בכל בוקר לפני התחלת השיעור הראשון הייתי ניגש לשומר בית הספר וביחד היינו מנתחים את המהלכים הבאים של מכבי חיפה ומה הסיכוי אם בכלל שייקחו אליפות רביעית.
פתאום אני כל כך מתגעגע לשיחות הללו. לפריווילגיה לדבר על כלום. להתענג על השיחה בנושאים כל כך לא חשובים. על השום והעל הכלום.
ביום ראשון חזרנו ללמד וההצפה מאיימת לבלוע אותי:
לך תתרכז בספר 'צועדים בדרך המילים' בשיעור שפה כשהצעדים היחידים שאתה יכול לחשוב עליהם שייכים בכלל למחבלי החמאס הארורים.
אבל מצד שני, נראה שאם יש דבר שאנחנו לא מוכנים לוותר עליו זו המלחמה על השפיות שלנו וכך עשרות אלפי מורים מצאו את עצמם בכיתות למול מאות אלפי תלמידי ישראל, לומדים ומנסים לדגמן נורמטיביות כאשר בין לבין הם לא שוכחים כמובן לרוץ למקלטים ולמרחבים המוגנים.
אם יש דבר אחד שאנחנו צריכים לזכור, זה שבנוסף למלחמה ישנה במקביל מלחמה אחרת, שקטה, יומיומית. אני מתכוון כמובן למלחמתם של התלמידים, הילדים שלכם לשמור על שיגרה ולפלס את דרכם בינות ידיעות מטורפות, מטרידות, מסמרות שיער. והמלחמה הזו של התלמידים, היא לא פשוטה בכלל וצורכת מהם משאבים רבים.
ארבעת הנקודות הבאות נכתבו בעבורכם ההורים מזווית הראיה שלי של מחנך כיתה ה' בכדי לנסות ולמקד אתכם בדברים החשובים לדעתי להצלחת ילדיכם בשגרה המיוחדת שנכפתה עלינו.
דיבור אישי, במיוחד עכשיו.
אין כמעט הורה שאני לא מדבר איתו שלא מכיר בחשיבות השיח הרגשי והפתוח שהוא אמור לנהל עם הילד שלו.
החשיבות של אוורור רגשות יומי למול ההורים הוכח כגורם חשוב מאין כמותו התורם לרווחתם הנפשית של הילדים ובכל זאת כמה הורים אתם מכירים שמקפידים בכל יום לדברר את ילדיהם ולשאול אותם פשוט 'איך היה בבית הספר?'
לכולנו יש את כל התירוצים הטובים שבעולם. באמת. בלי ציניות. כולנו עובדים ועמוסים ומוצאים את עצמנו במלחמת הישרדות תמידית בטח עכשיו. למי בכלל יש ראש להתחיל ולפתח שיחת עומק מול הילדים?
אבל דווקא עכשיו נראה שהילדים שלכם כל כך זקוקים לכם מתמיד. זקוקים לשיח האישי והפתוח הזה שיעלה קומה מעבר לתשובות הרגילות של ה'בסדר' ו'הטוב' שהילדים עונים לנו בדרך כלל.
במהלך שנות ההוראה שלי נתקלתי בתלמידים מופנמים שהר געש היה צפירת הרגעה לידם. הם רק חיכו שמישהו יתן להם את התחושה הבטוחה שהם יכולים לפרוק. אל תבנו על השקט של הילדים שלכם, זה הזמן להיות שם בשבילם.
מתמטיקה, אנגלית, שפה? תשחררו.
המשוואה פשוטה: כולנו רוצים שהילדים שלנו יצטיינו במקצועות הריאליים בכדי שישפרו את סיכויים להתקבל לפקולטה יוקרתית באוניברסיטה איכותית. הרי לכם תמצית ההבטחה הישראלית בשורה אחת. ובכל זאת בתקופה הזו ייתכן מאוד שמשאביהם המנטלים של הילדים יהיו נתונים לדברים אחרים לגמרי: כמו למשל מלחמת האיסוף שלהם לא להתפרק נוכח החרדות והלחץ התמידיים שמלווים אותם ביומיום.
