החל הקמפיין נגד הקמפיין הקורא להקים מחדש את גוש קטיף. זה היה צפוי למדי, אני לא נבהל מזה. לא כולם יכולים להודות בטעות שעלתה כל כך ביוקר ולהבין שהמציאות צריכה להשתנות מקצה לקצה, ובלי כיבוש והתיישבות - נחזור שוב ושוב לאותם סבבים אין־סופיים וקטלניים של טילים, חדירות וטבח אזרחים וחיילים.
בשבועות האחרונים אנחנו רואים שינוי תודעתי כמותו לא היה זה שנים. הסיסמה "או אנחנו או הם" נהייתה מטבע לשון מקובל, והדרישה "למחוק את עזה" הפכה להיות כמעט תוכנית עבודה. וזה לא מגיע רק משולי הימין הסהרורי אלא גם ממחוזות השמאל. כשנתקלים במציאות הקשה במלוא כוחה, הכאב גדול וההתפכחות בלתי נמנעת. הלוואי שלא היינו מגיעים לזה.
הקריאה לחזור לרצועת עזה נשמעת זה שנים על ידי חלק ממחנה הימין, ללא קשר לאירועים ביטחוניים שמלווים אותנו ב־18 השנים האחרונות. צריך לחזור לשם כי זה חלק מארצנו שאסור היה לוותר עליו. הבעיה הביטחונית היא רק תוצאה טבעית של הניסיונות שלנו לברוח מהתמודדות, במקום לפתור אותה ולאפשר חיים יהודיים בנגב המערבי.
לפני כעשור, במהלך 'צוק איתן', פתחתי דף פייסבוק בשם 'הביתה - חוזרים לגוש קטיף' שקרא את הקריאה הזאת. באותו זמן התאספו יוצאי כפר דרום והקימו גרעין פוטנציאלי, שיעלה אל הקרקע ברגע שרק יהיה אפשר. לפני כמה חודשים, נתבקשתי להנחות טקס לציון 18 שנה לעקירה, שבו עסקנו רבות בנושא השיבה, והבענו תקווה שעוד לפני שיושלמו 19 שנה, משך הזמן שלקח לאנשי כפר עציון לשוב הביתה, נזכה לעלות חזרה אל אדמות חבל עזה.
לא, אנחנו לא "מנצלים את ההזדמנות" באופן ציני כפי שנטען, אלא מציעים פתרון שיחסל את בעיית עזה: כיבוש מחדש של הרצועה, הרס עיר הטרור העילית והתחתית ומחנות הפליטים, גירוש האוכלוסייה דרומה והקמת כמה ערים יהודיות בצפון החבל, במרכזו ובדרומו, וביניהן יישובים חקלאיים, לצד פיתוח תיירות ותעשייה חקלאית.
אומרים שזה הזוי. התרגלנו כבר לעובדה שכל תוכנית עבודה שהימין מציע היא הזיה, ולעומתה הרעיונות של השמאל הם תמיד פרקטיים. כך למשל, פעולה צבאית בעזה, באוויר וביבשה עם כל המחירים הכבדים, רק כדי למסור אותה שוב לידי הרשות הפלשתינית ולהניע מחדש את גלגלי הטרוריזציה הערבית, עלולה להיחשב כרעיון מצוין. לא ניסינו את זה כבר? לא רוצים להוריש לנכדים שלנו את הטילים והחדירות.
גם את הטעויות שלנו נצטרך לתקן. לא עוד יישובים קטנים של עשרות משפחות, כאמור, אלא ערים גדולות עם מאות אלפי תושבים שיקבעו עובדה בלתי ניתנת לשינוי. לא עוד הסכמה לאזורים שבהם אסור ליהודים להסתובב, אלא הבנה שזה חלק מארצנו ההיסטורית ושנהיה בכל חלק וחלק ממנה. מעבר לשיקום ופיתוח של יישובי הנגב המערבי שחטפו מכה כל כך כואבת, אך ברור שתושביהם ישובו אל בתיהם, יקומו מחדש גם היישובים ממערב להם, מתוך שיתוף פעולה ואהבה הדדית.
אחרי שעוברים אסון נורא כל כך, אי אפשר להסתפק בחזרה למציאות ערב האסון, אלא יש חובה לקחת כמה צעדים קדימה. יש לזה לא רק היגיון ביטחוני - תקפתם? רצחתם? הנה הפסדתם שטח שלא יוחזר. נוספת על כך ההבנה שחייבים להגיע לנקודה גבוהה יותר, לתקן את שורש הבעיה, להציב יעד שנותן אור בעיניים. זה ייתכן, זה אפשרי.
***