חברי הכנסת היקרים, חברי הכנסת מהציונות הדתית, מהליכוד, ובכלל – כל חבר כנסת שכבוד לאומי פועם בעורקיו ושואף להרים את קרן ישראל את כבודם של ישראל בתקופה קשה זו.
אני פונה אליכם מפני שאינני יכול לשתוק, וכדברי הרב קוק בספרו אורות המלחמה. "ואי אפשר לרוח אדם שהרגשת נשמתו פועמת בו להיות שוקט בשעה גדולה זו מבלי לקרוא לכל הכוחות הצפונים באומה עורו וקומו על תפקידכם".
אנו נמצאים בשעה גדולה לעם ישראל, כולם חשים בגודל השעה, שעה של התרוממות רוח, אחדות, חיבור וקרוב מיוחדים בין כל חלקי העם, יש תמימות דעים גדולה על גודל ועוצמת התגובה שמדינת ישראל, שצה"ל צריכים להגיב כלפי ארגון הטרור הנאצי – חמאס.
ואולם, למרות האמור, אני חש שלמרות גודל השעה, וגודל הפתח שנפתח. חברי הכנסת פשוט שותקים. לא משמיעים קול. הציבור צמא להנהגה ברורה וחזקה, לא מתרפסת. לא שתחליף בעזה פרה בחמור אלא כיבוש מלא והתיישבות בכל חבל עזה.
מתוך השטח קמות תנועות והתארגנויות שפועלות ודוחפות לכיוון זה, ואני שואל מה עם המנהיגים שלנו, הנציגים היושבים בכנסת ישראל, מה איתכם? אין לכם מה לומר? זה לא חשוב לכם מה יהיה מחר ברצועת עזה?
בינתיים הקולות היחידים שנשמעים בתקשורת ובפוליטיקה הם של אלה המחלישים, שלא רוצים לשלוט, שנותנים סיוע הומניטרי, שמחפשים ארגון אחר שישלוט בעזה ביום שאחרי, אפילו פנו לבגץ על הפצצת בית החולים אל קודס.
כל הדיבורים, והסיסמאות, הסטטוסים והמודעות, הקריאות והסרטונים, כולם נשארים נחלת הציבור, לעיתים קצת פורצים החוצה, אך לא יותר מזה.
אני קורא לך חברי כנסת יקרים, אל תעמוד מנגד! השמיעו את קולכם, בשם האמונה והתורה, היושר והצדק מול חיות האדם הפראים בעזה. בשם היושר והמוסר - חובה עלינו להיות אכזריים באותה מידה שהיה האויב איתנו, אחרי כ-1400 הרוגים וכ-200 חטופים, אנחנו חייבים לפגוע בהם בעוצמה בלי שום חשבונות של חפים מפשע, או מה יאמרו בגוים..
זוהי הזדמנות היסטורית שאסור לפספס, בדומה למלחמת ששת הימים, הזדמנות להיפטר מהמוני שונאי ישראל בעזה ובשאר הארץ.
זוהי שעתכם הגדולה כמנהיגי ונבחרי ציבור, אנו מצפים לשמוע ממנהיגנו את דברם! לא עת לחשות.