לתרום זה חשוב, אבל איבדנו פרופורציות

כמעט כל משפחה בישראל יכולה להרשות לעצמה לתרום 50 שקל, רובם המוחלט יכולות גם לתרום 500 מבלי להרגיש את זה יותר מדי בחשבון הבנק.

יש הרבה פחות משפחות שיכולות להרשות לעצמם לתרום 5,000, כי בכל זאת יש להם משכנתא לשלם, ורק מעטים יכולים להרשות לעצמם לתרום 50,000. לא כי אנחנו לא רוצים, פשוט כי אין לנו.

בפוסט שפירסמתי בפייסבוק ביום שני ביקשתי מהעורף להירגע עם התרומות ולהפעיל יותר שיקול דעת, ומאז אנשים תוקפים אותי בתגובות. "אנשים רוצים לתרום? תן להם שיתרמו", "אנשים רוצים להרגיש חלק" ועוד. הכל נכון, אם היינו כרגע בעוד סבב כמו צוק איתן, אבל אנחנו לא. אנחנו במלחמה.

כסף זה משאב מוגבל. וכל כסף שייתרם למטרה אחת, לא יהיה שם כשנצטרך אותו למטרה אחרת. ונצטרך אותו, תאמינו לי שנצטרך אותו. אנשים פה איבדו את הבית, משפחות שלמות איבדו את האבא המפרנס, תושבי העוטף איבדו את כל מה שהיה להם ויצטרכו המון המון עזרה אחרי זה. והעזרה הזו כמובן תגיע מהמדינה, אבל היא תצטרך להגיע גם מאיתנו. ולנו, כמו שפתחתי, אין סכומי כסף בלתי מוגבלים.

יש לנו משכנתא, וילדים להאכיל וחשבונות לשלם, ולכן, עם כל הרצון הטוב והצורך לתרום למאמץ המלחמתי לאומי, באיזשהו שלב נצטרך לסגור את הארנק. זו לא השערה, זו המציאות.

אז כמובן שכרגע לנצח במלחמה זה לפני הכל ושבשיקום נתעסק בהמשך, וברור שצריך לתרום ללוחמים כל מה שהם צריכים, אבל הדגש הוא על צריכים. ממש צריכים. כי את כל שאר כספי התרומות אנחנו נצטרך בהמשך.

בימים האחרונים אני מדבר על זה עם כל מי שמוכן להקשיב, ולמרות שלבקש מאנשים לעצור תרומות מצטלם פחות טוב מלבקש מאנשים לגייס תרומות אני מקווה שלפחות את חלקם גם הצלחתי לשכנע. ועכשיו אני פונה אליכם, אל כל מי שמוכן להקשיב:

אל תפסיקו לתרום, לתרום זה חשוב תמיד ובמיוחד בזמן מלחמה, אבל בבקשה, תעצרו שנייה ותפעילו שיקול דעת.

המחלקה שלי אמנם בגבול הצפון ככה שאני לא יודע מה קורה בעוטף, אבל לפחות פה אנחנו טובעים בעוגות וצ׳וקולוקים ופנסי ראש ומה לא. קצת זה נחמד, אבל בכמות הזו? באמת אין משהו יותר טוב לעשות עם הכסף?

אז שוב, אוכל בסיסי ובוקסרים שחסר ואולי קצת פינוקים זה בסדר, אבל כשאחד מאותם מגייסי תרומות שדיברתי איתם העביר לי הודעה ממילואימניק שאמר שיש להם הכל "אבל חולצות טקטיות יהיה נחמד" זה דוגמה אחת מיני רבות לכך שאיבדנו פרופורציות.

כל מי שהיה פה בצה"ל יודע שחולצות טקטיות זה אמנם נחמד, אבל זה ממש בסוף רשימת הדרישות כרגע. כנ"ל מגייס תרומות אחר שסיפר לי על פלוגה בגבעתי שביקשה ממנו מאה ידיות הסתערות. נכון, זה יכול לשפר קצת את האחיזה בנשק, אבל אם אתם לא יחידות ימ"מ שמטהרות קיבוצים ועוברות מדלת לדלת, אני ממש לא בטוח שזה מה שנחוץ כרגע.

"אבל המילואימניקים ביקשו", אני מבקש מראש סליחה מאחיי המילואימניקים (ולפרוטוקול -גם אני ביניהם. בשמחת תורה בצהריים, עוד לפני שקיבלתי את הצו 8, עזבתי אישה ותינוק בן חודש ונסעתי ליחידה שלי) - אז הם ביקשו.

חייל שנמצא כרגע בשטחי כינוס לא תמיד רואה את התמונה הכוללת, והתמונה הכוללת היא שכל מה שייתרם עכשיו ויתבזבז על חולצות טקטיות שיילבשו פעמיים במהלך המלחמה ואחרי זה לא יהיה מה לעשות איתם, זה כסף שלא יהיה שם כשנצטרך אותו לדברים אחרים. ואנחנו נצטרך אותו.

נצטרך אותו כמדינה, כעם, נצטרך אותו כדי לעזור לאחים שלנו. ולכן נורא נורא חשוב שעם כל הרצון לעזור, שנדע גם להכווין את זה. זה לא ברמת כל משפחה ומשפחה, אנשים רוצים לתרום – שיתרמו. אבל אתם, שמרכזים את התרומות, תפעילו שיקול דעת.

אם מישהו מבקש משהו שבבירור לא צריך או שיכול לחכות, שיחכה. כן, גם אם הוא מילואימניק. אם פיצריה רוצה להביא פיצות לבסיס, תוודאו קודם שהם לא קיבלו כבר היום כי כשיש כמויות חלק מהאוכל שנתרם סתם הולך לפח. המלחמה הזו עוד תהיה ארוכה, תביאו את הפיצות ביום אחר. אנחנו נצטרך אוכל גם בהמשך.

תכווינו אנשים לתרום יעיל, תדעו גם להגיד מתי לא צריך. מתי עדיף לשמור את הכסף והציוד ולהשתמש בו בהמשך. כי אם לא נדע לשים על זה דגש עכשיו, פשוט לא יהיה מספיק כסף בהמשך.

ורק בקצרה, מעבר לעניין הכלכלי יש את העניין הפסיכולוגי. כשאתם אוספים תרומות למשהו שלא בהכרח צריך, אתם בעקיפין (ולפעמים גם לא בעקיפין) מעודדים היסטריה.

כל מי שהיה בצבא יודע בדיוק מה זה ידית הסתערות, מתי ואם בכלל חייל משתמשים בלדרמן, והאם באמת צריך את זה או לא. אבל אמא שלכם כנראה לא יודעת.

אמא שהבן שלה בעזה מספיק דואגת ולא ישנה בלילה, היא לא צריכה גם לדאוג בגלל שהיא ראתה פוסט שלפלוגה של הבן שלה אין לדרמן או ידית הסתערות. היא לא יודעת כמה זה חשוב או לא, ומבחינתה היא תהפוך את העולם כדי להשיג לו את זה.

כשאנחנו מסדירים ומכווינים את התרומות רק לאן שצריך, אנחנו עוזרים גם להרגיע את אותה אמא. אמא שלי, שלך, שלנו. אנחנו אומרים לה שיש לבן שלה מה שהוא צריך. שצה"ל דואג לו. שאנחנו דואגים לו.

תודה שאתם דואגים לנו, תודה שיש לנו על מי לשמור. רק ביחד ננצח.

עם ישראל חי