השואה לא כאן חלילה. נכון, למראה תמונות הטבח, אי אפשר שלא יהיו אסוציאציות כאלו.
אכן מצבנו הוא מצב אחר לגמרי, קשה לומר אבל כן- טוב יותר. אין סכנה ממשית להכחדת עם ישראל חלילה. יש מי שיגיב. אויבנו לא ינוכו. היה מי שיעצור, גם אם מאוחר מדי, את הסיוט.
יחד עם זאת דווקא העובדה שאירוע מחריד שכזה, בסדר גודל כזה, יכול לקרות כאן בארץ ישראל תחת שלטון יהודי במדינתנו העצמאית מכאיבה ומבהילה כל כך.
נחזור לאסוציאציות.
אחד מהמוני סיפורי הזוועה שנשמעו ברדיו בימים האחרונים היה על ילדה בת שמונה שניצלה מהטבח של יום שמחת תורה על ידי זה שעל פי הוראת הוריה התחבאה מתחת למיטה.
כך שכבה הילדה מתחת המיטה כמה שעות, רועדת ופוחדת עד שהמשיכו הרוצחים למסע ההרג בבית אחר.
גם לאחר שניצלה, חיה הילדה בסיוטים. מדי לילה לא מסוגלת היא לישון במיטה – היא יכולה להירדם רק מתחת למיטה. הוריה מספרים שמאז היא נרדמת רק מתחת למיטה. ורק לאחר שהיא נרדמת , היא מועברת למיטתה.
הסיפור מזכיר כל כך את "על הילד אברם" של נתן אלתרמן שכתב בעקבות סיפורו של ילד אמיתי , ושמו אברמק או אברמ'ל, שלאחר מאורעות השואה פחד לישון במיטתו וישן על המדרגות מאז שראה את הוריו נרצחים במיטתם. וכך מתאר אלתרמן בצורה מזעזעת במסגרת 'הטור השביעי':
"בִּהְיוֹתוֹ יָשֵׁן עַל מַדְרֵגוֹת בֵּיתוֹ בְּפוֹלִין כְּתֹם הַמִּלְחָמָה, מִפַּחַד לִשְׁכַּב בְּמִטָּתוֹ.
עִיר פּוֹלָנִית, יָרֵחַ רָם,
וּכְתָמִיד – עֲנָנִים בְּשַׁיִט.
בְּבוֹא־לַיְלָה שׁוֹכֵב הַיֶּלֶד אַבְרָם
עַל אַבְנֵי מַדְרֵגוֹת הַבַּיִת.
מִתְיַצֶּבֶת אִמּוֹ לְפָנָיו מִקָּרוֹב וּבְרַגְלֶיהָ בָּאָרֶץ אֵינֶנָּה נוֹגַעַת.
וְאוֹמֶרֶת: אַבְרָם, קַר הַלֵּיל וְרָטֹב. בַּיְתָה בּוֹא, לַמִּטָּה הַמֻּצַּעַת.
וְעוֹנֶה לָהּ אַבְרָם: אִמִּי, אִמִּי,
לֹא אִישַׁן בַּמִּטָּה כְּכָל יֶלֶד.
כִּי אוֹתָךְ בָּהּ רָאִיתִי,אִמִּי, אִמִּי,
יְשֵׁנָה וּבְלִבֵּךְ מַאֲכֶלֶת.
מִתְיַצֵּב אָז אָבִיו וּמוֹשִׁיט אֵלָיו יָד
וְגוֹעֵר בּוֹ, שָׁקוּף וְגָבוֹהַּ.
וְאוֹמֵר לוֹ: אַבְרָם, בּוֹא הַבַּיְתָה מִיָּד
בְּנִי אַבְרָם, חִישׁ הַבַּיְתָה בּוֹאָה.
וְעוֹנֶה לוֹ אַבְרָם: אָבִי, אָבִי,
שָׁם אֶפְחַד לַעֲצֹם הָעֵינַיִם.
כִּי אוֹתְךָ שָׁם רָאִיתִי,אָבִי, אָבִי,
דֹּם יָשֵׁן, בְּלִי רֹאשְׁךָ עַל כְּתֵפַיִם.
אָז נִצֶּבֶת מוּלוֹ אֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה
וְקוֹרֵאת לוֹ הַבַּיְתָה בְּבֶכִי.
אַךְ עוֹנֶה לָהּ אַבְרָם: שָׁמָּה אַתְּ יְשֵׁנָה
עִם דִּמְעַת הַמֵּתִים עַל לֶחִי."
כמה מזעזע. כאילו היה בעבר הגלותי הרחוק של עמנו, משהו שלא יכול לקרות יותר. והנה זה חוזר מול עיננו.
ומי ינחמנו כיום? ובמה נאחז?
כאן נאחז אלתרמן בהבטחת רבש"ע לאברהם ומשלב בהמשך הטור שלו חלקי פסוקים מתוך פרשת השבוע שלנו פרשת "לך לך":
אָז בַּלֵּיל הָשְׁלַךְ הָס
וְיָרֵחַ הוּעַם,
וּמוּל בְּרַק פִּגְיוֹנוֹת שׁוֹחֲרִים לַצַּיִד,
הָיָה דְּבַר אֲדֹנָי אֶל אַבְרָם. אֶל אַבְרָם
הַיָּשֵׁן בִּפְרוֹזְדוֹר הַבַּיִת.
לֵאמר: אַל תִּירָא
אַל תִּירָא, אַבְרָם,
כִּי גָדוֹל וְעָצוּם אֲשִׂימֶךָּ.
לֶךְ לְךָ, דֶּרֶךְ לֵיל מַאֲכֶלֶת וָדָם,
אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.
לֶךְ לְךָ, דֶּרֶךְ לֵיל מַאֲכֶלֶת וָדָם
כְּחַיָּה, כְּתוֹלָע, כְּצִפּוֹר.
מְבָרְכֶיךָ אֲנִי אֲבָרֵךְ, אַבְרָהָם,
וּמְקַלְּלֶיךְ אָאֹר.
ההליכה לארץ ישראל מתוארת כאן " דֶּרֶךְ לֵיל מַאֲכֶלֶת וָדָם"
אך לדאבוננו גם ההליכה והאחיזה בארץ ישראל מהולה בהרבה מאכלת ודם.
גם כיום נברך את אלו מהאומות שיעמדו לצידנו ומי שממשיך להרע לנו ולתמוך בקמים עלינו באכזריותם אין לנו אלא לקוות לקללת הא-ל.
מצורף בזאת קטע ערוך מתוך שיעור של הרב חנן פורת ז"ל, שנתן כשנה וחצי לפני הסתלקותו בישיבת מעלה אדומים. חנן מדבר על נצחיות עם ישראל, והקול שצריך להישמע.
דברים מרגשים מאד לצפיה. חנן שלא יכול להתאפק מתחיל לבכות תוך כדי הקראתו ודיבורו על השיר "על הילד אברם". ניתן לצפות כאן: