בתום השבעה על סגן אלוף יהונתן צור (ברנשטיין) הי"ד, מפקד סיירת הנח"ל, שנהרג במתקפת הטרור של חמאס בגבול עזה, קמו בני המשפחה, התנערו מעפר ויצאו לחתונת אחיו אוריה, שנשא השבוע (א') את בחירת ליבו ליאור לאישה.
באירוע השתתפו חברים ובני משפחה. הזמר והיוצר חנן בן־ארי התייצב במיוחד לחתונה והוביל את הריקודים. האם רבקה ספיר ברנשטיין, שאיבדה את בנה האהוב ובאותו שבוע הובילה לחופה את בנה השני, משתפת בתחושות המורכבות: "אין לי מילים. זכינו לחתונה וואו, וואו. חתונה מדהימה, מרגשת, שמחה, וממש הרגשנו שיהונתן איתנו. ראשית והילדים היו, ואין לי ספק שגם הוא היה איתנו". את תעצומות הנפש היא זוקפת לזכותו של הזוג הצעיר. "תעצומות הנפש הן בעיקר של הזוג המתוק הזה. אנחנו היינו סוג של ניצבים בסרט הזה שלא רצינו להיות בו שחקנים, והם השחקנים הראשיים".
האם רבקה ספיר־ברנשטיין משתפת כיצד החתונה אורגנה על ידי אנשי חסד רבים בהובלתה של יהודית קלנר־מזרחי, בזמן שהם ישבו שבעה. "מרגע ההחלטה לקיים את החתונה נכנסנו למרתון בהפקתה של יהודית ועוד אנשים טובים שעזרו לה. ידענו שיש לנו חתונה, רובנו היינו כבר מאורגנים עם בגדים והכול, אבל את הפרטים והארגונים האחרונים הפיקה יהודית. היא עשתה הכול, מהדבר הכי קטן, כמו ציצית חדשה לחתן ועד כל פרט שנדרש. באמת כל כך הרבה תרמו בעם ישראל, במיוחד אנשי קדומים, אין לי מילים להודות".
אך יותר מכול, הפקת החתונה בזמן קצר כל כך התאפשרה גם הודות לאמירה שבאה מצד האם ברגע הבשורה. "כשבאו להודיע לנו על נפילת הבן, אמרתי לאלו שבישרו: 'תקשיבו, בשבוע הבא יש לנו חתונה, אז חייבים לקבור אותו ביום ראשון בבוקר'. אני לא יודעת איך חשבתי על זה באותו רגע קשה", היא מודה. "היום אני יודעת שהעובדה שזירזו את הקבורה היא לא מובנת מאליה. אנחנו שומעים על מקרים שהמשפחות לא יודעות מה קורה עם יקירם או יודעים שנפל ואין גופה. אנחנו ברוך ה' הצלחנו להביא אותו לקבורה ביום ראשון בערב, וזה איפשר לקיים את החתונה, ומבחינתי בכך היה לנו חסד גדול, בתוך כל הדבר הנורא הזה", הוא אומרת. "אומנם הזוג הצעיר התבשל עם ההחלטה ורק ברביעי בבוקר הם הודיעו לנו שהם הולכים על זה, אבל מאז התחילו ההכנות המרתוניות לחתונה".
חרף כל השמחה על האירוע, העצבות על נפילת הבן מורגשת מאוד בשיחה. "יהונתן היה הילד שהפך אותי לאמא, הטייטל הזה שמור לו לכל החיים", היא אומרת וקולה נשנק. "מישהי פה אמרה לי 'זה שאת עצובה לא גורע מהשמחה, וזה שאת שמחה לא מוריד מהעצב, את תלמדי לחיות עם שני הדברים זה לצד זה'. יהיו הרבה שמחות, והעצב נמצא גם שם. זה כבר לא - או זה או זה, רק מקווה שהשמחה תגבר ושיהיו לנו הרבה יהונתנים. הוא השאיר רושם על הרבה אנשים".
