"אחינו הגפרורים" - כך כינה הרב אלישע וישליצקי זצ''ל, ממייסדי הגרעינים התורניים, את חברי וחברות הגרעינים התורניים, המציתים את להבת החיבורים והאהבה לכולם. אדם כזה הוא מיקי פריד, חבר בגרעין התורני באופקים, שאת השבוע שחלף - כנראה לעולם לא ישכח.
פריד (52) אב לשבעה ילדים וסב לשני נכדים, מתגורר באופקים מזה 26 שנה. הוא חבר בגרעין התורני בעיר ומשמש מנהל אדמיניסטרטיבי של התיכון הרב תחומי בעיר "אמירים". יחד עם אשתו נאווה, מחנכת באולפנה בעיר, הם מעורבים בעשייה של הגרעין התורני והקהילה באופקים, עשייה שקיבלה ממדים חסרי תקדים בשבוע האחרון.
בין פיקוח על תליית מאות דגלים ברחבי העיר לשינוע מזון ותרופות לתושביה, בין טלפונים שהוא מקבל מהארץ ומהעולם שמבקשים לתרום לבין שיחות מתושבי העיר שזקוקים לעזרה בתחומים שונים, הצלחנו לתפוס אותו לשיחה על השבוע האחרון בעיר אופקים: על החוסן האדיר שמציגים תושבי אופקים, על פעילות הגרעין התורני בעיר, ולמה דווקא עכשיו האופטימיות גוברת על הפסימיות.
צוות חירום קהילתי: מיפוי אתגרים - מענה על צרכים
בבוקר שבת, חג שמחת תורה, אלפי מחבלים נכנסו לעשרות ישובים בעוטף עזה, וביצעו מסעות טבח אכזריים בגברים, נשים, קשישים, ילדים וטף. ברשימת היישובים והערים אליהם חדרו המחבלים נמצאת גם אופקים, הרחוקה כ-20 ק''מ מגבול הרצועה. רק לאחר יממה מתחילת המתקפה, ביום ראשון לפנות בוקר, חיסלו כוחות הביטחון את אחרוני המחבלים בעיר. רק לאחר פינוי הגופות מהרחובות ואישור כוחות הביטחון שאין חשש למטעני חבלה, אפשר היה להתחיל לאסוף את השברים.
מתי אתה מבין בפעם הראשונה שאופקים תחת מתקפה?
"בשמחת תורה כשהיינו אצל ההורים שלי בחיפה. כבר במהלך החג אנחנו מבינים שמתנהל אירוע ביטחוני בדרום ועם יציאת החג אנחנו מבינים את גודל האסון. הגעתי ביום ראשון אחר הצהריים לעיר, ומצאתי את השכונה שלי מפורקת. זו השכונה בה התנהל הקרב מול המחבלים. מעבר להרס ולחורבן שניבט מכול פינה, היה באוויר בלבול ואי וודאות עצומים".
"בקרב מול המחבלים נפלו כ-50 תושבי העיר שחירפו נפשם והיו החוצץ בין המחבלים הארורים לתושבי העיר שהסתתרו בבתיהם. צריך להבין, לוקח זמן לזהות את כול ההרוגים. במצב שנוצר, עד שהרוג לא מזוהה באופן ודאי – הוא מוכרז כנעדר, הכרזה משמעותית בהתחשב בידיעות על חטופים שנמצאים ברצועת עזה. מטבע הדברים, שורר כאוס מוחלט בעיר. לכן, כדי להתחיל להתמודד עם המצב, מקים הגרעין התורני בעיר צח''ק – צוות חירום קהילתי".
מה בעצם תפקידו של צוות החירום הקהילתי?
"צוות חירום קהילתי אחראי בשגרה על הצרכים הקהילתיים שעולים באופן שוטף בקרב התושבים – ממיצוי זכויות סוציאליות דרך סיוע בירוקרטי מול הרשויות ועד מענה פרטני לצרכים נקודתיים של התושבים. בחירום, כמו השבוע, הצרכים שעולים מהשטח שונים בתכלית".
"ראשית, מיפינו את הצרכים של הקהילה. בפועל זה אומר שהוצאנו מסמך לתושבי העיר שבעזרתו ביררנו מגוון רחב של נושאים: מי מהבעלים גויס למילואים ומי לא, למי יש בבית ממ''ד ולמי אין, האם המשפחות יודעות היכן נמצאים כל בני המשפחה או האם יש עדיין בני משפחה המוכרזים כנעדרים, האם יש תושבים שזקוקים לשינוע תרופות או סיוע בחבילות מזון ועוד ועוד. ברגע שקיבלנו תמונת מצב מהשטח - אפשר להתקדם, להתחיל לעבוד ולתת מענה לכול צורך בצורה היעילה והמיטבית ביותר".
אז איך נראה יום שגרתי שלך בשבוע האחרון?
"לא חסר מה לעשות. חלוקת מזון וסיוע לקשישים, חלוקת משחקים והפעלות לילדים, תליית דגלי ישראל ושלטים להעלאת הרוח ברחבי העיר, מענה לנשות המגויסים, סיוע בהבאת המתים לקבורה ועוד. עובדים עד השעות הקטנות של הלילה. אגב, גם כשאתה הולך לישון, אתה הולך לישון עם אוזן אחת זקופה, כמו שכלב הולך לישון בסרטים מצוירים - אל תשכח שצבע אדום עדיין מהווה את הפסקול של העיר וריצות לממ''ד הם חלק מהשגרה היומית".
חוסן: הידיעה שרוצים להיות חלק מהסיפור שלך
מיקי רואה את קהילת הגרעין כקהילה עם משימה. "לא באנו לשבת רגל על רגל" הוא אומר. הגמרא אומרת שתלמיד חכם שנמצא בעיר, כול צורכי העיר עליו, והגרעין התורני באופקים מיישם הלכה למעשה את הדברים בשגרה ועוד יותר בעת חירום.
