזה – כיבושו המוחלט והחזרת שלטון ישראל עליו. בחזית עזה, בחזית לבנון ובכל החזיתות, עלינו לזנוח את התפיסה הדפנסיבית הרופסת שהשתלטה עלינו, ושבגללה התרגלנו לתלות את תקוותנו באמצעי מיגון כמו כיפת ברזל וממ"דים. מי שאוגר נשק ומתאמן בלתקוף אותנו צריך להיות מותקף, מובס ומושמד הרבה לפני שיוכל לשגר לעברנו רקטות או להפתיע אותנו במתקפה נרחבת וקטלנית.

4.

הבשורה על הצטרפות המחנה הממלכתי לממשלת חירום מקדמת את מגמת האחדות ומחזקת את יכולתנו לפעול כאגרוף אחד מול אויבינו. מבחינה זאת יש לברך על כניסתו לממשלה ולקבינט של בני גנץ, שמייצג מספר רב של בוחרים מהמרכז ושמאלה. אבל אי אפשר שלא להביע דאגה מהרכב קבינט המלחמה, שגם לפיד מוזמן אליו אם ירצה, אבל לא נמצא בו מקום ולו כמשקיף לנציג ציוני־דתי. הייצוג הזה נדרש כדי שלא תיפגע תחושת האחדות, כאשר הציבור הדתי־לאומי שאנשיו מהווים פלח משמעותי מאוד בכוחות הלוחמים לא יזכה למי שישמש לו פה בעת קבלת החלטות שהן כה קריטיות לגורל המדינה ולהצלחת חיילינו. יהיה חבל מאוד אם בפורום המנהל את המלחמה לא יישמע קולם של מי שידעו להזהיר בעוד מועד מפני האסונות הצפויים אם תימסר עזה לידי הערבים. גם מוסר הלחימה של צה"ל שהיה לנו לרועץ חייב להשתנות, ולהיות מותאם לאויב המפלצתי חסר המעצורים והמוסר שמולו אנו מתמודדים. את כל זה יכולים להביא לקבינט דווקא מי שלא היו שותפים לקונספציה שהנחתה את יחסם השגוי של קברניטי ביטחון ישראל לנושא הפלשתיני.

5.

המסירות והמוטיבציה של רבבות חיילינו, שהתקבצו בשטחי כינוס כדי להתארגן ולהתאמן לקראת כניסה קרקעית לעזה, הן כובשות לב ומעוררות מוטיבציה ותקווה. לא בכדי עם ישראל מציף אותם באהבה, בפינוקים ובתפילות. יחד עם זאת, אין ספק שמתכנני המתקפה המשוכללת על הגדר ועל מוצבי צה"ל בגבול הרצועה נערכו גם לפלישת צה"ל הצפויה בתגובה לה. וכאן יש להעביר מסר תקיף מאוד למי שאולי מתכננים כעת את הכניסה לעזה, ובראשם נתניהו וגנץ.
ידוע וברור שניתן להפוך את עזה לעיי חורבות בהפצצות מהאוויר ובאש תותחים ורקטות, בלי לסכן את חיילינו. סדר עדיפויות מוסרי נכון חייב להקדים את שמירת חיי חיילינו לשמירת חיי אוכלוסיית האויב, גם אם אינה לוחמת. לכן אין שום הצדקה לכניסה קרקעית למטרה שהיא פחות מכיבוש מלא של הרצועה, השמדת החמאס, שחרור החטופים וכינון שליטה ישראלית בעזה לטווח ארוך. אם אתם תוקפים רק כדי להרתיע, לחנך או להוציא קיטור, להראות שעשיתם משהו, אין שום הצדקה שתיפגע ולו שערה אחת מראשם של חיילי החי"ר והשיריון.

זה לא יכול להיות עוד סבב מהסבבים חסרי התוחלת שאליהם הורגלנו. יש לכם תמיכה לא רק מכל עם ישראל אלא אפילו ממדינות העולם ובראשן ידידתנו ארצות הברית. הנקמה שנעשה בחמאס על מחול שמחת תורה שנהפך לאבל חייבת להיות עוצמתית וכואבת עד מאוד, להיצרב עמוק בתודעת כל אויבינו מסביב ולהרתיע את נסראללה ודומיו למשך שנים רבות. המצב האסטרטגי חייב להשתנות עד לכדי ביטול מוחלט של איום הטרור על ישראל מכיוון עזה. אל תעזו לחשוב על פחות מזה.

לתגובות: [email protected]

****************************************************************************