אנשים טובים התגייסו להרמת החתונה
החתונה של משפחת ברנשטיין היא לא החתונה היחידה שנערכה תוך כדי הלחימה. באופן מרגש נערכו עשרות חתונות בשבועיים האחרונים, חלקן בבסיסי צה"ל או ביישובים שבהם משרתים חיילי המילואים. האמרים צה"ליים הוסבו לרכבי חתונה בבסיסים, וישיבת מרכז הרב למשל הוסבה להיות אולם חתונות לטובת תלמיד הישיבה, מאיר שמחה שפירא, נכדו של ראש הישיבה הרב אברהם שפירא זצ"ל. בישיבה התיכונית קריית ארבע (יתק"א) התחתן ינון יונה, תלמיד ישיבת ניר אשר היה אמור להתחתן בשבוע שעבר (ה') עם אתיה צוויג, תלמידת מדרשת נריה, באולם באשדוד, אלא שבשבת גויס לגדוד מילואים שתופס את קו חברון.
"תיכננו חתונה באשדוד, אלא שזה פשוט הפך להיות לא רלוונטי, כי כבר בחג גויסתי ליחידת מילואים בחברון", מספר החתן ינון יונה. "המון אנשים מסביבנו שמעו שאני הולך להתחתן והם התגייסו לעזור. יומיים לפני החתונה התחילו לארגן אותה מההתחלה ועד הסוף, כל אחד נרתם בצורה יוצאת דופן. אחת תרמה את החופה ואחרת פרחים לחופה, מלצריות התנדבו, ושרה דיין, בעלת הקייטרינג, עשתה לנו הנחה מטורפת. כל אחד עזר ונרתם במה שאפשר, בצורה באמת יוצאת דופן. אני הייתי במילואים ולא היה לי רגע לחשוב על החתונה שלי. לא הצלחנו לארגן את זה, לכן אנשים מסביבנו לקחו את זה על עצמם". אפילו תוך כדי השמירות המבצעיות אנשים נרתמו לתת יד לארגון החתונה. "הגיע אליי בחור לביקורת בעמדת השמירה, ותוך כדי שיחה הוא שמע שאני הולך להתחתן ואמר לי: אל תדאג, אני הולך לארגן לאורחים שלך הסעה ממוגנת ירי. תהיה בראש שקט, תהיה לך חתונה. זכינו לחתונה שעם ישראל עשה אותה, זה מטורף".
גם על החששות הביטחוניים של חלק מבני המשפחה המורחבת הם התגברו. "נסעתי לצומת הגוש ואמרתי לאורחים של החתונה ולמי שרוצה להצטרף שניסע בשיירה לקריית ארבע. הייתה אווירה טובה והצטרפו אנשים שלא היו קשורים לחתונה, אפילו תושבי כרמי צור יצאו לאמצע הדרך לעשות קצת שמח".
את החופה ערך ראש ישיבת ניר הרב נעם ולדמן. "הרבה אנשים אמרו לנו שהייתה חתונה שמחה הרבה יותר מחתונה רגילה. התחתנו ביתק"א, ותלמידי ישיבת זמרת הארץ הסמוכה הגיעו לשמח. גם אנשים מקריית ארבע, כולל נוער הקריה, הצטרפו לריקודים, אנשים שאנחנו לא מכירים. הם היו צמאים לשמחה ואור", הוא אומר בהערכה. "בנות באו לרבנית יסכה ולדמן ושאלו אם אפשר להצטרף לריקודים, 'לא נשב לאכול'. ניסינו להזמין מאה אנשים ולחלק לשני אולמות בהתאם להנחיות, אבל המון אנשים פשוט הצטרפו ובאו. ייאמר לזכותה של בעלת הקייטרינג שעל חשבונה היא הכינה מנות במספר כמעט כפול", הוא מציין.
"בחרנו להתמקד בעיקר"
אחת הנקודות העיקריות שחוזרות על עצמן היא עריכת חתונות מצומצמות יחסית, שידור חוזר של תקופת הקורונה, רק שהסיטואציה שונה בתכלית. "החתונה של בתנו הדר עם אוריאל קורל תוכננה באולם ליד בית שמש. היא הייתה אמורה להיות גדולה יחסית, אלא שהמלחמה בתוספת העובדה ששני הבנים שלנו בצבא, החתן בצבא וגם כלתי בצבא, שינתה את המצב", מספר הרב שלמה הכט, מרבני בית הלל. "בהתחלה לא ממש ידענו מה עושים ומה לא עושים, מה מותר ומה אסור, לכן העברנו אותה לירושלים בהשתתפות כמאה איש. מטבע הדברים הרבה אנשים לא יכלו להשתתף איתנו בשמחה, וגם אלו שיכלו - כולם עובדים קשה לאור המצב, ויוצאים למשמרתם בצבא, לכן גם קבענו חופה בשעה מוקדמת יחסית".
