יוכבד ליפשיץ, החטופה ששוחררה משבי חמאס, שוחחה לראשונה מאז שחרורה עם כלי התקשורת בבית החולים איכילוב בתל אביב.
"קוראים לי יוכבד ליפשיץ, ילידת 1938, נולדתי בארץ. אני מודה לכם שבאתם לשמוע את הטרגדיה שלי ושל חברי", סיפרה.
"עברתי תופת שלא חשבנו וידענו שנגיע למצב הזה. הם השתוללו בקיבוץ, אותי חטפו, השכיבו אותי על צד של אופנוע, ונסעו בשדות החרושים לכיוון עזה. בזמן הזה לקחו לי את השעון והתכשיטים והשבאב היכה אותי במקלות. הם פוצצו את הגדר שבנו בשני מיליארד דולר וחצי", אמרה ליפשיץ.
"הם הסתערו על הבתים שלנו. לא היה הבדל מבחינתם אם יחטפו קשישים או צעירים. הם חטפו את כולם. בדרך כששכבתי על האופנוע, הם הכאיבו לי מאוד. הדבר הזה הקשה לי על הנשימה", שיחזרה.
על התנאים בשבי היא מספרת: "כשהגענו לשם הם אמרו שהם מאמינים בקוראן ולא יאונה לנו רע ונקבל את אותם התנאים שלהם. לקחו קבוצה של 25 חטופים והתחלנו ללכת במנהרות קילומטרים רבים במשך זמן רב. אחרי שעתיים-שלוש הם הפרידו חמישה מקיבוץ ניר עוז ואותם לקחו לחוד. היו צמודים אלינו שומרים שלהם וחובש ורופא. שכבנו שם על מזרונים והיה לנו רופא צמוד. דאגו לנו לתרופות שאנחנו זקוקים להן או לתרופות חלופיות".
"חילקו אותנו לקבוצות לפי קיבוצים ותושבים. אכלנו מה שהם אכלו. פיתות, גבינה לבנה ומלפפון היו הארוחה שלנו ליום שלם", הוסיפה.
היא דיברה בכאב על תחושתה כלפי המחדל של מערכת הביטחון שלדעתה היתה יכולה להיערך למתקפה כזו. "חמאס תכננו את הכל תקופה ארוכה, הם הכינו את כל מה שנצטרך, כולל שמפו ומרכך לשיער. חוסר הידיעה בצה"ל ובשב"כ מאוד פגע בנו. אנחנו היינו השעיר לעזאזל של השלטון. צה"ל לא התייחס לבלונים ולשריפת השדות ברצינות".