אחד הראשונים להתריע מפני אסון ביטחוני שימיט חמאס על ישראל היה חבר מן המניין בכנסת ישראל. לכל המתריעים היה מכנה משותף – איש מהם לא זכה לאוזן קשבת במערכת הביטחונית או הפוליטית. אך המקרה שאנו עוסקים בו חמור במיוחד, ולו משום שמערכת המשפט דאגה לשלול מהמתריע את זכותו הדמוקרטית הבסיסית להתמודד בבחירות, במטרה למנוע ממנו להמשיך ולהתריע ולהשמיע את דעותיו מעל דוכן הכנסת. וזה לא המחיר היחיד ששילם האיש על שהעז להצביע מבעוד מועד על האידאולוגיה ההרסנית ועל אופיו הרצחני והמסוכן של האויב.
חבר הכנסת לשעבר מיכאל בן־ארי, מי שעמד בראש מפלגת 'עוצמה יהודית' בגלגולה הקודם, משרטט כבר שנים תחזיות קודרות, מתוך מחקריו והיכרותו את האסלאם והעולם הערבי. הוא מדבר על כך בשיעוריו, בשידורי פייסבוק שהוא מעביר ובהרצאות שונות. בשנת 2018 התייחס לטרור החמאסי מעזה, וצפה כמעט מילה במילה את שהתרחש לפני שלושה שבועות: "עזה היא מטען צד שיתפוצץ עלינו… זה 64 ק"מ של גבול… מה הם מבקשים עכשיו? הם מבקשים להיכנס ליישובים… לכפר עזה, לנחל עוז, לבארי, לעלומים… לעין השלושה, לרעים… הערבים שורפים להם את השדות, מנסים לשרוף להם את הבתים, וחולמים לבוא ולרצוח אותם".
הציטוט הזה של בן־ארי הובא בהרחבה, לצד הררי חומר נוספים, ב־2600 דפי הטיוטה של כתב האישום שגיבשה נגדו הפרקליטות בעוון הסתה וגזענות. כן, בדיוק כך: מי שהתריע מפני האסון הצפוי זכה בתמורה לעינוי דין מתמשך שכולל חקירות משפילות, הליכים משפטיים, וגולת הכותרת: פסילתו מלהתמודד בבחירות לכנסת ישראל בעוון היותו גזען ומסית לכאורה. כזכור, חבר הכנסת הראשון שניטלה ממנו בנימוקים דומים הזכות להיבחר שנית לכנסת היה הרב מאיר כהנא הי"ד. "אני אומנם לא מגיע לקרסוליו", מצטנע בן־ארי, "אבל בהחלט מרגיש שליחות להמשיך את הרב כהנא, מורי ורבי, מבחינת הייעוד והאחריות הציבורית".
סחבת משפטית ועינוי דין
נזכיר בקצרה כי בבחירות לכנסת ה־21, שהתקיימו לפני ארבע וחצי שנים, עתרו התנועה הרפורמית ומפלגות שמאל קיצוני לוועדת הבחירות נגד מועמדותו של בן־ארי לכנסת, כאמור בגין הסתה וגזענות. הוועדה דחתה את העתירה, אולם העותרים לא התייאשו ופנו לבג"ץ. בצעד חסר תקדים פסל בג"ץ את מועמדותו של בן־ארי, בניגוד לעמדתה של ועדת הבחירות המרכזית.
בן־ארי דרש הזדמנות לנקות את שמו הטוב ודחק ביועץ המשפטי לממשלה, שנטה להסתפק בהישג של פסילת בן־ארי מלהיבחר לכנסת, להעמיד אותו לדין כפי שהצהיר בפני שופטי בג"ץ שבכוונתו לעשות. שלוש שנים מאוחר יותר, אחרי עינוי דין ומסכת חקירות שבן־ארי מתאר אותן כמשפילות מחד גיסא וחסרות יסוד מאידך גיסא, החליטה הפרקליטות להגיש נגדו כתב אישום. אולם בזמן שעבר מאז המשפט טרם נפתח, ככל הנראה בשל היעדר ראיות מוצקות לעבירות שבהן מבקשת הפרקליטות להרשיע אותו. כל זה לא מפריע למשטרה ולפרקליטות להמשיך להטריד את מנוחתו של בן־ארי בזימונים לחקירות בגין התבטאויותיו הציבוריות.
למעשה, מגלה בן־ארי, הוא נמצא כעת בסוג של דז'ה־וו. גם מפני אירועי שומר החומות הוא התריע, ולצערו נחל שוב את מה שהוא מכנה "הטרגדיה של נביאי האמת". "הטרגדיה שלהם היא שמתברר שהם צודקים כשמאוחר מדי", הוא מסביר. כחצי שנה לפני אירועי שומר חומות צילם בן־ארי סרטון ליד גשר בעיר לוד, שם הוא מזהיר מפני הסכנה הצפויה מערביי העיר. באותו מקום בדיוק נרצח חצי שנה מאוחר יותר תושב העיר יגאל יהושע הי"ד, מאבנים שבהן סקלו אותו ערבים תושבי לוד. "אין לי שום חדוות אמרתי לכם", מצר בן־ארי גם בעקבות האירועים האחרונים, "יש בי צער גדול מאוד. אמרתי שוב ושוב: רצועת עזה היא שטח קטן וצר שבו חיים שני מיליון איש. הם לא חולמים על משאיות תרופות ולא על היתרי עבודה. החלום שלהם הוא להשמיד אותנו, לשכשך רגליים בים של תל אביב ולהתעלל בבחורות שם. על זה הם מחונכים, זו התקווה שלהם. התרבות האסלאמית מאז ומעולם היא רצח, הכול בשם הדת. זה האסלאם".
בן־ארי, ששקוע כבר כמה שנים בכתיבת ספר שבו הוא חוקר לעומק את האסלאם ומגמותיו, נותן מבט גובה על ההתרחשות במזרח התיכון. לדבריו, לפני 105 שנים, עם נפילת האימפריה העותמאנית, נסתם הגולל על תקופת האימפריות האסלאמיות המפוארות. מאז האסלאם חווה השפלה, עד להתעוררות בדמות המהפכה האיראנית והקמת אל־קעידה. "אחד ההישגים של האסלאם הוא הקמת מדינה אסלאמית בעזה, והיכולת לנצח באמצעותה את היהודים. היהודים נסוגו משם, וחמאס מצליח לגרום להם לתבוסות שלא היו מאז מלחמת השחרור וששת הימים. הסוף שלנו הוא הגאולה שלהם, וזה מפיח תקווה בכל מדינות ערב. כולם תומכים בהם מול האויב היהודי שמתגלה כנמר של נייר".
מול הסכנה האסטרטגית הרחבה הזאת, קובע בן־ארי כי הפתרון היחיד הוא "שבעזה לא תהיה ישות אסלאמית. המשמעות היא רצועה ריקה מערבים. כי חמאס זה לא תנועה של אנשים מסוימים. חמאס זה רעיון המדינה האסלאמית, ולרעיון הזה משתייכים כל תושבי הרצועה. צריך להשמיד את המקום הזה עד שלא יישארו ערבים בעזה".
הפועלים מעזה תפקדו כמרגלים
"גם הערבים הישראלים שהיו במסיבה בגדו בנו. אני יודע את זה בוודאות ממקור ראשון. חבר טוב שלי ראה אותם עוזרים לחטוף בחורות ולדחוף אותן. מאבטחים, עם חולצות של האבטחה". את הדברים הללו תיאר בסרטון וידאו בחור פצוע שניצל מזירת הטבח במסיבה ברעים. עם הזמן הצטרפו אליו סיפורים של תושבי העוטף על פועלים מעזה שזוהו כשותפים למעשי הטבח והביזה. אחד הסיפורים היה של סבין תעסה מנתיב העשרה, שבסרטון שהפך ויראלי סיפרה על חליל, הפועל האהוב מעזה ששירת את המושב בנאמנות 30 שנה וזכה לחיבוק ואמון בלתי מסויגים. אלא שכשהמחבלים נכנסו לבית משפחת תעסה ובידיהם מפה מפורטת ומידע מדויק על כל אחד מתושבי הבית, היה ברור לסבין שרק מי שהסתובב בין בתי היישובים בקביעות והכיר כל שביל, ידע לספק את המידע מהסוג הזה לחוליות הרצח.
