אלירן אוחיון, עובד בכפר השיקומי "עדי נגב" המטפל באנשים עם מוגבלויות וסיעודיים, מספר על חילוץ המטופלים תחת אש למקומות מוגנים.
לפנות בוקר, מספר אוחיון, "העירה אותנו האזעקה. במשך קרוב לשעה היינו כמו ברווזים במטווח, דעתי, וכמוני גם שכניי, שאנחנו חייבים לצאת ולסייע בהעברת המטופלים והמטופלות אצלנו למרחבים מוגנים, ויצאנו אליהם בריצה בזמן האזעקות".
הוא המשיך: "בבית החולים, כולם על כסאות גלגלים אחרי תאונות קשות, בבתים חוסים בעלי צרכים מיוחדים - את כולם דחסנו למרחבים מוגנים. הטרוריסטים מעזה רצו לפגוע בחסרי ישע. זה מי שהם".
"שמענו ירי בנשק קל מכל כיוון בערך, מה שגרם לנו להבין שאנחנו בתוך אירוע שלא ידענו כמותו. רצתי אל הבית לוודא שאשתי והילדים בסדר וביקשתי שינעלו על עצמם. עכשיו היינו צריכים לחזור אל המחלקות ולנעול את כולם, בשלב הזה כל הגברים אצלנו לקחו טלפונים, נשקים, חפצים חדים ויצאו לפטרל".
לאחר שנתקל בתמונות קשות מהזירה, "רק אז התחלתי להבין את מימדי האירוע במסיבת הטבע שהתרחשה לא רחוק מאיתנו", סיפר.
אוחיון הבהיר: "שום דבר מלבד תחושה עמוקה לפיה השקט של הדרום מובטח לא תניח את דעתנו - זה לא יכול להיות דומה לשום מבצע קודם, זה לא יכול להיות דומה לשום דבר שהמדינה שלנו ידעה. אם לא נכה בעוז, נגמר הסיפור שלנו - כמדינה בכלל, כאזרחים בדרום בפרט. לא נסלח על משהו שהוא פחות משבירת כלים".
לסיום תקף: "זמן להניח את המוסר ההזוי שמנחה אותנו בשנים האחרונות ולהפסיק להקיש בגגות או להתריע - האדמה צריכה לפעור את פיה ולמחות את זכרם מתחת השמיים. מדינה חפצת חיים לא יכולה עוד להרשות לעצמה יד רכה נוכח רוע שכזה ואני מצפה שכל תומך טרור, גם אם הוא אזרח שמחלק ממתקים או משתתף בלווית שהידים, ידע שדמו בראשו. ההומניטריות שלנו איננה מוסרית בשום צורה".