מלחמת הפתע של חמאס שנכפתה עלינו ביום שמחתנו, יום שמחת התורה, מספר הקורבנות העצום, והאכזריות הבלתי נתפסת של האויב, הכו את כולנו בתדהמה, ובעיקר בשאלות קשות.
השאלה הגדולה מכולן: מה זאת עשה ה' לנו? האם אנו מתקרבים לגאולה, או חלילה מתרחקים ממנה?
אין לאף אחד מאיתנו תשובה ברורה, כלשון הרמב"ם בהלכות מלכים (יב, ב) על ימות המשיח: "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן, לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו". ואף על פי כן, חשבתי כי עליי לומר לעצמי ולאחרים דברי חיזוק ונחמה.
משה רבנו נשלח על ידי הקב"ה אל פרעה, ותשובת פרעה הייתה להכביד את העול על העם ולמנוע מהם תבן לצורך עשיית הלבנים: "תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה, ואל ישעו בדברי שקר" (שמות ה, ט). משה רבנו פנה אל הקב"ה בתרעומת: "למה הרעות לעם הזה, למה זה שלחתני? ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך" (שם, כב-כג).
המפרשים שואלים: הקב"ה אמר למשה בתחילת שליחותו, בהתגלות בסנה: "ואני ידעתי כי לא ייתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה. ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים... ואחרי כן ישלח אתכם" (שם ג, יט-כ). אם כן, משה ידע שהגאולה תבוא רק לאחר שפרעה יקבל מכות קשות, ומדוע התלונן לקב"ה על סירובו של פרעה?
האבן עזרא (שמות ה, כב) עונה: "חשב משה כי מעת דברו אל פרעה יקל מעליהם עולם, והנה הוא הכביד העבודה". ועיינו רמב"ן שם.
בעיקר השנים־עשר מתוך שלושה־עשר עיקרי האמונה לרמב"ם אנו אומרים: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".
עיקר זה שונה בנוסחו מכל העיקרים האחרים. כולם מנוסחים במשפטים ישרים ופשוטים, ללא שאלות וקושיות. כך ראוי לנסח את עיקרי האמונה. כל שאלה בגוף הצהרת האמונים לאמונה, מקלישה את האמונה ומעמידה אותה בסימן שאלה. מדוע דווקא בעיקר הי"ב מעלים שאלה של ספק - "ואף על פי שיתמהמה"?
ואם אכן נשאלת השאלה, מהי התשובה "עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא"? הרי אין בזה כל תשובה להתמהמהות היתרה של ביאת המשיח!
צעד קדימה, צעד אחורה
לאמור לעיל, יש לומר: הגאולה האחרונה תהיה מעין הגאולה הראשונה, כפי שהובטח לנו (מיכה ז, טו): "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". ועיינו בפירושו של רבנו בחיי לפרשת מסעי, שבו נאמר: "ועוד יכלול סיפור המסעות תועלת אחרת, כי ירמוז לעתיד. שהרי דברי הנביאים כולם מוכיחים שהגאולה האחרונה כדמיון הראשונה, וכשם שיצאו ישראל ממצרים אל המדבר בגאולה הראשונה, כן בגאולה האחרונה".
על כך ניתן להוסיף כי כשם שבגאולה הראשונה ממצרים היו מעלות ומורדות, כך גם בגאולה האחרונה יהיו מעלות ומורדות. ולצערנו היו כאלו במלחמות השונות, ובעיקר במלחמת יום הכיפורים בשנת תשל"ד, ובמלחמת שמחת תורה בשנת תשפ"ד, במלאת חמישים שנה למלחמת יום הכיפורים.
בדרך זו נוכל להבין את פשר העיקר השנים־עשר בי"ג העיקרים: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח". לא די בזה. ביאת המשיח נראית לנו קרובה, ולפתע היא מתרחקת. האם יש בכך סתירה לאמונה? התשובה היא: אין סתירה! "אף על פי שיתמהמה" – התמהמהות כוללת גם נסיגה לאחור. כך היא דרכה של גאולה, פעמים קדימה ופעמים אחורה, כפי שהיה ביציאת מצרים. לכן "עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". כפי שבגאולת מצרים האמינו העם בגאולה למרות העיכובים, כך נאמין אנחנו גם בגאולה האחרונה, שבמהרה תבוא!
כך נאמר בירושלמי (יומא פ"ג, ב): "כך היא גאולתן של ישראל: בתחילה קמעא קמעא". אין הכוונה שהגאולה מתקדמת בקו ישר, אלא שלעיתים היא נסתרת ונעלמת ונראית נסוגה לאחור, כפי שנראה הירח במהלך החודש, אבל בסופו של דבר היא מתקדמת.
עם כל זה – למרות הקשיים והסבל – בכל יום אחכה לו שיבוא!
יהי רצון שהחיילים והאזרחים, השבויים והנעדרים, יחזרו לביתם חיים, בריאים ושלמים, ושנזכה כולנו במהרה לשנה טובה ולגאולה שלמה!
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)
***