אחרי החתונה ארגן אוריאל, החתן, סבב ריקודים בבסיס עם חבריו, או כלשונו 'הקפות שניות'. "זה קונספט חדש", הוא מחייך. "'אנחנו מגיעים אחרי החתונה עם שקית לחמניות ויין לשבע ברכות, השאר תלוי במה בעצם תרמו לפלוגה שלי. ותבואו עם כלי נגינה אם אתם זורמים", כך כתב החתן לחבריו. הרב הכט מתאר את מורכבות קיום השמחה: "החתן משרת בהנדסה קרבית עם הרבה מהחברים שהיו איתו בישיבת ירוחם. הוא שוחרר לרגל החתונה, נתנו לו זמן להתכונן וגם אחרי החתונה הוא לא היה צריך להתייצב מיד, אבל רצה לשמוח עם חבריו שלא יכלו מטבע הדברים להגיע לחתונה. אחרי החתונה שני הבנים וכלתי נסעו חזרה לצבא".
לדברי הרב הכט, יש מקום לדיון אם לקיים חתונה בעת הזאת. "הדיון אם להתחתן כעת הוא לגיטימי, בוודאי אם מדובר בחיילים קרביים שלא יודעים מה יהיה איתם. מצד שני, ההמשכיות והשמחה נוסכות תקווה ומוטיבציה לסלק את הייאוש והעגמומיות. בטוחים שה' יעזור והכול יהיה בסדר, וממשיכים בחתונות ובחיים במובן הרחב, לא רק בהצטמצמות לקיום עצמו אלא בלהרים את הראש קדימה", הוא מתאר את תרומת החתונות בזמן מלחמה. "זה לא בהכרח מתאים לכולם. אנחנו החלטנו שזה יהיה הדבר הנכון לעשות, מקווים שישפיע טוב על הזכויות של כל עם ישראל, ושהתמונות והאווירה ירימו את הרוח".
נימוק נוסף בעד קיום החתונה שנשמע מפי זוגות רבים הוא ההכנה הנפשית והרוחנית שלהם לקראתה, גם במחיר של מעט מוזמנים. "כבר היינו, אני ומיכאל, מוכנים לזה נפשית מאוד, התכוננו וחיכינו להתמסד יחד ביום ראשון", משתפת רבקה שהתחתנה ביום ראשון, היום השני למלחמה. "לא ברור גם אם דבר כזה ייגמר תוך כמה ימים. ברור שהמצב מסובך ומורכב מאוד, אף אחד לא יודע כמה זמן זה ייקח, והעיקר זה בסוף החתונה. היינו מאוד רוצים שאנשים נוספים ומעגלים נוספים יגיעו, אבל בסוף הם תוספת. לכן בחרנו להתמקד בעיקר. ישנם סדרי עדיפויות בחיים. נכון יותר לעסוק בהקמה, כשאנחנו מוכנים נפשית לחתונה ורוצים את חוויית האור בתוך החושך של העם. אלו שיקולים ומורכבויות כפרטים וככלל".
מיכאל ורבקה כאמור תיכננו את החתונה ליום ראשון, וכדרכם של זוגות לפני החתונה הם לא שוחחו בשבוע שחלף, אך במהלך החג הם כבר הבינו שהתוכניות השתנו, ומיכאל הוקפץ לשירות מילואים. "מיכאל יצר קשר במוצאי שבת וסיפר כי התקשרו מהצבא והוא מתבקש להתגייס. שמענו על המצב המורכב כעם וכמדינה, והיה ברור לנו לחלוטין שזו מלחמת מצווה, ואם המפקד אמר שצריך אותו, אנחנו שם. זה יותר חשוב מהכול. ואכן במוצאי שבת הוא נסע לצפון". בשלב מסוים מיכאל התקשר ועדכן שיוכל לחזור בראשון בערב ושניתן לארגן חתונה. "הבנו שזו חתונה הרבה יותר מצומצמת, וגם אי אפשר שמחה רגילה במקביל למצב כזה קשה בעם. כמו כן, האולם עדכן שהם סגורים כי אין להם ממ"ד".
