טבעי הדבר שאחרי כישלון כה חמור שהיה בשחר שמחת תורה מחפשים אשמים, אך אין זו השעה הראויה לכך. נושא כאוב זה רק מעורר מחלוקת ופוגע במורל החיילים והאזרחים. נשאיר את בדיקת האשמה לוועדת חקירה שתקום מן הסתם בתום המלחמה. כרגע עלינו להתמקד רק בהשגת ניצחון מוחץ על האויב, בעזרת ה' יתברך. לשם כך עלינו להתלכד יחד במלחמת חורמה זו.
גם אחרי המלחמה אין להאשים ממשלה זו או אחרת, רמטכ"ל זה או אחר. אותה קונספציה ואותה מוכנות היו בכל הממשלות ובכל המטכ"לים. ההנחה השגויה שלנו בנויה על רברבנות מופרזת. כאילו אותנו אי אפשר להונות, אותנו אי אפשר להפתיע. כי אין מתוחכמים יותר מאיתנו. לנו המודיעין הטוב ביותר בעולם, שיודע הכול, כביכול. אך באמת הוא לא יכול לדעת הכול. בסך הכול הוא כוח אנושי, רק א-לוהים יודע הכול. התגאינו בכך שבנינו חומות, מכשולים ותצפיות שאיש לא יוכל להם. אך באמת אין בכוח אנוש לבנות מחסום הרמטי ומוחלט. "אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר". אין הכוונה לסמוך על הנס, אדרבה, הידיעה שלא הכול בידינו צריכה להמריץ אותנו לעשות יותר, ועם זאת להכיר בעובדה שתמיד עלולות להיות תקלות. ושיש חכמים מאיתנו. השנאה היוקדת שלהם מרכזת את כל האנרגיות שלהם רק בנושא אחד – שלא ייזכר שם ישראל עוד.
לא מקרה הוא שהאסון אירע עם תום חג הסוכות, ביום שיבתנו הביתה. הסוכה מלמדת אותנו שאין לסמוך רק על הבית המבוצר, הממוגן והחזק. לכן אנו יוצאים מהבית לסוכה הקלושה והדלילה, המסוככת בחומרים טבעיים בלבד, כפי שה' בראם. "טוב לחסות בה' מבטוח באדם". החזרה הביתה בשמחת תורה מלווה במסר מהסוכה, שלא רק הבית, הבנוי על פי כל כללי ההנדסה, הוא המגן לבדו על האדם. "אם ה' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו בו". חווינו זאת בעליל בשחרה של שמחת תורה שהפכה לדאבוננו ליגון.
המודיעין הישראלי, שהרקע שלו הוא תרבות יהודית־אנושית, לא היה מסוגל להעלות על דעתו לאיזו שפלות שטנית עלול חמאס להידרדר. אומנם היה חשש מחדירה, אך הלב היהודי התמים לא מסוגל לדמיין פלצות כזאת, שאלפי מחבלים יפלשו ליישובים ישראליים במטרה אחת בלבד: להשמיד, להרוג ולאבד מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד. לא הכנו את עצמנו לזוועה כזאת.
שליחי האנושות להכנעת השטן
חמאס פקח את עינינו להכיר מי הוא האויב העומד מולנו. הוא עלול להיות גרוע יותר, אם לא נמגר אותו. העולם התרבותי צופה בנו, אנו משמשים עתה שלוחי האנושות כולה להכניע את השטן. איננו פועלים מתוך נקמנות, אלא מתוך כוונה לתקן את העולם. מטרתנו אינה רק למגר את שלטון חמאס, אלא לעקור מן השורש את מנהיגיו האידאולוגיים. את אנשי הדת במסגדים ובבתי הספר, המטיפים בשם האסלאם לחסל את היהדות. אין לפגוע באזרחים בכוונה שלא לצורך, הם מוסתים על ידי מנהיגי הדת. על המסיתים והמדיחים אמרה התורה "לא תחמול ולא תכסה עליו", גם אם עקב כך עלולים גם אזרחים להיפגע, שלא בכוונת מכוון. לצערנו, אין ברירה, אוי לרשע ואוי לשכנו.
