הנה, סוף סוף הלקסיקון הפוליטי בישראל משתנה. יש חדשות טובות וחדשות רעות.
החדשות הטובות הן שראש הממשלה נתניהו והליכוד נטשו סוף סוף את הקונספציה ההרסנית וההזויה לפיה ניתן להכליל את החמאס בתשלומי כסף עצומים כדי להיות טרוריסטים טובים ולעשות את עסקיהם בשקט במשך שנה או שנתיים בעזה לפני שיחזור להרוג יהודים. התפיסה הטרגית הזו נוצרה על ידי שמעון פרס, יצחק רבין, יוסי ביילין, אהוד ברק וכל האלופים והפרופסורים הגאונים של השמאל הפוליטי בישראל.
שלא היה לו פתרון טוב יותר משלו, נתניהו המשיך בדרכם המגואלת בדם. תושבי המדינה השפויים שלא הלכו שולל בשטיפת המוח התקשורתית המסיבית סביב אוסלו הזהירו בחריפות את ההנהגה הפוליטית המתנשאת, אך אוזניהם נותרו סתומים לקריאותינו. היום אפילו מנהיגי השמאל קוראים להשמדת חמאס. אלו החדשות הטובות. החדשות הרעות הן שגם הקונספציה הזו שגויה.
למה? כי הפתרון הזה מאפשר לערבים להישאר בעזה. כל עוד ישראל מאפשרת לערבים בעזה לשלוט בחייהם, לעולם לא יהיה שלום. אנחנו יכולים להרוג את כל הטרוריסטים ולהשמיד את הנהגת חמאס, אבל אנחנו לא יכולים לנצח את האידיאולוגיה הסרטנית שלו באמצעות רקטות או מזומנים.
אם לנסח את העניין בפשטות - ערביי עזה חייבים ללכת. אחרי שכולם בורחים למצרים אנחנו צריכים פשוט לנעול את השערים מאחוריהם. הרי כפי שאנו למדים מרש"י בפרשת השבוע כל ארץ ישראל היא שלנו. אנחנו יכולים לקרוא לזה הקונספציה של רש"י. כשהערבים יעזבו את ארצנו נוכל לבנות מחדש את עזה ולמלא אותה ביהודים.
כמובן שזה הפתרון גם ליש"ע. הערבים חייבים ללכת. אנחנו יכולים לתת לרשות הפלסטינית את כל הכסף שבעולם והם ימשיכו לשלוח את שלוחי המוות שלהם להרוג אותנו.
אבל כמובן שנצטרך ללמוד בדרך הקשה, קמעא קמעא. פוליטיקאים ימשיכו לשחק את משחקי האשליה הקטלניים שלהם ויהודים ימשיכו להישחט עד שדוד המלך ישוב לקונספציה הישראלית המקורית למקומה הראוי. איך קוראים לתפיסה הזו? התורה.