מלחמה ללא רחמים

כולנו עדיין תחת ההלם והזעזוע הנוראים מהמכה הקשה שספגנו בשבת של חג שמיני עצרת - שמחת תורה, במתקפת הטרור הרצחני של מחבלי החמאס מעזה.

איש לא שיער ולא דמיין שבמדינת ישראל הריבונית לאחר שבעים וחמש שנה, יתרחשו אירועים המזכירים את הפוגרומים בקהילות היהודיות בגולה, עת עברו הצוררים מבית לבית וטבחו בקהילות היהודיות ורצחו גברים ונשים וטף.

וכן אירועים המזכירים זיכרונות מהשואה, כשאנשים התחבאו בארונות מפני הצוררים, ומעשי ההתעללות והזוועה של צוררנו. הטבח ביישובי עוטף עזה היה יותר חמור מטבח יהודי חברון בתרפ"ט, שכן שם אספסוף רצחני עבר מבית לבית ורצח יהודים, וכאן הכל נוהל על ידי צבא מאורגן ומתוכנן שבא להרוג להשמיד ולאבד, ולכן התוצאות היו קשות הרבה יותר.

ואף על פי כן, למרות המכה הגדולה והקשה שספגנו, עם ישראל כמו תמיד יקום מחדש, יתנער מעפר, וישוב אל עצמו, אל רוחו וכוחותיו, ויחזור ויכה את אויביו מכת מחץ.

וברוך ה' שרואים סימני התפכחות של אנשים רבים המבינים מיהו האויב והצורר הרשע העומד מולנו, ומבינים שיש כאן מלחמה בין שוחרי הצדק הטוב והמוסר בעולם לבין מחבלי הרשע, אשר מביאים הרס וחורבן לעולם.

אפילו העולם מבין שישראל עומדת בחזית המלחמה מול הרשע העולמי שמצווים אנו להכחידו ולבערו מן הארץ.

ואמנם מוטלת עלינו עתה החובה להבין כיצד נלחמים ברשע. עם ישראל בטבעם רחמנים ביישנים וגומלי חסדים (יבמות עט.), המלחמה באכזריותה היא לא לפי הטבע הטבעי שלנו. איננו מחפשים להתאכזר לשם התאכזרות חלילה, ולהרוג כדי להרוג, אנו רוצים להילחם למען קיומנו בארצנו, למען זכות העם היהודי להתקיים במולדתו בביטחון ובכבוד, ולמען נצח ישראל וסגולת ישראל, שתפקידנו להופיע את האור האלוקי בעולם, ורשעי עולם, האנטישמים, שונאי ישראל יוצאים למלחמת חורמה לעכב את עם ישראל מלבצע את תפקידו הטוב בעולם להיות אור לגויים.

נכון, איננו מחפשים להרוג לשם להרוג, אך אנחנו כן צריכים להבין את המציאות שאליה נקלענו, האויב מעזה פתח נגדנו מלחמת חורמה, ואם היה בידו היה עושה כגזרת המן והורג את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ללא רחמים. ואנו מצווים להכרית את האויב ולבערו מן הארץ.

דוד המלך אמר 'ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם' (תהילים יח, לח), אין הכלה לאויב, אין סבבים, אין מציאות שיישאר שלטון רשע בעזה לאחר מלחמה זו. ואם זו המטרה, כיצד עושים אותה?

עלינו לשנות את הגישה שלנו מן היסוד, לא עוד מלחמה בפינצטה, לא עוד מלחמה נגד המחבלים ולרחם כביכול על "הבלתי מעורבים", מי הם בדיוק הבלתי מעורבים? אלו שבזזו, אלו ששרפו בתים, אלו שחטפו יהודים, אלו שבזזו את הציוד של נרצחי המסיבה ברעים, אלו ששמחו לאיד על מפלתנו, ועל שפיכת דם אחינו ואחיותינו. מי הם בדיוק הבלתי מעורבים? מי זו האוכלוסיה החפה מפשע? די לעיוות המוסרי.

נכון, איננו מחפשים בדווקא לפגוע באוכלוסיה, אבל כן אנו מחפשים להרוג ולהשמיד את המחבלים ותומכיהם, והם הרי מכירים אותנו מצוין ויודעים שאם הם יסתתרו בבתים עם אוכלוסיה אזרחית, נתבלבל ונהסס ונתחיל לעשות חשבון האם להפציץ אותם.

המדיניות צריכה להיות ברורה ומוחלטת, בית שממנו יורים מחבלים צריך להיות מושמד עד היסוד, גם אם יש בו אוכלוסיה אזרחית, אוי לרשע ואוי לשכנו. על האזרחים של האויב לדעת שאם המחבלים יורים מבתיהם, בתיהם וחייהם בסכנה. ועוד דוגמה - אילו ידע המודיעין של צה"ל היכן נמצא הצורר מוחמד דף ימ"ש וידעו שהאפשרות היחידה לחסלו, היא רק אם יהרגו יחד אתו עוד 500 אזרחים, האם נעשה חשבון בשביל האזרחים שנמצאים בסביבתו?

