או איתנו או נגדנו

אחד המסמכים החשובים ביותר שנכתבו בימי המלחמה הנוכחיים, היה המכתב שהוציא בשבוע שעבר פרופ' גור אלרואי.

אלרואי, רקטור אונברסיטת חיפה, מגדולי מתנגדיה של הממשלה הנוכחית, ומי שאך לפני חודש הודיע על הפסקת שירות המילואים שלו בשל הרפורמה המשפטית, וכי "הוא אינו רואה בתומכי נתניהו את אחיו", הורה על השעייתם לאלתר של שישה סטודנטים ערבים שהביעו הזדהות בפוסטים שהעלו עם מרצחי החמאס.

בתגובה להשעיה פנו עשרים וחמישה ממרצי האונברסיטה לרקטור ובטענות הרגילות על חופש ביטוי, דרשו לבטל את ההחלטה ותוך ניתוק מוחלט מהנעשה בעולם,, הדגישו כי הם רואים בהשעיה ביטוי של רוחות המהפכה המשטרית הפוגעת בהפרדת הרשויות. תגובתו של אלרואי, כאמור איש שמאל מובהק וממובילי מחאת קפלן, הייתה נחרצת, הוא פרסם מכתב גלוי וחריף ובו מנה את שמותיהם של כל המרצים שפנו אליו ודרש מהם להתפטר לאלתר, על רקע אי הבנתם את המציאות החדשה.

אלרואי לא לבד. רופא בהדסה שתמך בטבח פוטר מעבודתו תוך 24 שעות, דיילת אוהדת רוצחים עזתים פוטרה מאל על, עורכת דין שגילתה נטיות נאצו-חמאסיות איבדה את רשיונה וברחבי הארץ המשטרה עוצרת תוך שעות ספורות עובדי הוראה וצעירים שהעלו קישור כלשהוא ובו אהדה לס"ס של בית חנון ושותפיהם.

כמובן, לא לכולם שבה השפיות. בנוסף למרצים שהוזכרו לעיל דרשו כותבי עיתון הארץ ל"המנע ממקארתיזם" של רדיפת מתנגדים פוליטיים ובוודאי שלא יזיק לעקוב אחרי הפרקליטות שחזקה שיהיו בתוכה מי שינסו למזער את ענישת אוהדי הנאצים שבקרבנו. ועדיין, השינוי דרמטי. אישים וקבוצות שעד לפני כשבוע היו בטוחים שהצעתה של לימור סון הר מלך לוודא מעקב שב"כ אחרי הסתה במערכת החנוך במגזר הערבי היא פשיזם במיטבו, מוכנים להכניס למעצר מנהלי עד תום כל הדורות כל מי שיעלה גרפיטי בזכות העזתים, וכוכבי הכדורגל הערבים שמהססים בהסתייגות מהטבח סופגים נאצות מכל עבר.

בשעה שבה נכתבים דברים אלו שומרים ערביי ישראל על דממה. בערים המעורבות שם מחכים מאות לוחמים ומתנדבים לטעות הראשונה שיעשו נאצים מוסלמים מקומיים, נשמר שקט כמעט מוחלט, וביטויים של גינוי חריף של הטבח נשמעים מאישי ציבור ערבים. חשוב להזכיר לא מעט מעשי הזדהות וחסד של ערבים שהיו מהם שאף נפגעו בשבת השחורה בשעה שביקשו לסייע לקרבנות.

ועדיין, במסגרת שידוד המערכות שכולנו חייבים לעשות לאור אימי שמחת תורה, הגיע הזמן "לפתוח את החוזה" מול ערביי ישראל. המשחק הכפול של אזרחות ישראלית על כל זכויותיה וחלק קטן מחובותיה בד בבד עם הזדהות טוטלית עם החמאס וחבריו, הסתיים.

מי שהבליג מול פצמ"ר קטן וקיבל שואה גדולה לא יכול לקחת סיכון יותר. ימי הנכבה באונברסיטאות זהות מעתה לחלוטין להפגנות נאציות, ועל משתתפיהם יגזר עונש בהתאם. ההתבטאויות של חכי"ם וח"כיות ערבים (כמו גם של עופר כסיף) עברו מזמן כל גבול, הפגנות הזדהות עם האויב צריכות להיות מטופלות כבגידה לכל דבר, ואימונים בכיבוש קיבוץ מגידו בידי תנועות נוער של התנועה האסלמית, צריכות לזכות לאותו יחס של "ההיטלר יוגנד", לפני שנגלה את זוועות בארי בנחל עירון.

תם עידן. על ערביי ישראל להחליט האם הם איתנו או נגדנו. מעטים מהם המשרתים, תורמים ונוטלים חלק, בחרו נכון. אלו ש"אינם מסוגלים לשיר את ההמנון" ו"מזדהים כפלשתינאים לפני היותם ישראלים" מוזמנים להצטרף לאחיהם בקרב הקצבים והאנסים שבחמאס. ויפה שעה אחת קודם.דברי שלונסקי בשירו "הנדר" ראויים לא רק ליחס לממלכת הרשע שבדרום, אלא גם לזו הפוטנציאלית במשולש ובגליל: קונם אם לריק, יעבור ליל הזעם, קונם אם לבוקר אחזור לסורי,ומאום לא אלמד גם הפעם.

ד"ר יוסי לונדין, מכללת אורות ישראל וישיבת דרכי נעם