יובלי שלי, כולם כותבים עליך הספדים ברשתות החברתיות ואני עדיין לא מבינה למה.
זה כתוב כלכך יפה, ומוסיפים תמונה עם העיניים היפות שלך, ואתה נראה כלכך חי, אז איך אתה מת?! כבר 13 שנים אני "עמיתי של יובלי", כמעט חצי חיים. דיברנו על זה שממש עוד מעט נחייה יותר שנים ביחד מלבד, לעד. אני כלכך חיכיתי שזה יקרה. יובלי שלי אתה היית הכי טוב באדם.
הראשון שייגש לעזור או ייתן אוזן קשבת. מלך האופטימיות גם בזמנים הכי קשים, נותן פרופרציות למשמעות החיים, מסביר תמיד הכל בגובה העיניים ונראה שמעולם לא ידעת את הרגש כעס או שנאה או קנאה. הכל תמיד היה בלב שלם. זה אפילו היה מעצבן לפעמים- למה זה לא מזיז לך?! אתה היית האבא הכי טוב בעולם.
ואמרתי לך את זה כלכך הרבה פעמים. ג׳וןג׳ון שלנו פשוט זכה. אתה היית הפרטנר הכי טוב בעולם. פשוט מבין אותי ואף פעם לא עושה דרמות. לא מזמן אמרת לי שנעשה הסכם- כמישהו מרגיש שהוא 20% היום, השני ישלים את ה80% הנותרים. "ומה אם שנינו נהיה 10%?" שאלתי, "אז נעצור הכל ונשב לדבר כדי להעלות את שנינו לפחות ל50%-50%" אתה ענית.
אתה פשוט היית הכל בשבילי. וכל מי שמסביבי ידע את זה. לכל מקום שהלכתי, הייתי מספרת עלייך וכאילו כולם הכירו אותך בלי לראות אותך- החניכים שלי, החבר׳ה בצבא, החברים מהתקופה שגרתי בה בפריז.. כולם. כל מה שהייתי מלמדת אחרים הייתי מתחילה ב"כמו שיובלי אמר לי פעם" זה נשמע קלישאה, אבל אתה באמת הפכת אותי לאדם טוב יותר. מרגיש לי שהסיפור שלנו אף פעם לא הלך "חלק". החתונה נדחתה בגלל הקורונה, ואז שוב פעם בגלל "שומר חומות".
גוןגון נולד בקיסרי חירום ואת הברית עשינו באופן מצומצם בגלל הקורונה. והשיא היה לפני חודשיים. חשבתי אז שזאת הנקודה הקשה ביותר בחיים שלנו כשהיינו צריכים לעבור לידה שקטה- ואני אומרת "היינו" כי אמנם אני עברתי את התהליך באופן פיזי אבל גם אתה נשאת את ההריון הזה איתך. כלכך חיכית לילד הזה. במהלך הלידה, אתה זה שקראת לאחות והצלת את החיים שלי כשגילו שאיבדתי הרבה דם. אתה היית המלאך השומר שלי.
בזכותך אני חיה, ועכשיו אתה כבר לא. זה היה ברור שאתה הראשון שתארוז תיק למילואים למרות שאתה ממש לא רוצה ללכת. תמיד חשבת על כולם לפני שחשבת על עצמך. עדיין לא סיפרו לי את הסיפור המלא של מה שקרה אבל לפי השמועות בזכותך נמנע הרבה דם מיותר.
לא רציתי שתהיה גיבור של כולם, רציתי שתהיה הגיבור שלי, של יונתן שלנו. עכשיו אתה של כולם אוהבת אותך כמו שמילים בחיים לא יצליחו לתאר