יותר ויותר פרטים על השעות שלפני המתקפה הרצחנית מתפרסמים מאז אותו יום שחור ומציירים תמונה כאילו הצבא אשם על שמפקדיו הבכירים לא הגיבו מיד למידע המודיעיני שזרם והצביע על תנועות חשודות של כוחות הרשע של חמאס.
אנשים מנסים להבין כיצד ייתכן שהרמטכ"ל, ראש השב"כ ואחרים לא נתנו את הפקודה ליחידות בשטח להתכונן להתקפה אפשרית ובמקום זאת שמרו את המידע החשוב בקרבם. אין ספק אומרים רבים כי האשמה בצבא ובמפקדיו היהירים וחסרי הכישורים שלא הבינו מה הולך להתרחש תוך כמה שעות ולא הכינו את הצבא בהתאם.
כמובן, שתפיסה זו משרתת את ראש הממשלה, שריו, וחבורת הצרחנים הקולניים התומכים בו. לדידם, ראש הממשלה לא ידע דבר על ההתקפה הרצחנית הממשמשת וקרבה הואיל ומפקדי הצבא לא שיתפו אותו. למעשה, הם מנסים ליצור תמונה לפיה ראש הממשלה לא אשם בדבר, ולראייה הוא אינו סומך עוד על ראשי הצבא ומעדיף להתייעץ עם מי שביקרו אותם לאורך השנים.
האמנם ניתן להטיל את האשמה רק על אנשי הצבא ולפטור כלאחר יד את ראש הממשלה שעד לאותה התקפה ארורה התגאה שמצבנו לא היה טוב יותר מעולם, שהצהיר בכל הזדמנות כי ממשלת הימין מלא-מלא שהקים מביאה איתה ביטחון ושלווה לאזרחי המדינה? אין בליבי ספק כי עוד לפני הקמת של וועדת חקירה ממלכתית ניתן לקשור כבר כעת בין מעשיו של ראש הממשלה לבין חוסר יכולתם של המפקדים הבכירים לזהות את ההתקפה הנוראית על הדרום.
מאז הקמתה של ממשלת ימין מלא על מלא הוזהר ראש הממשלה מפני הסכנה שבפילוג המתרחש בעם בשל מדיניות הממשלה שהקים. זכורים לכולם ניסיונותיהם של הרמטכ"ל ושל קצינים בכירים להתריע בפני ראש הממשלה ושריו במליאת הכנסת אשר נתקבלו בתגובותיהם האדישות של השרים. שעות המתין הרמטכ"ל לראש הממשלה עד שזה נאות לפגוש אותו. קשה לשכוח את פיטוריו של שר הביטחון גלנט, איש ליכוד מובהק, על שהעז להתריע מפני פגיעה אנושה בביטחון המדינה במידה והרפורמה/הפיכה משפטית תמשיך להתבצע.
אבל, במקום לעצור, להאזין בקשב, ולהצטנע קמעה, בחרו ראש הממשלה ולהקת תומכיו בתקשורת וברשתות החברתיות להעליב את אנשי הצבא, לייחס להם חולשות, להציגם כשמאלנים שונאי המדינה ועוד ועוד. באווירה מרעילה זו נאלצו לנווט אנשי הצבא: רוח המפקד הייתה: אל תבלבלו לי את המוח עם התקפות האויב, אל תפגינו חולשה, תהיו חזקים כי מעולם לא היינו חזקים כל כך. אם לא טוב לכם אז תתפטרו ונמנה אנשים ימנים חזקים ביבסטים טהורים! כאלה שלא משעממים את ראש הממשלה.
הבה וננסה כעת להיכנס לראשם של בכירי מערכת הביטחון כאשר זורם אליהם מידע על התקפה אפשרית מצד חמאס. גם אם היו רוצים להעלות כוננות במהלך החג ולהתריע בפני התושבים, הם היו נזכרים בתגובות האפשריות של ראש הממשלה ולהקת המרעילים שלידו שהיו לועגים להם ומציירים אותם כחלשים אילו בסוף לא היה מתרחש דבר. הרי הרמטכ"ל חווה על בשרו את התקפותיהם של המרעילים עת ניסה להזהיר מפני הבאות.
בחברה שבה חשיבה מחוץ לקופסא או יוזמה אישית שנכשלה נתקלים בהתקפות בוטות, האדם נוטה לקיפאון מחשבתי ומנסה להימנע מפעולה. קרוב לוודאי שזה מה שקרה למפקדי הצבא; חששם מתגובת ראש הממשלה אילו הייתה אזהרתם לשווא שיתק אותם וגרם להם לפרש את המידע כעוד תרגיל לא מסוכן של חמאס. אילו לא היו מתמודדים עם שלטון שאנשיו מייחסים חולשה ופחדנות לכל מי שמתריע בשער, קרוב לוודאי שלפחות חלקם היו מבקשים להכין את חיל האוויר, להתריע בישובים ועוד ועוד.
ההתקפה היא נורת אזהרה לכל מי שרצה לבטל את מערכת המשפט ולבנות כאן דיקטטורה שתמשול, תנווט, ותוביל להצלחות. לא בכדי צבאותיהם של דיקטטורים נחלו מפלות בשדה הקרב לאחר תקופה מסוימת תחת שלטונם.