קונסול ישראל לשעבר בלוס אנג'לס, יקי דיין מתייחס בראיון לערוץ 7 למשמעות ביקורו בישראל ודבריו של נשיא ארה"ב.
בדבריו של ביידן עם הגעתו לישראל שומע דיין "תמיכה בלתי מסויגת במדינת ישראל. מעבר לכך, הוא דיבר על בית החולים וקבע שזה נעשה לא על ידי ישראל. זו הייתה הצהרה מאוד משמעותית. הוא אמר שישראל תקבל את כל הציוד הנדרש לה. אלו דברים יוצאי דופן ומאוד חזקים. תמיכה אדירה בישראל".
דיין מציין כי הוא לא מופתע מהחיבוק חסר התקדים של ביידן לישראל מאז פרוץ המלחמה. הוא עצמו כתב על כך כבר בעבר, ואם זאת הוא מודה כי גם אם עצם התמיכה לא מפתיעה הרי שעוצמתה והתהודה שלה מפתיעים במידה מסויימת. בהקשר זה הוא מזכיר ומציין כי על תמיכה זו משלמת ארה"ב מחיר מדיני מול מדינות ערב, שם המנהיגות מתיישרת על פי דעת הקהל המאשימה אוטומאטית את ישראל.
עוד מציין דיין את הקבוצה במפלגתו של ביידן שמבקרת את ישראל ועוינת לה, גם אם קבוצה זו אינה גדולה, וכאשר למרות כל אלה מגיעה תמיכה אמריקאית, הדבר מקבל משנה תוקף ומשנה משמעות, בעיקר כאשר הבחירות מתקרבות וביידן מודע היטב לכוחן של קהילות מוסלמיות גדולות כמו במישיגן.
בהקשר זה, הפוליטי, שאלנו את דיין אם הביקורת החריפה שמתח הנשיא האמריקאי לשעבר, דונלד טראמפ, על נתניהו נובעת למעשה מהשיקול הפוליטי של מי שמתייצב באופן מיידי נגד מי שקיבל חיבוק מהנשיא הנוכחי, ודיין סבור שאכן כן. טראמפ בדרכו הידועה נוהג באופן פוליטי ולא ענייני, ולהערכתו טראמפ עצמו הבין את הטעות שעשה ושהובהרה לו על ידי חבריו למפלגה.
בהתייחס למעורבות האמריקאית במלחמה, נשאל יקי דיין עד כמה מעורבות זו שכללה כזכור את השתתפות בלינקן בדיוני הקבינט ואת השתתפות ביידן בדיוני קבינט המלחמה, עד כמה מעורבות זו מגבילה את יכולת התמרון של צה"ל בהנחה שמערכה צבאית כוללת גם לא מעט אירועים בהם תהיה ממשלת ישראל חלוקה על עמדת הממשל האמריקאי.
"גם כשלא היה חיבוק חזק כל כך, ומעולם לא היה כזה, הוטלו עלינו לא מעט מגבלות גם מארה"ב וגם מהקהילייה הבינלאומית לגבי משך הזמן, אופן התגובה ועוד. כרגע במערכה הזו, יש עלינו הכי פחות מגבלות עם התמיכה הכי גדולה שיש. אנחנו לא לגמרי מיושרי קו עם האמריקאים, כמו בסוגיית המסדרות ההומניטארי שהאמריקאי מבקשים ולא לגמרי מקובל עלינו, אבל בסך הכול הכולל של התמיכה במערכה הזו, אנחנו עם הכי הרבה תמיכה", משיב דיין.
