תמונת הניצחון תהיה הגופות של סינוואר ודף

המעשה הכי אנטי-הומניטרי שעשתה מדינת ישראל השבוע, היה העברת משאיות הסיוע ההומניטרי לרצועה.

מעניין כמה אנשים שמו לב לדברים שאמר אתמול דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי בתדרוך לעיתונאים, על הסיוע ההומניטרי: "הכנסנו לדרום רצועת עזה 14 משאיות עם מים, תרופות ואוכל. בניגוד לקבוצה הראשונה, המשאיות ההומניטריות האלה נבדקו על ידי כוחותינו, כל אספקה אחרת, דלקים לא נכנס לרצועת עזה ואנו מפקחים שחמאס לא לוקח מאונר"א ציוד".

הבנתם? 'בניגוד לקבוצה הראשונה' צה"ל בדק הפעם את המשאיות. כלומר, את המשאיות של הקבוצה הראשונה צה"ל לא בדק, ואף אחד לא יכול להיות בטוח שחבילות 'הסיוע ההומניטרי' לא הכילו גם כמה עשרות מטולי RPG למשל, או טילי כתף נגד מטוסים.

עצם האישור להכניס באמצע המלחמה 'סיוע הומניטרי', בלי שהחמאס ייתן את התמורה ההומניטרית שלו בדמות שיחרור כל הנשים והילדים בשלב ראשון, לא רק שתי נשים מבוגרות, עם כל השמחה האמיתית על שיחרורן, הוא כניעה של נתניהו ללחץ האמריקני הבלתי מוסרי.

נתניהו מזכיר את אריק שרון של 'איפוק זה כוח' מימי האינתיפאדה השניה, לפני חומת מגן. והחמאס, בערמומיות השטנית שלו, כבר מכין את התרגיל הבלתי מפתיע, של 'טיפטוף' שיחרור שתי חטופות בכל שבוע, ויצירת מצב שצה"ל יהסס לפעול קרקעית ברצועה כי 'בעוד יומיים צפוי שיחרור עוד שתי חטופות'. ככל שיעבור הזמן יגבר הלחץ הציבורי בישראל לשחרר את החטופים גם במחיר שימור שלטון החמאס.

ייתכן שמבחינה צבאית, כמו שטוען האלוף במיל' יצחק בריק, עדיף לא למהר ולפעול קרקעית ברצועה, כדי לאמן את הצבא. אבל יש כאן שתי בעיות: שעון החול המדיני הבינלאומי, והמתח המבצעי של צה"ל.

נניח שבצה"ל שומרים על המתח המבצעי באמצעות אימונים בלתי פוסקים (אם כי כמה זמן אפשר יהיה להחזיק את חיילי המילואים?) אבל הלחץ הבינלאומי עתיד בתוך זמן לא רב להתהפך.

התמונות בתקשורת העולמית של הבתים החרבים בעזה יחליפו את הבתים השרופים של כפר עזה, והגושפנקה הבינלאומית כולל של ביידן לפעולה קרקעית, שפירושה כיבוש הרצועה - ושימור בעיית הפליטים של 2023 שלא יוכלו לשקם את בתיהם - עלולים לגרום לנו צרות צרורות בזירה הבינלאומית אם הפעולה תידחה.

אסור שמישהו ישגה באשליות: אין אפשרות למוטט את שלטון החמאס, ולרסק את התנועה הזו באופן מוחלט, בלי פעילות קרקעית ברצועה. אין דרך לסיים את המלחמה הזו בניצחון מהאוויר.

הפעם יש הזדמנות לעשות את מה שאפשר היה לעשות ביתר קלות במבצע 'עופרת יצוקה': לחסל את שלטון החמאס.

תמונת הניצחון של המלחמה צריכה להיות הגופות של יחיא סינואר ומוחמד דף. בלי התמונה הזו לא נוכל לדבר על ניצחון. ואם המוסד יכול לחסל במקביל את סאלח ערורי, איסמעיל הניה וחאלד משעל, בוודאי זה יבורך.