אלא שאז הגיעה המעצבת של שמלת הכלה הדס מנור והציעה את עזרתה. "היא גרה ביישוב נופי פרת, ובעזרה ושיתוף של היישוב שלה ובפרט הנוער, וכמובן עוד המון אנשים מסביב הם עיצבו את המקום ואת החתונה. עשינו משפחות גרעיניות, כמה דודות ודודים ועוד כמה חברות, אירוע מצומצם מאוד. נוער נופי פרת היה איתנו, שותפים לאורך כל הדרך והריקודים. גם בחופה עצמה היה חשוב לנו לומר תפילה לשלום חיילי צה"ל. הייתה תחושה שאנחנו עוסקים בבנייה ובהמשכיות של עם ישראל לצד כל הכאב והקושי", היא מדגישה. "חתונה שבנויה על המון חסד של אנשים עוד יותר נתנה את התחושה שזו לא חתונה של רבקה ומיכאל אלא חתונה של עם ישראל. זו לא החתונה שתיכננו וחלמנו עליה, אבל היה בהחלט אירוע שמח, מיוחד ומרגש".
נוחתים מתאילנד וצועדים לחופה
היו זוגות שגם יזמו בעצמם חתונה לפני המלחמה. אלינור יוספין ואורי מינצר, שנחתו מתאילנד לאחר שכל אחד מהם קיבל צו 8, התעקשו להתחתן עוד לפני שיצאו לחזית. הזוג קיים את חתונתו בשוהם בנוכחות ההורים ומניין עדים. החתן אורי מינצר סיפר: "דמיינתי את הרגע הזה אלף פעמים, אבל מעולם לא דמיינתי אותו ככה. אני בתקווה שנעשה את התיקון ונקיים את האירוע בדרך שאנחנו רוצים. זכיתי לאהוב את החברה הכי טובה שלי, את העבר שלי, ההווה שלי ואת העתיד שלי".
בשיחה עם 'בשבע' מרחיב הרב דוד סתיו, רב העיר שוהם ויושב ראש ארגון רבני צהר, שערך את החופה: "הזוג פנה אליי כשהוא היה בתאילנד, בדרכו לארץ, והבחור אמר לי: 'אומנם התכוונתי להציע לחברתי נישואין בעוד כמה חודשים, אבל מכיוון שיכול להיות שיקרה לי משהו במלחמה, אני רוצה למות כשאני נשוי לה. אני אוהב אותה ורוצה שתהיה אשתי, על דעת זה אני רוצה להתחתן. איך אתה יכול לעזור לי?", משתף הרב סתיו בשיחה המרגשת. הרב פעל במהירות, מעבר לרגיל, כדי לאפשר לחתונה להתקיים. "כמובן שהליך רישום נישואין לוקח יותר מ־24 שעות, לכן ביקשתי ממנהל מחלקת הנישואין של משרד הדתות אישור מיוחד לטפל באירוע, ומובן שהוא נענה. סידרנו ובדקנו את כל המסמכים, כך שחצי שעה אחרי שנחתו מתאילנד הם כבר היו אצלי ברבנות וחיתנו אותם, הכול כמו שצריך".
לוחמיו של דוד היו נותנים גט לנשותיהם לפני יציאה למלחמה מחשש עגינות, מדוע לא המלצת להם להמתין?
"שאלה טובה. אני מרגיש שההנהגה בדבר הזה היא דבר המסור ללב. גם בסוגיה המאוד מפורסמת בנושא גיטין ישנה גישה שחושבת שהמציאות שבה הגברים ייתנו גט על תנאי תחליש את המורל, כך חשב הרב שלמה גורן זצ"ל, ויש כאלו היום שסוברים ההפך, ונראה שהתשובה האמיתית היא שהדבר תלוי באדם", מסביר הרב סתיו. "יש כאלו שהגט מחזק אותם, ויש כאלו שמתחתנים וזה מחזק אותם. אני רוצה שכל אדם ירגיש שהתורה מדברת איתו באשר הוא שם, וממילא אם הוא מרגיש שזה מה שיחזק אותו, זה מה שיחזק אותו. אני לא מנסה לשכנע אותו לא לכאן ולא לכאן".
