מחקרים מצאו שאחד מהגורמים המשפיעים ביותר על אורך החיים שלנו קשור לאיכות הקשרים אותם אנחנו מצליחים לתחזק.
נמצא שאנשים שחיו בתוך קהילות ויצרו יחסי חברויות כמו גם אינטראקציות מגוונים ובכך בעצם ביססו לעצמם רשת ביטחון שתעטוף ותחזק אותם היטיבו להאריך ימים.
החברה הדתית לאומית ידועה בטיב הקשרים שהיא מקיימת, במערכות היחסים ובקשרים הקהילתיים המרובים שלה ובתחושת המוגנות שהיא מעניקה לחברי הקהילה, נקודה שדווקא עכשיו, בתקופת המלחמה נראית כנצרכת וחשובה מאין כמותה.
אולם איך החברה הסרוגה מתייחסת לרווקים ולרווקות שלה? לאלו שלא נמצאים במיינסטרים של הקהילה ולא מדגמנים זוגיות ומשפחה?
את שירה אני מכיר מעל 15 שנה. בחורה מדהימה שעדיין מחפשת. השבוע פגשתי אותה במרכז המסחרי של שוהם. אי אפשר היה שלא להבחין בעיניה האדומות.
"תגידי, הכול בסדר איתך?", שאלתי אותה. "כן בטח" ענתה לי בקיצור והוסיפה: "הכול דבש".
ביקשתי ממנה לא למרוח אותי ואז שירה סיפרה לי שכבר מעל שבוע שהיא לא באמת ישנה בלילה והאורות אצלה בבית דולקים ברציפות ובכל פעם שהיא הולכת לישון יש לה את הטקס הפרטי שהיא מבצעת לפני השינה:
היא סוגרת את כל החלונות של השירותים שהיו פתוחים לאוורור, פותחת את הרדיו, מצטיידת בסכין מטבח הכי גדולה שהיא יכלה למצוא וישנה עם בגדים. למקרה שיחדרו אליה לבית מחבלים.
"אני רועדת מפחד...".
"תגידי" שאלתי אותה: "יש מישהו שמגיע לבקר אותך במהלך השבוע? את בקשר עם מישהו?".
היא לקחה אוויר, הסתכלה עליי וחייכה במרירות: "לא, אף אחד לא בא לבקר אותי. אני חוזרת הביתה מהעבודה לדירה ריקה. כמו שאתה יודע אני עדיין רווקה. ולשאלתך אין לי אף אחד. מאה אחוז רווקה".
"תגידי" המשכתי: "מישהו שואל בשלומך? מתעניין? מזמין אותך לאכול משהו? ארוחת ערב? סתם ביקור".
"לא" היא אמרה לי: "אני רווקה. אם הייתי נשואה עם ילדים כנראה שהייתי נחשבת יותר חלק מהקהילה. כרגע אני סתם רווקה. ובעיקר מפוחדת".
היה לי כל כך כואב לשמוע את המילים של שירה. חשבתי כמה עוד רווקים ורווקות יש בתקופה הכל כך מורכבת שלנו שמתנהלים לבד וכל כך היו שמחים לטלפון או להזמנה לבוא לבקר אצלם, עכשיו, באחת מהתקופות המתוחות שביותר שידעה המדינה הקטנה שלנו.
ביקום מקביל ובעולם שפוי יותר, היה כבר מישהו מהקהילה ממפה באקסל ארוך ומפורט את כל הרווקים והרווקות שחיים בקהילה ודואג לברר לשלומם ולהבין מהם איך הם עוברים וחווים את התקופה הנוכחית.
הרווקים היו מקבלים לפחות פעמיים בשבוע הצעת אירוח, או שיגיעו לבית המזמין או שהמזמין יגיע אליהם ובאופן כללי הם היו מסתובבים בתחושה שהם לא שקופים או לא קשורים לכלום.
אבל אנחנו כידוע לא חיים ביקום שפוי ובינתיים, שירה תמשיך לישון עם אורות דולקים, רדיו מופעל ותאחז חזק חזק בסכין המטבח הענקית כי לך תדע מי יבוא.