על רקע הכישלון מלא מלא של ממשלת הימין מלא מלא, מדהים להיווכח שהפרדיגמה של הימין מלא מלא התקבלה והופנמה.
האסימון מי האויב שעומד מולנו נפל, והתברר בפלישה האכזרית של החמאס, לכולם מובן שמדובר במלחמת קיום מהותית ומתמשכת. עדיין ההבנה המלאה שהרשות הפלשתינאית ואבו מאזן אוחזים באידאולוגיה דומה, אנטישמית שדוגלת בחיסול מדינת ישראל, עם גישה טקטית שונה ומתונה כביכול.
ביידן שהתגלה במלוא תמיכתו הרגשית הצבאית והמדינית עדיין מנסה לעשות אבחנה בין הפלשתינאים הטובים לרעים, מתוך אשלייה או נוחות מדינית שרובם שייכים לטובים.
לכן הוא ממשיך להדהד את חזון שתי המדינות לשני העמים. אבל נדמה שבישראל לכולם ברור שבעזה היתה ועדיין יש תמיכה רחבה של הציבור בחמאס, וגם ביהודה ושומרון יש להם רוב ובבחירות חופשיות יש מצב שהם ינצחו את פתח ואבו מאזןבכל מקרה אין תסריט סביר והגיוני שישראל תוכל לסגת ולהפקיר את כל המדינה לגחמה כזו או אחרת של חמאס, וחייבים למצוא חלופה אחרת לשתי מדינות.
לכולם ברור שלאחר המלחמה יהיה צורך בהתארגנות פוליטית וחברתית חדשה והקמת ממשלה אחרת. בשיח הציבורי כבר מתרחשת הדרישה והחקירה של מה שקרה ומי צריך לקחת אחריות, ובעצם לסמן שהוא מבין שהוא יאלץ להתפטר.
חלק מהפרשנים בערוצים השונים מנסים לחדד מסרים ולעצב את התודעה, בשיא הבלגן הביקורת על הממשלה הולכת וגוברת, כדי שלא ישאר חלילה מי שמדמיין שממשלת הימין והדתיים תמשיך.
הכותב הוא פסיכולוג קליני