דודו סעדה מארח את הרב עמית קולא רב קיבוץ עלומים, על רוח הגבורה של כיתת הכוננות שנלחמה על הבית ומנעה את חדירת המחבלים לקיבוץ.
"המחבלים חדרו לקיבוץ בשבת בבוקר, הגיעו לאזור הרפתות השתלטו על מגורי העובדים, רצחו וחטפו עובדים זרים. ישבנו קרוב ל24 שעות במקלטים. אצלנו לא נפגע איש מחברי הקיבוץ. חברי כיתת הכוננות - רוח גבורה היתה להם. היו כמה מוקדים של קרבות והם הצליחו לגונן על המתחם של בתי החברים ולא איפשרו להם להיכנס פנימה. כולנו מלאי תחושת ישועה ברכנו בהתרגשות רבה בשבת שעברה ברכת 'הגומל' קיבוצית".
"יש לנו אמירות של תהייה, אנחנו לא יודעים למה קרו דברים, למה רק חלק הצליחו להינצל. אין לנו הסבר. הניסיון לעשות הפרדה בין דתיים לבין לא דתיים בהקשר הזה הוא פשע, והבעיה החמורה בעיניי זה הניסיון הזה להגביה איזושהי חומה. אם אנחנו לא נצליח להנמיך את החומות - אין לנו צידוק לצפות לישועה".
"יש לנו קשר מאוד עמוק עם קיבוץ בארי. לפני 15 שנה הקימו שם בית כנסת ואנחנו משתתפים ובאים לחגוג איתם בשמחת תורה. השנה הם ביקשו שנגיע שעה לפני כניסת החג. הגענו, רקדנו עם האנשים שנמצאים שם. אני לא יודע מי מהם שרד ומי לא".
והרב מוסיף: "כשקיבוץ בארי עשו את חנוכת הבית לבית הכנסת שלהם, על ההזמנה הם כתבו את הצוואה של הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, הרב הספרדי הראשון. בצוואה זו הוא כותב - 'אם אנחנו רוצים שתהיה לנו יכולת עמידה מול האויבים שלנו, הדבר המרכזי שאנחנו צריכים - זה להימנע ממחלוקות. לחבר חיבורים בדבקות באהבה, אחווה, שלום ורעות'. המחשבה הזו שאנחנו מבודלים היא טעות גדולה. אנחנו חלק בלתי נפרד מהמרחב הישראלי, ומהישובים האלה שנמצאים במה שקראו 'עוטף עזה'. לא להבדיל בין דם לדם. בשעה הזאת כולנו כאיש אחד בלב אחד".
בפרשת בראשית "ויקרא אלוהים, לאור יום ולחושך קרא לילה". אין ספק שצריך לקרוא לדברים בשמם. אבל צריך לדייק. אנחנו לא שורדי שואה. נכון, חטפנו מכה קשה מאוד, היינו בטראומה קשה, פצועים. אבל אנחנו מחובקים מכל כיוון. אבל אין מה להשוות לניצולי שואה, צריך לדייק במילים, זו אמירה שתקשה עלינו לחזור לחיים. אם הקהילה שלנו רוצה להבריא את עצמה היא צריכה להתעשת ולתפוס יוזמה, לתפוס מנהיגות, לתפוס אחריות על החיים שלנו, וזוהי המשימה המרכזית שעומדת לפנינו קהילת עלומים".
האזינו לנו בספוטיפיי ובגוגל פודקאסט