סוגיית המסדרון ההומניטארי מעוררת שאלה בדבר העמדה האמריקאית שהחלה בהשוואה שערך ביידן בין חמאס לדאעש, השוואה אותה המשיך להשמיע ואף בחריפות יתר עם הגעתו לישראל, והתפרשה בישראל כמתן יד חופשית לנהוג בעזה כפי שארה"ב נהגה בפלוג'ה, ולעומת זאת הדאגה להומניטריה אינה תואמת את הגישה הזו. דיין משיב ומציין כי לא ניתן להתעלם מכך שמה שמותר למעצמה כמו ארה"ב אינו מותר לאף מדינה אחרת, ובכלל זאת ישראל. עם זאת הוא מזכיר כי "ביידן אמר שצריך למחוק את החמאס ואת זה הוא אמר בקולו. במסדרון ההומניטארי הזה יש כדי להועיל ולהזרים את האוכלוסייה דרומה ולחזק לגיטימציה בינלאומית".
להבנתו הצורך האמריקאי בלגיטימציה בינלאומית מתחזק לנוכח ההחלטה של רוסיה ואיחוד האמירויות בעקבות פגיעת הטיל בבית החולים העזתי, "ולכן צריך להבין שארה"ב לא מספקת רק מטרייה צבאית למערכה ולא רק תמיכה מוראלית רגשית, אלא גם מטרייה דיפלומטית שעבורה צריך כלים שאחד מהם הוא המסדרון ההומניטארי".
כולם שואלים אותנו מה יהיה ביום שאחרי, אבל האם ניתן לשער מה ביידן רוצה לראות ביום שאחרי? דיין סבור שהחזון המעשי של ביידן ליום שאחרי המלחמה תלוי בעיקר בתוצאותיה, ואם אכן היא תסתיים במחיקתו של חמאס ביידן עודו רוצה לראות את מתווה שתי המדינות הולך ומתגשם, גם אם לא באופן מיידי אחרי המלחמה.
גם הנורמליזציה עם סעודיה תלויה בתוצאות המלחמה. "סעודיה יושבת ביציע וממתינה לתוצאות המלחמה, למרות מס השפתיים של הגינוי לישראל. אם לא תהיה מחיקת חמאס הם יראו בכך חולשה ישראלית ולא ימהרו להגיע לנורמליזציה", אומר דיין ומעריך כי בכל תהליך עתידי עם סעודיה הפלשתינים יהוו חלק משמעותי.
לשאלתנו אם אירועי פרוץ המלחמה והמתקפה הרצחנית על יישובי העוטף אינם משנים משהו בתפיסה האמריקנית אודות חזון שתי המדינות, האם החשש ממתקפה עתידית דומה מגבולות 67' על גוש דן, ישובים וערים רבים אחרים במרכז הארץ, לא מעסיקה את ביידן, משיב יקי דיין ומבהיר כי בחזון הרחוק שמציבים האמריקאים מדובר במתווה שיכלול הסדר ביטחון משמעותי והקפדה על כך שלא יהיה שום דבר שיסכן את ישראל, כהגדרתו. על מנת להותיר את האופציה פתוחה דיבר הנשיא האמריקאי גם על הצורך להבחין בין המחבלים לבין כלל העם הפלשתיני.
האם זו הסיבה שחשוב היה לביידן לקיים מפגש עם אבו מאזן, מפגש שהתבטל בעקבות אירוע בית החולים בעזה? "היה חשוב לו לפגוש את אבו מאזן כדי לייצר שורה של מדינות ערביות עם מי שבעיניו נחשבים לפלשתינים המתונים, שיגנו את העניין, כדי שלא לייצר חזית מוסלמית, מחשש שהמערכה הולכת לזלוג צפונה ותביא גם למערכה כוללת שיכולה להביא לחצי מלחמת עולם אם רוסיה והאיראנים נכנסים. לכן היה חשוב לו לייצר חיץ ערבי, אבל אירוע בית החולים לא איפשר את העניין. ביידן בוחר להיצמד לנרטיב הישראלי, למרות שהוא לא היה חייב לעשות זאת כבר בפתח הביקור. הוא היה יכול להמתין לסופו של הביקור לאחר שיוצגו בפניו נתונים".