על יכולות הפעולה של ישראל המבקשת לשמור על דיני המלחמה גם במאבק מול חמאס, שוחחנו עם אל"מ במיל, עו"ד פנינה שרביט ברוך, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי, מי שבעבר עמדה בראש מחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל.
את דבריה פותחת שרביט ברוך בקביעה נחרצת: "מה שחמאס עשה הם פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ויתכן שמדובר במעשים שאף נחשבים בגדר השמדת עם, ג'נוסייד. קשה להאמין לעצמת הזוועות שמתגלה כל הזמן עוד ועוד".
עם זאת היא מציינת כי "ישראל היא מדינת חוק והיא מחויבת לדיני המלחמה, ומכיוון שמדובר בדינים שנועדו להגן על אוכלוסיה אזרחית אין בהם עניין של הדדיות, כפי שהזכיר זאת גם הנשיא ביידן, כלומר שהדבר חשוב גם מבחינת התמיכה הבינלאומית שאנחנו צריכים, אבל חשוב להבין שדיני המלחמה התפתחו במשך השנים כפרקטיקה של צבאות נלחמים, כלומר שהם מאוד מבינים את צרכי הצבא הנלחם, ולכן הם מאוד גמישים ומתאימים לסיטואציה".
באשר לסיטואציה הנוכחית, אומרת שרביט ברוך, "ההגבלה העיקרית שהם מטילים היא שאסור לכוון התקפות לעבר אזרחים, אבל מותר לעבר מטרות צבאיות, וחשוב להבין שמבנה אזרחי ברגע שהוא משמש למטרה צבאית הוא מאבד את האופי האזרחי שלו והופך למטרה צבאית לגיטימית".
"מה שהחמאס עשה הוא שהוא השתמש בכל המתקנים האזרחיים למטרות שלו. כל העמדות והמחסנים נמצא במבנים אזרחיים או מתחתיהם. צה"ל לא פועל מול מבנים אזרחיים סתם. הוא תוקף את אותה מערכת צבאית ולכן אלו תקיפות מול מטרות לגיטימיות וחוקיות".
"העיקרון החשוב השני הוא שגם כשפועלים מול מטרות כאלה, צריך שהנזק האגבי שייגרם לאזרחים ולמטרות אזרחיות לא יהיה מופרז ביחד ליתרון הצבאי שמופק מהתקיפה", אומרת שרביט ברוך, ואנחנו שואלים איך אפשר אם בכלל אפשר למדוד אם תקיפה היא מופרזת ביחס לאותו יתרון. לדבריה אכן מדובר בסבירות כמעט בלתי אפשרית אך היא מיושמת לאורך השנים. "אין לכך מענה מדויק, אבל לישראל יש טיעון צבאי גדול מאוד. במבצעים הקודמים התווכחו איתנו וטענו שהחמאס הוא לא איום שמצריך כל כך הרבה נזק, אבל כעת ברור איזה איום זה החמאס, הוא איום קיומי על הריבונות שלנו ועל יכולת הקיום שלנו בשטחי המדינה והחיים שלנו במדינה, איום שלא נוכל להסכים עם קיומו אם אנחנו רוצים להמשיך ולהתקיים, ולכן יש יתרון צבאי עצום בפירוק התשתיות הללו, ולכן גם אם הנזק האגבי גדול לאוכלוסיה האזרחית הוא עדיין מידתי, והתקיפה עומדת במבחן המידתיות".
עם כל זאת כבר כעת ניתן להתחיל ולשמוע קולות שמאשימים את ישראל בחריגה מגבולות המותר בתגובתה של ישראל, והדבר צפוי. "העולם תמיד הולך עם המסכנים. אחרי יום וחצי שרואים את הצד שלנו רואים את האזרחים העזתים שהחמאס משתמש בהם כמגן אנושי".
"ישראל צריכה להשתמש באמצעים המעשיים שישנם בידי התוקף כדי למזער את הפגיעה. ישראל נותנת אזהרות, גם אם לא פרטניות, כמו הקש בגג. אין חובה משפטית לבצע הקש בגג. יש חובה למזער ולתת אזהרה כשאפשר וישראל נותנת אזהרות כדי שאזרחים יעזבו את האזור, וחמאס מונע מהם זאת וגם זה פשע מלחמה, אבל ישראל עושה ככל יכולתה ומזהירה. אם האויב מונע מהאזרחים להתפנות לוקחים את זה בחשבון, אבל במבחן המידתיות חייבים לקחת בחשבון את העצמה הצבאית הנובעת מעצמת האיום".
בהקשר זה שאלנו את עו"ד שרביט ברוך אם נהלי האזהרה כדוגמת פיזור הכרוזים על אזור טרם הפצצתו מקובל בעולם, והיא משיבה שאכן ברחבי העולם ניתנו אזהרות כלליות כדוגמת השלכת כרוזים, אך "ישראל הלכה הרבה מעבר למקובל במדינות אחרות, כי היה אינטרס לצמצם את הפגיעה באזרחים משיקולים אסטרטגיים וכדי שלא להרחיב את מעגל הלחימה, וגם כי זה היה אפשרי".
שרביט ברוך מספרת על מאמר מקיף שכתבה בסוגיה זו וכשהרצתה עליו בפני נציגים צבאיים מרחבי העולם טרם פרסומו, ביקשו נציגי הצבאות ממנה להבהיר שהנהלים שישראל נוקטת בהם אינם מחויבים על פי הדין הבינלאומי, אלא מדובר באמת מידה שישראל לקחה על עצמה.
האם היא עצמה מבינה את התחושה בקרב האזרחים בישראל שישראל קצת השתגעה כשהיא מטילה על עצמה את המגבלות הללו? שרביט ברוך משיבה בחיוב אך מוסיפה כי "צריך לזכור שבעבר עשינו את זה בגלל סיבות אסטרטגיות ומבצעיות. "כשהיו הרבה נפגעים ורצינו לתעל את הלחימה למקום מסוים או להפסיק אותה, ידענו שפגיעות באזרחים גורמות נזק אסטרטגי ונזק במידת התמיכה בנו מעבר לעניין המוסרי. עכשיו אנחנו במקום אחר לגמרי. עדיין חשובה לנו התמיכה של בעלות הברית ולכן חשוב שנפעל לפי הכללים, ואמירות שישראל לא מחויבת לשום כללים שנשטיח את עזה גורמות נזק לחופש הפעולה שלנו. אנחנו מחויבים לדין והוא נותן לנו הרבה חופש פעולה".