ישראל אייכלר
ישראל אייכלרצילום: דני שם טוב\דוברות הכנסת

ועדת העבודה והרווחה בראשות ח"כ ישראל אייכלר והוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל בראשות ח"כ מיכאל ביטון קיימו דיון חירום משותף לאור הצרכים והמצוקות הרבות בתחום הרווחה שמביאה עמה מלחמת חרבות ברזל.

הדיון עסק בהפעלת תכניות לשעת חירום בשירותי הרווחה ובהקמת מוקד ארצי למתן מענה מידי ואקטיבי לאזרחים למניעת פוסט טראומה.

בראשית הדיון אמר יו"ר ועדת העבודה והרווחה ח"כ ישראל אייכלר: "שנים רבות אנחנו עוסקים כאן ובוועדות אחרות במוכנות לתרחישים כאלה ואחרים של הגנה, פינוי וטיפול באוכלוסיות הרווחה בעת חירום במחשבה שאם וכאשר יגיע הצורך.

"זמן רב אנחנו מפצירים במשרד הרווחה וברשויות לוודא שהם מחזיקים ברשימות מסודרות של כל הקשישים, האנשים עם מוגבלות, מי הם, איפה הם נמצאים מה הצרכים שלהם.

"כעת זהו זמן אמת. עכשיו צריך לדאוג להם ואנחנו כאן כדי לשמוע מה עושים כלל הגורמים ולסייע בקידום כל צעד שנדרש כדי לשפר את המענים ואת המעטפת לכל מי שצריך סיוע".

בהמשך הדיון קרא ח"כ אייכלר להכיר מיידית במשפחות החטופים כנפגעי פעולות איבה "כדי שנוכל לתת מעטפת נדרשת למשפחות החטופים כבר מעכשיו", וביקש להגיש באופן מידי לאישור הוועדה תקנות שיאשרו את ההכרה על פי סעיף קיים בחוק העוסק בנפגעי פעולות איבה מאושפזים.

ח"כ מיכאל ביטון קרא להקים מידית מרכז טראומה ייעודי הוליסטי (מטרי"ה) משותף לפיקוד העורף, משרדי הרווחה, הבריאות, החינוך והביטחון הלאומי, ביטוח לאומי, ארגוני בחברה האזרחית, אשר יפעל אקטיבית להגיע ולהעניק טיפול לכל מי שזקוק לסיוע נפשי עקב המלחמה.

הוא סיפר: "הייתי בשטח וראיתי את חוליות פיקוד העורף, עו"סים וגורמי הרווחה עובדים בשטח ואני רוצה להודות לכל אנשי המקצוע על פועלם. לנו כחברי כנסת יש כוח לדחוף את הממשלה לטפל בנושאים שצריך להשלים אותם, וכאן אנחנו רוצים לדחוף טיפול ראשוני ומניעתי בכל נפגעי הטראומה.

"חשוב מאוד שאדם שחווה טראומה יפגש בשבועות הראשונים שלאחר האירוע עם גורמי טיפול- עובד סוציאלי, פסיכולוג או פסיכיאטר. אנשים רבים לא יפנו בעצמם לקבלת סיוע ולכן חייבים להגיע אליהם אקטיבית. הם אלפים רבים אבל זה אפשרי. מי שיטופל - אולי נציל את עתידו, ומי שיפול בין הכסאות נפגוש אותו אחר כך בביטוח הלאומי עם פוסט טראומה לכל החיים".

ח"כ דבי ביטון, תושבת שדרות, שיתפה בדמעות כי בעת המתקפה התקרבו המחבלים לבתיהם של בני משפחתה בשדרות ובכפר עזה: "אני מנהלת שיחות עם בתי שנמצאת עם נכדיי בכפר עזה ומחבלים מסביב ביתה והיא שואלת אותי 'איפה הצבא? יורים בשכנים'.

"אבל זה לא הסיפור האישי שלי, אלא הסיפור של כל עם ישראל. ואני פה כדי להשמיע את קולם של החלשים שאין להם אפילו ממ"ד. תתנו להם הכל, אחר כך נתחשבן. התחושות הן קשות מאוד והכאב הזה ילווה אותנו שנים רבות, אבל אנחנו מזה נתרומם. אנחנו עם חזק".