איך תתאר למי שלא נכח פיזית בדרום את מה שעבר עליכם?
"אולי הסיפור הבא ימחיש את המציאות ההזויה שאנו חיים בה: ביום חמישי אחר הצהריים היינו בהלוויה של אחד ההרוגים. חצי שעה אחר כך הבנו שרב העיר – שנפצע בעצמו בקרב – מגיע לעיר לשבת. למרות שרק יצאנו מהלוויה, החלטנו להגיע לבית הרב ולקבל את פניו בשירה וריקודים. השתדלנו שהשירה לא תהיה קולנית כל כך, כי ברחוב הסמוך ישנה משפחה שהבן נהרג והאב עדיין נעדר".
מהיכן אתה שואב כוחות לפעילות החשובה הזו?
"כול אחד מוצא את מקור הכוח שלו, את המנוע הפנימי. אני ממליץ בחום על עשייה. כול מי שהיה עסוק בעשייה השבוע אמר לי שאותה עשייה היא התרופה הכי גדולה לנפש. לא רק לנפש הלאומית - גם לנפש הפרטית. שמע, ממוצאי שבת האינטרנט שלי מכובה. מה יעשה לי טוב לצפות בסרטוני זוועה, או עדכונים על ישיבת קבינט? זה בכלל לא הסיפור עכשיו. עכשיו צריך להתמקד בחוסן העורף. זה הסיפור - חוסן העורף".
מה זה חוסן בעיניך?
"חוסן מורכב מהרבה דברים. "המגע האישי" החיבוק, המגע, המילה הטובה - זה חלק מהדברים שיכולים לאפס אדם שנמצא בטראומה. חוסן נוצר כאשר בעת חירום יש מערך שרואה כל פרט וזה המניע לגילוי הכוחות והמשמעות – מתוך עשייה. זה עיקר המשימה של צוות החירום הקהילתי. להגביר את החוסן ולתת גב לעורף".
"כך לדוגמא, אמה המבוגרת של עמיתה לעבודה שלי מתגוררת באחד הרחובות שהתרחשו בו הקרבות עם המחבלים. דיברתי השבוע עם אותה עמיתה, שגם מתגוררת בעיר, ושמעתי בקול שלה שהיא שבורה – היא מספרת לי שהיא לא יוצאת מהבית מאז החג. אז הגענו אליה, אשתי ואני, הבאנו לה עוגה וחיבוק. היום היא יצאה מהבית. כך נבנה החוסן - בזכות הידיעה שיש מי שמסתכל עליך, שיש מי שרואה אותך. חוסן זה עצם הידיעה שאתה נמצא בתוך הלב של האחר. הידיעה שיש אנשים שרוצים להיות חלק מהסיפור שלך".
עורף חזק נותן כוח לחזית
באופן טבעי, מפרוץ המלחמה, עיקר המשאבים הלאומיים הופנו לחזית. מתקציבים שהוסטו למאמץ המלחמתי בחזית ועד מפעל תרומות מרשים שהוקם על ידי אזרחים ומטרתו אספקת ציוד לחימה לחיילים בחזית. לתפיסתו של פריד – חלק מכוחו של החזית נעוץ דווקא בחוסן העורף.
כיצד חוסן העורף משפיע על הלחימה בחזית?
"זה מאוד פשוט. דמיין חייל מילואים נשוי, שמתקשר הביתה ושומע את קולה השבור של אשתו: אין מסגרת לילדים, אין מי שיעשה קניות, אין סדר יום, היא מרגישה לבד, הריצות לממ''ד לא פוסקות ועוד אלף ואחת בעיות אחרות שעולות בעורף בזמן של לחימה. אפשר רק לדמיין איך ירגיש אותו חייל ואיך שיחה כזו תשפיע על המשך הלחימה שלו".
"עכשיו תחשוב על מצב אחר. אותו חייל מתקשר הביתה ושומע על מעטפת מדהימה, חמה ואוהבת שמקבלים אשתו וילדיו מהקהילה: מתנדבים שעורכים קניות, מתנדבות שעושות הפעלות לילדים, קבוצות תמיכה ומעגלי שיח של נשים שבעליהן גויסו – החייל חוזר להילחם בתחושה שונה לחלוטין. 'עורף חזק נותן כוח לחזית' זו לא רק סיסמה יפה. זו המציאות שלנו – פעולות קטנות שמתחברות לשלם שגדול מסך חלקיו".
איזה פעולות קטנות, למשל?
"בסוף השבוע הגיע יצחק דנינו, ראש עיריית אופקים יחד עם רון חולדאי לניחום אבלים בעיר. לאחר אחרי שיצאו, ראש העיר סיפר לחולדאי על פעילות הגרעין שבין השאר כוללת תליית דגלים ברחבי העיר. אחד העוזרים של חולדאי פנה אלי ואמר לי שכבר כמה ימים הם מתלבטים בשאלה האם כדאי שגם הם יתלו דגלים ברחובות תל-אביב".
ההשפעות של המלחמה רחוקות מלהסתיים, ובכל זאת, מה אתה לוקח מהימים הללו?
"כוח האחדות. בעבר, כאשר התרחשו פיגועים בארץ ודמם של יהודים נשפך, הרב אלישע וישליצקי זצ''ל אמר בשם הרב חרל''פ שכאשר מתעללים בדמם של ישראל - האחדות הנעלמת יוצאת מעל לפני השטח. עם כול הדיבורים שהיו פה במדינה בחודשים האחרונים – האירוע בחג מוכיח שהאחדות, שלכאורה הייתה 'נעלמת' קיימת גם קיימת".