פרופ' סודי נמיר, הרופא המיתולוגי של גוש קטיף, זכור לרבים מרגעי הגירוש האישיים שלו בהם התריע והזהיר מהצפוי ביום שאחרי הגירוש, תרחישים שהתממשו אחד לאחד. היום הוא קורא לממשלה לחזור הביתה, לגוש קטיף.
לדבריו עלינו להפנים ולהשכיל ולהבין "את הדבר הבסיסי, שאף גורם ביקום לא ידאג לשלומו של עם ישראל חוץ מהעם עצמו". אחרי אלפי שנות גלות הקב"ה בירך את עמו והקים לו מדינה וכעת "ראה מה קורה בעולם. בסך הכול זרקנו כמה פצצות על מרחבים פתוחים וכבר כל העולם מפגינים הזדהות לשחיטת יהודים. זה מה שאנחנו רואים בעיניים שלנו".
"צריך להבין שאם לא נעשה מעשה אף אחד לא יעשה את זה במקומנו, אז בואו נפתח את העיניים ולא נהיה כסילים השונים באיוולתם, ונראה שאחרי כל סבב שהשתיקו בהבטחה של הפסקת אש ראינו את הדבר בעיניים, זעקתי כבר בעבר שגם החומה לא מועילה ואפשר לזרוק דברים מעליה, אנחנו בני ערובה שאם לא נעשה כדרישתם הם יפציצו את באר שבע יבנה וראשון לציון. הפכנו להיות עם חבל סביב הצוואר והם עושים בנו כל מה שהם רוצים".
"צריך להשתלט על כל חבלי ארץ ישראל, ביהודה שומרון ועזה, להחזיר את ההתיישבות, להחזיר את ההרתעה, לנקוט ביוזמות התקפיות הרתעתיות ולהחזיר את הפחד לגוי ולשונא במקום שאנחנו נהיה המתייראים והמתחבאים", אומר פרופ' נמיר ומציין את המציאות הקשה אותה הוא מכיר כחלק משגרת עבודתו באון מורה, כאשר הוא עובר בחווארה, "פחד אימים לנסוע במקום הזה. הצבא מלקק את הפצעים כל פעם אחרי שיורים ופוצעים או רוצחים יהודים. איזה ביטחון זה. אם המדינה לא יכולה לשלוט, שתרים דגל לבן ואולי מישהו אחר יבוא לשלוט פה. זה הדבר הבסיסי ביותר שאפשר לדרוש משלטון".
החזרת ההתיישבות לגוש קטיף היא בעיני פרופ' נמיר מהלך ברור והכרחי. הוא מזכיר: "זה ברור לכל השלטונות. מי הניח את אבן הפינה לבית הספר האזורי בגוש קטיף? רבין ומי בנה כשעדיין היה שפוי? שרון".
"יש מי שהולכים בדרך התורה ומבינים שיש סיעתא דישמיא לקיום דברי הנביאים. יש כוח לעשות את זה. אנחנו עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב, לא מתחשבים בגורמים שונים, במחשבות ולא אם מדגסקר תתמוך במהלך כזה או לא. כשמשה רבנו יודע שהוא הולך למות אחרי נקמה במדיינים, הוא לא מחכה רגע. כל רגע שעובר זה חילול שם שמים", הוא אומר.
יחידת המילואים שבה הוא משרת כעת נמצאת בקיבוץ בית גוברים המארח את הלוחמים יפה, אך שניים מבניו שנרצחו אינם יכולים לבוא לקבורה כי הצבא טרם השתלט על השטח כולו. לדבריו על ישראל עצמה לעשות בידיה את המעשה, להשתלט על השטח ולהשיב את הצדק, ולא שהאמריקאים הם שיתרברבו בביצוע המעשה. "יש לנו את הכוח. אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו גם ברכב ובסוסים וגם בשם ה', ואז נצליח בסיעתא דישמיא".
על רוחו של העם ונכונותו להשבת ההתיישבות, משוכנע פרופ' נמיר כי רוח זו של הקרבה ומסירות עוד קיימת כפי שהייתה כאשר הוקמו הישובים בראשית הציונות ובהיאחזויות נח"ל עם נכונות לחיות עם גנרטור ושמירות ליליות עד שהביטחון הושב למקום והאחיזה ניתנה בידי ישראל. "ראו את חברון, בזכות מסירות הנפש של הרב לוינגר ז"ל ושותפיו, ראו את אלון מורה, ראו מה קרה בזכות בני קצובר והרב פליקס. אנחנו צריכים ללמוד מגדולי הציונות בעידן המודרני ולעשות בדיוק כמוהם. להגיע לשטח וליישב אותו. זה הכיבוש אחרי מלחמות 31 המלכים. את הכול ניסינו ודי לתחליפים. צריך לעשות את מה שהתורה אמרה לנו וההצלחה תתלווה לזה".
לדבריו "ברור לכל השותפים מכל הקשת הפוליטית שלא ניתן להמשיך עם האשליה הזו, שנסתדר כשנזרוק לחיות האלה בוטנים. אף אחד לא חושב שבמתכונת הנוכחית נחזור ליישב את בארי סופה ונחל עוז במתכונת הנוכחית, כי זה פחד אימים לחיות שם. לגבי ההתיישבות, זה בא בד בבד עם הביטחון", הוא אומר ומספר על שיחות גם עם מתנגדי רפורמה קיצוניים שמפנימים שבסופו של יום "כולנו באותו ראש", כלשונו.
"האווירה מצוינת. האחדות יותר שלמה מכל מה שזכור לי. ככה זה במילואים ולכן אני עדיין עושה את השירות. תענוג לראות את עם ישראל במיטבו. כולם נכונים לעשות את הדבר הנכון. אין צליל של שיח קיצוני שמגדיר את ההתיישבות כמכשול לשלום. התייצבות הייתה מעל ומעבר. אשרי העם שככה לו".
עוד שאלנו את פרופ' נמיר אם הקריאה לשיבה לגוש קטיף נכון לה שתיאמר כבר בשלב כזה של טרם המלחמה הקרקעית, ימים בהם כולנו מחפשים אחדות ואמירה שכזו יכולה להתפרש כאמירה פוליטית ימנית שנויה במחלוקת. "אני לא מבין בפוליטיקה. שאל אותי שאלות ברפואה. על עצמי אני יודע לספר שכשעשיתי את רצון ה' הייתה לי סיעתא דישמיא וכל מה שסטיתי ממה שה' רוצה, חטפתי. בוודאי שיש מקום לקרוא בשם ה'. איך לעשות את זה? נשאיר את זה למי שנגזר עליהם לעסוק בפוליטיקה. ברוך ה' שפטרני מעונשו של זה".