אני מדמיין את היום שאחרי סיום האסון. אסון נורא של אנשים פרטיים. אסון נורא של משפחות. אסון נורא של הקיבוצים. אסון נורא של מדינת ישראל.
לאחר המלחמה יהיה המון מה לתחקר ולבוא חשבון עם האחראים למחדל, אבל זו לא העת לעסוק בזה טרם תושלם ההגנה על הגבולות ומכת ניצחון על האויב החשוך, הרשע והמטונף הזה שחילל בשבת וחג את קדושת החיים וכל טיפת אנושיות.
כולנו מחזקים ומעודדים אחד את השני בזמן לחימה. זו המשימה היחידה!
במקביל, צריך לחשוב על היום שאחרי. המחשבות שלי הן לשני דברים חשובים, מהותיים, קריטיים, לטיפת האמונה לעתיד טוב לילדינו בארץ הזו:
אנו נגיע וכבר מגיעים, לצומת דרכים בה כל אזרח בישראל יצטרך לבחור דרך אחת בלבד, ממנה לא יוכל לחזור.
בחירה בדרך ההאשמות: אפשר לסכם זאת בבחירה של האזרח שיבחר באופציה זו, להמשיך בדרך הנוראית שהיתה פה במדינה בשנה האחרונה. דרך של שנאה, שיח בזוי, חוסר כבוד, חוסר הקשבה, האשמות הדדיות, ימנים נגד חילונים, חילונים נגד חרדים, חרדים נגד מצוות עשה קדושה של שירות בצה"ל, צה"ל שלא מגנה סרבנות, סרבנים שקוראים לא לשרת, 119 פוליטיקאים שמלבים שנאה במשכן כנסת ישראל ובושה בושה בושה להם, אחים לנשק ששוכחים שזהו ביטוי קדוש טהור ועליון לכאלו שמסרו נפשם גם אם חשבו אחרת.
תקופה נוראה נוראה זו היתה. הלב לי התפוצץ ממנה, איבדתי את הקול שלי מרוב כאב, מרוב מאמץ לשיח אחר, אמיתי! מיצרי הקול שלי נפגעו בגלל הזעקה הפנימית הזו שמתחוללת בתוכי.
באופציה הזו שבאמת קשה שלא ללכת בה,
כי הרי אנו צודקים, כי הם אלו שטעו, כי הם אלו שהתחילו, המשך שיח דוחה של האשמות, האשמות, האשמות כלפי "הצד השני" ואפס לקיחת אחריות.
אגיד את דעתי בצורה הכי פשוטה על מי שבוחר ויבחר באופציה זו: ארור תהיה, אתה אדם אגואיסט ורשע, אין לך טיפת יושרה לצאת מעצמך ובגללך ובגלל אנשים כמוך, אין שום תקווה וסופית הלכה לנו המדינה
האופציה השנייה: כן.. זה קשה, כן.. זה כואב, כן.. זה דורש עבודה עצמית, כן.. זה אומר לצאת מעצמך, אבל זו הדרך היחידה!
האופציה הזו מציעה לסתום רגע את הפה, לעצור ולנשום. עוד קצת לסתום, ועוד קצת לנשום. להירגע, לצאת לדרך חדשה.
דרך של הקשבה, דרך של שיח מכבד, של ממלכתיות, של כבוד לשני. כן!! גם הוא לא חושב כמוני. הרי לכולנו יש במעגל כזה ואחר, במשפחה או החברים, מישהו שחושב אחרת, ואתה עדיין אוהב אותו.
אז כן. זה אפשרי. לאהוב גם שמאלני, לאהוב גם חרדי, ומתנחל, ודרוזי ועוד כל כך הרבה שלא חושבים כמוני. אפשר להתווכח, אפשר להתכסח - בדעות, בשיחות נוקבות, אבל מתוך דאגה ואחריות משותפת.
האופציה הזו מציעה סיורי היכרות. קיבוצניק יוצא לראות מי זה גר שם ביו"ש, הדוס יוצא להכיר זוג גייז ושתי בנותיו, והצפונבון קופץ לצ'ולנט וחלת ויזניץ בבני ברק. אף אחד מאלו לא נושך. לאף אחד מאלו אין קרניים. ולא זנב. בדקתי. תאמינו לי שבדקתי.
אז מה קרה לנו? מה עשינו לעצמנו בשנה האחרונה. איך רפורמה הפכה לחזות הכל? איך שנאת מתפללים הפכה לאייטם של יום הכיפורים? אשמנו, בגדנו, האשמנו, הרסנו, שנאנו!
די! באופציה השנייה הזו הזו ניקח אחריות. קודם כלפי עצמינו. כן, הי, אתה! את! סתמי. סתום. תנשמי. תנשום. דחוק עמוק בפנים את הרצון להאשים. למד זכות! יש מושג כזה. מושג טהור. צא מנקודת הנחה שגם לאחר היתה כוונה טובה לעתיד המדינה, גם היא נראתה לך שונה ממה שאתה חשבת, מאיך שאתה חונכת.
הרי כל כך ברור שאתה החילוני, אם היית נולד בבני ברק היית עכשיו חרדי, ואתה החרד לו היית נולד בקיבוץ היית עכשיו לוחם שאולי מוסר נפשו בקרב, ואתה הדוס אולי היית נולד להט"ב. בואו נבחר יחד כל אחת ואחד רק בדרך הזו!
בואו ניקח אחריות. בואו נכבד את השני. בואו נקבע טאבו על שיח מכבד. בואו נקשיב. בואו נהיה ממלכתיים. בואו נרחיק מאיתנו כל פוסט של שנאה וריב. בואו נמחק כל אפליקציה של אתר חדשות שמפיצים רק לרייטינג עוד סקופ מרושע.
הגיע זמן הטוב! הגיע זמן האור! הגיע הזמן שלנו. בואו נקים ביחד מפלגה אחת גדולה של 120 חברי כנסת כאשר זו תהיה החוקה של אותה מפלגה: יושר, ערכיות, אמינות, ממלכתיות, צניעות, יכולת הקשבה, בעלי שיח, אנשי חזון.
נבחר אותם יחד בקפידה. 120 אנשים ערכיים שהוכיחו את עצמם בלי למצמץ ככאלו שהערכים הללו הם נר לרגליהם. תעצמו את העיניים, דמיינו אחד כזה שאתם מכירים. דמיינו איזו מהפכה זו יכולה להיות. וואו! זה יהיה הבסיס למדינת ישראל החדשה ישנה.
זו תהיה הקרקע היציבה שתתן לנו אחיזה אחרי רעידת האדמה הקשה שקרתה. זו האופציה היחידה לתקווה. זו הדרך היחידה בה אני מצליח לדמיין את ילדי, את נכדי, את ניני, חיים במדינת ישראל. מדינה יפה. מדינה פורחת. כלכלה משגשגת. נופים יפים. צבא חזק ומאוחד. והכי הכי חשוב: מדינה עם אנשים טובים. ישרים. אוהבים. מכבדים. ראויים לעוד אלפי שנות היסטוריה של עם ישראל בארצו.
לאנשים שיבחרו בדרך הזו אני רוצה לומר: אתם אנשים יקרים. אתם אנשים ישרים. יש לכם לב טהור. אתם הישראלים האמיתיים. איתכם ורק איתכם אני רוצה לחיות את שארית חיי.
אחרי חג שמחת תורה קשה, כואב ומדמם, יש רק דרך אחת להתאושש. למפלגה של האזרחים שבוחרים בדרך הזו. נקרא: בראשית. תנו תקוה וממשיכים ביחד במלחמה על המולדת.