מצווה גדולה וחובה מוסרית תהיה להורגו יחד עם כל האזרחים שבסביבתו, וזהו התיקון עולם. ובכלל מדוע אנו צריכים לרחם על אוכלוסיית האויב יותר מאשר לרחם על בנינו ובנותינו, רחמים על אוכלוסיית האויב פירושו פגיעה בחיילינו ובבני עמנו, וחיינו קודמים לחייהם.

אנא מנהיגי העם שמעו לקול העולה מהעם, להילחם בעוצמה ללא חשבונות, ללא רחמים, ללא היסוסים, זהו המוסר האמיתי, זהו מוסר הלחימה האמיתי, רק על ידי כך נביא את העולם אל מקום טוב יותר, אל השלמות ואל התיקון האמיתי.

חכמינו זיכרונם לברכה אמרו על הפסוק: 'כי תצא למלחמה על אויביך' – "צאו עליהם כאויבים, כשם שהם אינם מרחמים עליכם, כך אתם לא תרחמו עליהם" (מדרש תנחומא שופטים טו). התורה יודעת מהו הטבע של העם היהודי שכולו רחמנות, והיא מדריכה את עם ישראל שבזמן מלחמה, צריך לשנות את הטבע, וכלפי אכזריים ורשעים צריכים להתאכזר, והאכזריות עליהם היא רחמים כלפי העולם.

נתפלל לה' שיתן את העוז והגבורה למנהיגי העם להילחם באופן הנכון והמוסרי ולמנוע חלילה פגיעה מיותרת בחיילינו.

נשיא אמריקה ביידן, שהביע תמיכה בישראל, שאל את ראשי הקבינט, מה ישראל תעשה בעזה אחרי המלחמה? אם אכן כוונתנו להשמיד את שלטון החמאס, ולגרש ולעקור את כל ארגוני הטרור מחבל עזה. ואכן יישארו שם רק ערבים שהם שוחרי שלום ואוהבים את ישראל, מדוע שתהיה להם בעיה, שיהודים יוכלו לחזור לנחלת אבותם בנוה דקלים ובעצמונה ולגור לידם, מדוע שתהיה בעיה לחזור ולהקים את יישובי המועצה האזורית חוף עזה (גוש קטיף), למי זה אמור להפריע?

מדוע אנו מקבלים את הגרסה האנטישמית של אויבינו, שישנם שטחים בארץ ישראל שצריכים להיות נקיים מיהודים. הרי מדברים על אנשים שוחרי שלום. אנו מאמינים בזכותנו המלאה על ארץ ישראל, כולל חבל עזה, שהוא חלק מנחלת יהודה. וגם אם אין בכוחנו ליישב את כל חבל עזה, ובאופן זמני, ערבים נשארים בעזה עם שלטון מקומי, עליהם לזכור שהם גרים בארץ ישראל השייכת לעם ישראל. ויהודים יכולים לגור בכל מקום בארץ ישראל. המטרה צריכה להיות שלטון חדש שמכיר בזכות העם היהודי על ארצו ומוכן לחיות לצד עם ישראל מתוך ענווה וכבוד.

אם נכיר בזכותנו על ארצנו, בצדקת דרכנו, ובכך שאנחנו באים בשם המוסר והצדק, ננצח במלחמה הזאת.

ה' יעזרנו ויוציאנו מאפילה לאורה ומצרה לרווחה, ומתפיסה של התרפסות לתפיסה של עוז ועוצמה, ויראנו ישועות. 'עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע', ומתוך גודל הצרה, נצפה לישועה הגדולה, בשם ה' נעשה ונצליח, 'אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוקנו נזכיר', ורק בשם ה' נצליח (ראינו שאם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר, כיצד הגדר המשוכללת בעולם קרסה ברגע האמת).

נמשיך באחדות המיוחדת שהתעוררה בעקבות המלחמה, ונזכור שכולנו אחים וכולנו עם אחד, ונדע שכוחנו באחדותינו והאחדות היא המפתח לניצחון ולישועה (וכפי המדרש על דורו של אחאב שהיו מנצחים בזכות האחדות).

ובשם ה' ובכוחות מאוחדים, ובאמונה בצדקת דרכנו נכריע את אויבינו, ונזכה לראות שבעל המלחמות מצמיח ישועות ומביא גאולה וישועה לבניו, ונזכה להגיע למצב חדש של גאולה שעוד מעולם לא הגענו אליו, אור חדש שיאיר על ציון במהרה בימינו.