בשבוע שעבר גם מערכת הביטחון הודתה רשמית כי היא חוקרת חשדות כבדים לשיתוף פעולה עמוק בין מחבלי חמאס לפועלים הערבים מעזה, שפרשו שטיח מודיעיני אדום להצלחתו של מרחץ הדמים. על פי החשד, המחבלים קיבלו מהפועלים מידע בנוגע למספר האנשים המתנדבים בכיתות הכוננות של קיבוצי עוטף עזה, מספר הנשקים שנמצאים ברשותם והמרחק בין היישובים לעמדות סמוכות של הצבא. לדברים הללו הצטרף חבר הקבינט ושר הביטחון לשעבר, אביגדור ליברמן, שציטט באולפני חדשות 12 דברים ששמע מפי התושבים עצמם: "כשדיברתי שם עם קיבוצניקים, הם אמרו שאחרי שהרוצחים האלה טבחו הם ראו ביזה. מי השתתפו בביזה? אותם פועלים שהיו בקיבוצים, שעבדו שם. הם גם העבירו מל"מ (מודיעין לפני מבצע) לחמאס. המשפחות ראו ביניהם כאלה שהם הסיעו. היו ביניהם חולים, והקיבוצניקים אנשים טובים, הסיעו אותם מהרצועה לבתי חולים בארץ והחזירו אותם חזרה לרצועה. אותן משפחות ראו אותם בין אלה שהשתפו בביזה".
כמו אחרי כל גל טרור, גם הפעם נשמעו קולות התובעים לעצור את כניסת הפועלים משטחי יהודה, שומרון ועזה לישראל, אבל הרצון הזה החזיק מעמד זמן קצר מאוד. במועצה לביטחון לאומי וברשות החירום הלאומית תמכו השבוע בדרישה להכניס לישראל אלפי פועלים פלשתינים מיהודה ושומרון לעבודה בחקלאות במקום הפועלים החסרים מעזה. על מנת לחולל מהפך מהשורש בשוק העבודה, ובתור התחלה – להיפרד מהעובדים הפלשתינים ולנתק את התלות של המשק הישראלי בהם, תצטרך ישראל לגבש מדיניות כוללת ומעמיקה ואף תובענית, שכרגע לא נראה שנמצאת בבנק המטרות שלה.
המהלך הממשלתי העיקרי שמקודם בימים אלו בנושא, נוכח המחסור בידיים עובדות מעזה, הוא של שר הכלכלה ניר ברקת, שמבקש לייבא בדחיפות כ־160 אלף עובדים זרים מהודו. לפי הערכות, לענף הבנייה לבדו חסרים כיום כ־80 אלף עובדים, לענף החקלאות כ־15 אלף עובדים, לתעשייה כ־22 אלף, לענף המסעדנות כ־24 אלף עובדים, ועוד. המחסור החמור בעובדים גרם להשבתה כמעט מוחלטת של ענף הבנייה. מסתמן כי המהלך יובא לאישור הממשלה בהקדם. ברקת, שביקר לאחרונה בהודו, כבר החל להתניע את המהלך מול המדינה, ובה בעת פנה לשר הפנים משה ארבל ולשר העבודה יואב בן־צור בבקשה להגדיל את מכסות העבודה של זרים בישראל.
האם ניתן למצוא אלטרנטיבה לטווח ארוך שאיננה עובדים זרים, עם כל הבעייתיות הכרוכה בהצפת הארץ בהם? כרגע אופק החשיבה הישראלי נראה רחוק מכך. לשאלתנו גם אנשי כלכלה מהחוג הימני התקשו לספק רעיונות מלבד אופציית העובדים הזרים. המחלוקת ביניהם היא בשאלה אם להסיר את מגבלות ההעסקה שלהם בישראל, או דווקא להגביל את שהותם פה בזמן כדי למנוע בעיה דמוגרפית.
בינתיים, עד שמדינת ישראל תניח את הנושא הקיומי הזה על סדר יומה, פנינו לקבל השראה מחברת בנייה – תחום שבו הידיים העובדות הערביות הן המסה הקריטית – שבחרה אחרת, ומגלה שזה קשה אבל אפשרי.
לגדל פועלי בניין יהודים
חברת הבנייה 'בן פורת' קמה לפני כעשרים שנה. ההתחלה הייתה עבודות שיפוצים קטנות של המייסד, אריאל בן־שטרית מיצהר, שאת עיקר עיסוקו ראה דווקא בחקלאות שפיתח. בבעלותו כרם ויקב גדולים שמייצרים יינות מענבי השומרון, והם אף זכו בפרסים בין־לאומיים. בהדרגה התפתחה החברה לבניית בתים ופרויקטים גדולים יותר בהתיישבות ביהודה ושומרון. סדרי הגודל של פעילות החברה כיום עומדים על עד כמאה יחידות דיור בשנה, ומועסקים בה כארבעים עובדים קבועים. וכאן לב העניין: כולם יהודים.