ומכאן מסר לעצמנו: עלינו לחדד את ההבדלים העמוקים שבין תורת ישראל לבין הזיוף המוסלמי שלה, בעיקר של התנועות הקיצוניות שלו - דאעש, חמאס, אל־קאעידה ואחרות. המשותף לכולן הוא הג'יהאד שבאמצעותו מבקש האסלאם להשתלט על כל העולם. הרעיון של אחדות המין האנושי סביב האמונה בה' אחד לקוח מהתנ"ך: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעובדו שכם אחד" (צפניה ג, ט). אלא שאנו שואפים לתיקון העולם מרצון, בדרכי נועם, בהשפעה רוחנית - "כי מציון תורה ודבר ה' מירושלים". אנו נגד השתלטות כוחנית על העולם ונגד כפייה של דרך אחת. ילכו כל העמים לקראת האמונה בא-ל אחד, איש איש בדרכו.
יש הרואים במצב החברתי בישראל בעת האחרונה אחד התורמים להחלטת חמאס לעשות את מעשי הזוועה שלו בימים אלו. אין ספק שחמאס ניצל את השסע החברתי כדי לפגוע בנו, אך אם נמשיך להאשים זה את זה, כוונתו של חמאס להרוס, חלילה, את מדינת ישראל, תיעשה על ידינו, לא עלינו. אל נהיה שליחי השטן שימוגר אם ירצה ה' בקרוב. לא זו השעה להאשמות הדדיות. חובתנו לצאת מן המשבר הזה על ידי הפקת לקחים לקראת בניית החברה הישראלית מחדש אחרי האסון שפגע בנו. אומנם המחאה החברתית חצתה גבולות, אך גם הקואליציה לא עשתה די להפיג את החרדות (גם המוגזמות) שהחרידו חלק מהציבור. אני חוזר על ההצעה להקים צוות חשיבה של אנשי רוח לגיבוש אמנה חברתית, שלפיה נוכל כולנו לחיות בשלום זה עם זה, מבלי שמישהו יכפה אורחות חיים על זולתו. ובהזדמנות זו גם נקבע כללים אחרים למחאות. הפגנות יתקיימו רק במקומות שאינם מפריעים לתושבי המקום ולעוברים והשבים. יש לכבד מעמדים ציבוריים כגון אזכרות, אספות וכדומה ללא קריאות גנאי קולניות.
זוועות פוקחות עיניים
מערכת המשפט, שעמדה במרכז הסערה הציבורית, הואשמה אף היא בסלחנות מוגזמת לאויבינו, ובנטייתו של חלק ניכר משופטיה להפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. בתמימותם הם סברו שהם דנים בין צדדים השותפים לתרבות אנושית אחת. יש להניח שזוועות שמחת תורה יפקחו את עיניהם. הם יבינו שאנו חיים בעימות עם תרבות תת־אנושית, ושיש להעדיף את זהותה היהודית של מדינת ישראל על פני טשטושה על ידי אחרים, נושאי תרבות זרה.
אל נחיה באשליות. אומנם חמאס הוא הקיצוני שבין תנועות האסלאם, אך בעצם רעיונות ההשתלטות על העולם ושלילת קיומה של ישראל הם נחלת מוסלמים רבים, במידה זו או אחרת (יש להם גם שותפים שאינם מוסלמים). שונאינו שואפים למחוק, חלילה, את שם ישראל מארצו.
התרבות האלימה של האסלאם היא גם הרקע למעגל הדמים בחברה הערבית. גאולת דם, כבוד המשפחה והריגת כופרים הם 'מצוות עשה' שמוסלמים רבים מקיימים באדיקות רבה. רק שינוי ערכים במערכות החינוך ובמסגדים יטהר את האווירה העכורה בחברה המוסלמית. מדינת ישראל אחראית לאזרחיה המוסלמים, ועליה לתקן את החברה שבה הם חיים על ידי העדפת מנהיגי דת מתונים, ויש כאלה, והעמדתם בראש דתם.
בשמחת תורה התברר לנו שהעימות עם אויבינו המרים אינו טריטוריאלי או פוליטי בלבד, יש לו שורשים עמוקים יותר. הוא מורכב גם מעימות בין המאמינים בא-לוהי העברים, א-לוהי השלום, החסד והרחמים, לבין המאמינים באלוהים אחרים, אלוהי האש והדם. האחרונים הם קנאי דת פנאטית השוללת את עצם קיומו של עם ישראל בכלל ובארץ ישראל בפרט. רק מיגורם המוחלט של מנהיגי דת זו יביא שלום לנו ולעולם.
"לא יישמע עוד חמס בארצך שוד ושבר בגבולייך" (ישעיהו ס, יח).
***