לכתוב זה תמיד מוצא כל כך טוב ואהוב בשבילי. לא דמיינתי לעצמי שיהיה זמן שבו אשב מול המקלדת וארעד כולי. זמן שבו כל מילה תהיה רחוקה כל כך ממה שעובר עליי ועל כולנו. זמן שבו כל המילים נאלמות.
זה עתה קיבלתי את ההודעה המרה שיצחק לוי, קדוש ישראל, השם ייקום דמו, בן של חברה אהובה שהשתתף במסיבה ונעדר מזה שבוע – נמצא. לא עוד עינוי של ספק, הוא נרצח. ובימים הכאובים הללו אני נאלצת לחשוב שאולי עדיף כך ולא האפשרות השנייה. וגם לחשוב שיש כל כך הרבה אחים אהובים שלי שאין להם את הפריבילגיה הזאת, ובני משפחתם האהובים נחטפו על ידי יצורי אופל ברואי שטן. ולהתפלל מכאן שוב לנס גלוי במהרה, שנזכה לראות את כולם כאן איתנו, אמן!
זה רגע שבו נגמרות המילים. וזה גם הרגע שהמילים רוצות לצאת החוצה בכל הכוח, בכל העוצמה. הן רוצות לצעוק, לבכות, לחבק, לנחם. להחזיר לנו את כל מה שאבד ואי אפשר להחזיר. למצוא שוב אור, שמחה, אמונה, דווקא כאן ועכשיו. עם כל מה שעבר וכל מה שעוד יעבור.
מי את, תשפ"ד?
ואולי הדבר היחיד שנותן לי כוח בזמן הזה, וזה גם מה שאני הכי מנסה לראות וכמה שיותר – זה לדעת מי העם שאליו זכיתי להשתייך. לגלות את היופי הזוהר הזה, להתעטף בו, להתחזק בזכותו. זאת בקשה של חיילים חילונים לחבר שלהם, בעל תשובה, שיביאו להם ציציות להגנה ותוך שעות אחדות משלוח של עשרות ציציות כבר מוצא את דרכו אליהם. זה לראות מאות סרטונים מצחיקים שאנשים מפרסמים רק כדי שנעצור ונחייך. זה לראות תור אין־סופי של אנשים שבאו לתרום דם בבית החולים, ולפגוש במעלית שכנה שאומרת לי שכל יום באחת עשרה בבוקר הנשים ברחוב מתאספות לעשר דקות של אמירת תהילים לשמירה על החיילים. וזה לקבל הודעות מחברים חילונים ששמרו השבוע שבת.
כמובן שיש גם רגעים שהפחד מציף, רגעים של געגוע לחיים הפשוטים שהיו לי רק לפני שבועיים, רגעים של קריסה עם הקושי של ילדים בבית והמתח הכלכלי שמתווסף גם הוא לכל צרותינו, ואי ודאות וחדשות מדאיגות, ודיבורים דיבורים דיבורים שלא מפסיקים לשטוף אותי בגלים, שקצת אני רואה ואחר כך קצת לא ושוב פעם כן ולא. וכמובן אזעקות, ודאגה וסערת רגשות שכל הזמן הולכת ובאה.
תגידי לי, איזו שנה את תשפ"ד? מה יש לך לתת לנו? מה את טומנת בחובך? אני מסתכלת עליה קצת בכעס, אני מודה. קצת בחוסר אמון, ובעיקר בחוסר אונים. רק תבטיחי שימים טובים מגיעים. ומיד אני רועדת, מרגישה קטנה כל כך.
כל יהודי הוא כוכב
אבל אז נשלח אליי משמיים סרטון אחד קטן, עם אישה אחת ענקית, הרבנית קוק הצדיקה מטבריה. אני רק רואה את החיוך שלה - וכבר אני מתחילה לנשום. כמה מילים מופלאות היא אומרת - ואני שוב נוגעת באור.
