ערב טוב לחברי האהובים משמאל
אני אתכם. כבר הרבה זמן שאני חושב שהביביזם שהפכה לאחת התנועות הפוליטיות הגדולות בישראל הביאו אותנו לחידלון הנוכחי.
ההתבצרות סביב המשפט, הפיכת כל שמלאני לבוגד, גדיעת הנהגה חלופית לצד נתניהו, העדפת לקקנים על מנהיגות חדשה, פגיעה בדרגים המקצועיים, הניסיון לפגוע בהפרדת הרשויות ברגל גסה ולא באופן מושכל ועוד. וכתבתי על זה רבות.
אבל, יש לי גם אבל גדול ומהדהד. אל תנקו בעזרתו את הסרט שהפך לסרט אימה שאתם הבאתם עלינו. קחו גם אתם אחריות.
הריקודים והתירוצים כאילו אם רק היינו נסוגים מרצועת עזה עם הסכם, זה מה שהיה מציל את המצב והרש"פ היה שולט שם עם הישג, זה גם חלום באספמיה. גם אם היינו עושים את זה ככה לא הייתה צומחת לצידנו סינגפור.
ולא שסרבתם לנסיגה עד שהתנאי הזה לא יהיה. כי קדושת ה"די לכיבוש" הייתה החשובה ביותר בעינכם. אז די עם זה.
כאילו אירועי האינתיפאדה השניה, לא היו ההובלה והנהגת הרשות הפלסטינית ה"מתונה". מלון פארק בנתניה, פיגועים בירושלים, ירי על שכונת גילה והמון דם של אזרחים חפים מפשע שנשפך ברחובות.
כאילו הציבור הערבי תחת הרשות לא בחר את חמאס ורק כידוני צה"ל השאירו את אבו מאזן (אגב, כך גם בירדן וגם במצרים - הצבא המקומי מנע הנהגה של האחים המוסלמים).
כאילו בעיראק האמריקאים לא נכנסו עם מגפיים על הקרקע ולאחר שהם הלכו עם תקוות גדולות לסהר הפורה, לא צמחה דאע"ש ובאפגניסטאן הטאליבן לא חזר למוקדי הכוח.
אל תשלו את עצמכם, שהדרך לאוטופיה עוברת בהנחתה מלמעלה של הנהגה מתונה. אלו אגדות מערביות שבניגוד לכיפה אדומה וסינדרלה הן גובות מחיר דמים אדיר.
צריך להסתכל למציאות נכוחה בעיניים ולהבין שנחיה על החרב עוד הרבה שנים, וכדי שלא יקרה מקרה ה7.10 שוב, המזרח התיכון צריך לרעוד מפני העצמה שלנו.
עזה וחיזבאללה תחילה.