לא בטוח שעכשיו זה הזמן ללחוץ על הילדים לתת את הפוש שתמיד קיוויתם שהם ייתנו בכדי לעבור את המבחן באנגלית או במתמטיקה.
כרגע כל המשאבים מוקדשים לרווחה הנפשית שלהם.
בוודאי שגם בזמנים אלו המתמטיקה והאנגלית חשובות. אני רק כותב שכמו שכל עם ישראל נוכח לדעת, בחיים יש דברים חשובים. ויש חשובים יותר.
העובדה שהילדים בכלל מגיעים לבית הספר ומנסים לשמור על שיגרה, זה בכלל הישג שהוא ראוי להערכה ולא מובן מאליו.
חברים – רשת הביטחון של הילדים שלכם
בזמנים אלו, חשוב מאוד לוודא למול מחנכי הכיתות שהילדים שלהם לא נשארים לבד אלא נמצאים באינטרקציות תמידיות עם חברים שלהם. מעבר לעניין הביטחוני והחשוב שיש תמיד זוגות עיניים שמסתכלים עליהם, יש משהו מחזק ומעודד ברשת הביטחון שתלמידים מעניקים אחד לשני כמו שאף מבוגר לא יוכל לעשות לעשות.
אל תוותרו ותתקשרו אל המחנכים של הילדים שלכם, שאלו אותם:
האם הילדים שלכם מבלים בהפסקות עם החברים שלהם? האם הם נמצאים לבד בכיתה? האם טוב להם במהלך השיעור?
תזכרו: המחנך הוא הזוג עיניים שלכם בכיתה והרבה פעמים המידע שיש לו חיוני ואקוטי להשלמת התמונה שתשקף את מצבו הרגשי של ילדיכם. בטח ברגעים מיוחדים כמו שאנחנו חווים עכשיו.
זה הזמן לגדול!
אחד מהדברים שנמצאו והוכחו כמרגיעים ביותר הוא ההתעסקות בנתינה והתנדבות בהתאם לרציונל הפשוט: אדם שעסוק בלעזור לאחר, לא עסוק בדאגות ובטרדות של עצמו.
תמיד טוב ללמד את הילדים שלכם לדאוג ולהביע סולידריות חברתית ודאגה לתלמידים אחרים, חלשים יותר חברתית, שקופים. האיכפתיות והרגישות תהפוך אותם לאנשים גדולים וטובים יותר. אין שאלה. אבל בזמנים כאלו על אחת כמה וכמה:
שתפו את הילדים שלכם בחשיבות שאילת השלום לכל אדם ותלמיד. הסבירו להם מה הם צריכים לעשות במידה והם רואים חבר מודאג שנראה מוטרד ולא מעלה חיוך. זה הזמן לצאת מעצמנו! לגדול! לגלות את הפנים הטובות של הילדים שלכם.
שתפו אותם במגוון ההתנדבויות שקיימות העם המופלא שלנו. במעשי החסד הרבים. ברוח מעוררת ההשראה שנושבת בינות לחברה הישראלית, נכנסת ויוצאת מול החרכים שאך לפני כמה שבועות ייצגו את הפריכות והשבריריות של החברה שלנו.
ומה תקבלו? ילדים גדולים במובן הגדול של המילה. תלמידים שגם הרבה אחרי שהמלחמה תיגמר, ייקחו איתם את הרגלי החיים שהטמעתם בהם ויהפכו לאנשים שלמים ואציליים יותר.
ובואו נודה על האמת: איזה הורה לא היה חותם על תכונות כאלו לילדים שלו?
שתהיה לנו שנת לימודים שקטה בטוחה ומלאת חוויות למידה.