אלינור ואורי הם לא הזוג היחיד שהרב סתיו חיתן לאחרונה. "אני עוסק גם בחתונות במלחמה ולצערי גם בהלוויות. בקרב זוגות חילוניים לרוב יש דיון שאומר שיעשו את החופה עכשיו ואת המסיבה בהזדמנות אחרת. היה אצלי השבוע זוג שהתחילו לדון, שלא לומר להתווכח, אם לדחות את החופה. אני אמרתי להם: תראו חברים, אני יכול להבין את שני הצדדים, רק מרגיש שלא בנוח שאני נמצא בדיון. דברו איש אל אהובו, קחו את הזמן ותחשבו בנחת מה אתם רוצים, ותחזרו אליי אחר כך. אני אהיה איתכם בכל החלטה שתחליטו. התפקיד שלנו לחזק את הזוגות האלה ולתת גיבוי לכל החלטה שיקבלו ובלבד שהם שלמים, חזקים ושמחים איתה. תפקידנו כרבנים לעודד ולחזק. החתונות בעם ישראל בזמן שהוא נמצא במלחמה הן סוגיות ערכיות, מוסריות והלכתיות".
והיה גם מי שבחר לדחות את החתונה. לאה הולשטיין הייתה אמורה להינשא לבחיר ליבה עמנואל מאק ביום ראשון, אלא שמהר מאוד היא הבינה בשבת כי התוכניות עומדות להשתנות. "הייתי בשבת כלה עם חברות, ואז בשש בבוקר התחיל בלגן, מלא אזעקות והלכנו לממ"ד", מספרת לאה. "לא דיברנו כל השבוע לקראת החתונה, קבענו לדבר רק בכיסא הכלה, ואז הוא דופק בדלת עם מדים. היה לו חשוב מאוד להצטרף ולהיות חלק. הוא מאוד אידיאליסט, לכן אך טבעי שיצטרף לחברים שלו". כמה מחבריו של עמנואל כבר היו בשדה הלחימה, וזוהי התמודדות נוספת מבחינתם. "אנחנו מדברים אחרי שחזרתי משבעה. כמה חברים שלו נהרגו, וזה לא פשוט בכלל. יש לו חבר ממש טוב שנהרג, יוסף גדליה. ומהצד שלי, ישי סלוטקי, בעלה של אביה, חברה טובה, נהרג בקרב. אלו אנשים שאנחנו מכירים היטב".
יחד עם זאת, הולשטיין מתייחסת לדחיית החתונה בפרופורציה הראויה. "אני באמת לוקחת את זה בפרופורציה. מה שיש לי בראש זה רק שיחזור הביתה לשלום ויהיה בריא. אין ספק שזה לא פשוט, אבל באמת משתדלים לשמור על מצב רוח טוב ולהיות חיוביים. כרגע החתימו את עמנואל עד סוף המלחמה. את הירח דבש וכל הדברים ביטלנו. הספקים היו מדהימים והסביבה, כולל המשפחה, הייתה עוטפת מאוד מכל כיוון. החברות שלי נשארו איתי עד יום שלישי בבוקר. היה להן חשוב לשמח אותי. בעיתו ובזמנו – ממש ככה. יהיה טוב".
גם אורי הולנדר, תלמיד ישיבת הגולן, היה אמור להתחתן ביום ראשון הקרוב, אך חתונתו נדחתה. "תכננו הכול, והכול היה מוכן לחתונה. בשבת שבה הכול התחיל היינו יחד. אני כמובן גויסתי למילואים, ובמהלך השבוע החלטנו לדחות את החתונה לתאריך אחר", הוא מספר. הולנדר גאה בשירותו במילואים וכלל לא חש עצבות. "חשוב לי לומר כי הרבה קרובים כתבו לי ועודדו אותי. אני לא עצוב או מבואס או מתוסכל אלא להפך, אני גאה בזכות לשרת כלוחם במילואים ולשמור על המדינה. אני שמח להיות עם הפלוגה ולבצע כל משימה שתידרש. החתונה תתקיים בעזרת ה' מתי שתתקיים. עכשיו זה הזמן לשרת ולהתאחד נגד אויבנו".
***