"עם ישראל צדיקים ומתוקים, השם אוהב אתכם. שמע ישראל, השם אלוקינו השם אחד. נשמות שלי בנות ישראל, אתן כוח גדול, בנות ישראל כל אחת פנתר. כל אחת גדולה, כל אחת קדושה, השם הוא רחום וחנון והוא יקבל את התפילה שלנו. שאלו את בעלי: לאגור מים? הוא ענה: לא לאגור מים, ושאבתם מים בששון. שאלו אותו: לאגור אוכל? הוא ענה: לא לאגור אוכל, לאגור מצוות ומעשים טובים, והערבים לא יוכלו לגעת בנו והתורה תנצח. הרמב"ם שומר עלינו, ורבי שמעון שומר עלינו, ורבי עקיבא שומר עלינו, אין מה לפחד! אין מה לחשוש בכלל! ועוד אמר הרב: אשתי היקרה, מבחינתי המלחמה כבר נגמרה. רק טוב יהיה לישראל, רק לאגור מצוות ומעשים טובים ולהיות בשמחה, ואני ערב עליכם שבית שבו מברכים אשר יצר, ושהכול, ובורא פרי האדמה, אני ערב לכם ששערה לא תיפול משערות ראשכם. וגם לתת צדקה שזו שמירה עצומה, צדקה תציל ממוות, ולהיות בשמחה גם עכשיו, כי כל יהודי הוא כוכב! עוד נראה ניסים עצומים בעינינו ממש ומשיח עומד בכל רגע להתגלות".
כך הרבנית אומרת, ולאט לאט אני נעצרת, חוזרת, מוצאת שוב אמונה וכוח, לא נותנת לפחד לנצח. ככה נלחמים בטרור שכל מטרתו היא לתקוף אותי בתוך הלב פנימה. לשבור לי את הלב, להפחיד אותי בכל תא של גופי. וזה – לא! לא מסכימה לתת להם את זה. אם יש מלחמה היא מתחילה כאן, מהלב שלי, ואליו אני לא אתן לרשעים המתועבים לחדור. לא מוכנה לתת להם לשדוד לי את האמונה, לא את התקווה, לא את השמחה, לא את הביטחון. לא את הגאווה בעם שלי ולא את הזכות להיות חלק מהדבר המופלא הזה שנקרא עם ישראל, שרק לפני ימים קצרים קראנו יחד כולנו לשמיים: ריבונו של עולם, אתה בחרת בנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו. וגם אם לרגע קטון עזבתיך, בעוונותינו הרבים... ברחמים גדולים אקבצך!
קציצות מופלאות ברוטב בטטה
מתכון מנצח ברוח הימים האלה, שבהם כולם בבית וכל הזמן צריך לבשל. ארוחה שלמה בסיר אחד שכולם מנקים את הרוטב בצלחת עם לחם מרוב שהוא טעים.
דרגת קושי:
בינונית
זמן בישול:
40 דקות
8 מנות
לקציצות:
500 גרם בשר (בקר, עוף או הודו) טחון
4 פרוסות לחם בלי הקרום
4 כפות פטרוזיליה קצוצה
4 כפות כוסברה קצוצה
ביצה אחת
בצל אחד גדול חתוך לרבעים
3 שיני שום קלופות
כף פפריקה מתוקה
חצי כפית כמון
חצי כפית תבלין לקציצות (ראס אל־חנות)
מלח ופלפל
לרוטב:
4 כפות שמן
בצל גדול קצוץ
3 בטטות קלופות וחתוכות לקוביות גדולות
4 כפות רסק עגבניות
כף אבקת מרק בטעם עוף
להכנת הקציצות: מניחים את הבשר בקערה. מניחים בקערית את הלחם, יוצקים עליו מים, מסננים וסוחטים היטב את הלחם לקבלת מעין בצק לבן, שמוסיפים לקערת הבשר.
מכניסים למעבד מזון את עשבי התיבול, הביצה, הבצל, השום והתבלינים וטוחנים לתערובת אחידה (אפשר גם לטחון בבלנדר מוט). יוצקים את התערובת על הבשר. לשים את כל החומרים היטב כמה דקות לקבלת תערובת אחידה ומעבירים למקרר לחצי שעה.
יוצרים מתערובת הבשר קציצות עגולות בקוטר 3 סנטימטרים. מחממים בסיר רחב את השמן, מטגנים את הקציצות עד שיזהיבו מעט מכל הצדדים ומעבירים לנייר סופג. אפשר גם לוותר על שלב טיגון הקציצות ולהכניס אותן ישר לרוטב.
להכנת הרוטב: מוסיפים לסיר את הבצל ומזהיבים אותו 6-5 דקות. מוסיפים את הבטטות, הרסק ואבקת המרק, מניחים על הכול את הקציצות ומוסיפים מים עד לגובה הקציצות. מביאים לרתיחה, מנמיכים את הלהבה, מכסים ומבשלים כ־40 דקות עד שהקציצות עשויות והרוטב סמיך.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com
***