מנכ"ל החברה, יוסף דיין, לא מכחד כי ישנם אתגרים בתנאי האידאולוגי של עבודה עברית שעל בסיסו קמה החברה, אבל מדגיש כי העסק בהחלט כלכלי ואף מניב רווחים, הוא מתפתח משנה לשנה וזוכה לביקוש. אם בתחילת הדרך נראה היה שבנייה בעבודה עברית, על מחיריה, תזכה לביקוש רק בגרעין האידאולוגי הקשה של יישובי גב ההר, הרי שכיום התמונה רחבה בהרבה. דיין מספר על פרויקטים שהחברה בונה ביישובים כמו פדואל, עטרת, עלי ועפרה, הן שכונות של בתים פרטיים והן בנייה רוויה. "היזמים בוחרים בעבודה עברית גם מהסיבה האידאולוגית, וגם בגלל השקט הנפשי ואיכות הביצוע. כבר לא מדובר בנישה סגורה של כמה אידיאליסטים משוגעים".
יתרה מזאת, גם במכרזים מול חברות אחרות, שמעסיקות פועלים ערבים, מצליחה חברת 'בן פורת' לזכות ולקבל את הפרויקט לידיה על אף הבדלי המחיר. דיין מסביר שהחברה גם פיתחה שיטות מקצועיות שמאפשרות לתעש ולייעל את עבודת הבנייה, ובכך גם מוזילות אותה ומקטינות את הפער במחיר. "ככל שאנחנו מעורבים כבר בשלב התכנון, המחיר ליזם יצא קרוב לזה שישלם לקבלן שעובד עם ערבים", אומר דיין. "אנחנו עובדים למשל בשיטה של תבניות מתועשות, בפעולות של פירוק והרכבה מהירים. בעצם חוסכים בפעולות מורכבות שדורשות עוד תשומות כוח אדם. אלו שיטות שבונים בהן למשל בתעשייה או בבניית מגדלים".
החברה, כאמור, אומנם מתפתחת ומרוויחה עם השנים, אבל דיין מציין בכאב שהחולייה החלשה היא עדיין גיוס עובדים נוספים – כאשר המטרה היא יהודים בלבד. החברה עצמה מעסיקה רק יהודים, אבל קבלני משנה שמשתפים איתה פעולה מתקשים בהשגת כמות מספקת של עובדי בנייה יהודים. "זה האתגר הכי גדול שלי. לא להשיג עבודות, אלא להשיג עובדים. ישנו מאגר מוגבל מאוד, שגם לא מתרענן. אנחנו רוצים להגדיל את החברה, אבל האפשרות לגדול תלויה בגיוס, וזה החלק המאתגר".
חברת 'בן פורת' מפתחת כבר תקופה את הרעיון להקים מוסד מקצועי שיכשיר צעירים למקצועות הבנייה. אבל אף שהביקוש מצד בני נוער (בעיקר מיהודה ושומרון) למוסד כזה הוא גבוה, הרי שלקידום המהלך יש מקלות בגלגלים, למשל כאלו שהמדינה עצמה שמה.
בעקבות פנייה של המועצה לשלום הילד, לפני חמש שנים אושרה בוועדת העבודה והרווחה הוראת שעה שאוסרת להעסיק נערים מתחת לגיל 18 באתרי בנייה. "הדבר הזה פגע בנו מאוד. צריך להבין שכדי להתמיד במקצוע הבנייה, ואני מדגיש – להיות פועל בניין ולא להתקדם להיות מהנדס או מנהל עבודה – צריך להתחנך לזה מגיל צעיר, ואז אתה מתחבר וממשיך עם זה. אדם בן 40-30 שעדיין בתחום, נשאר שם כי בדרך כלל התחיל בגיל 15 והתאהב. מי שמתחיל רק אחרי צבא, אין הרבה סיכוי שיישאר בתחום הבנייה עצמו. המדינה חייבת להיכנס למעורבות בתחום הזה כדי שיהיו עובדים יהודים בענף הבנייה. וזה מתחיל מחינוך, ממוסדות מקצועיים שילמדו צעירים בנייה, כמו שיש בתי ספר מקצועיים ללימודי מכונאות רכב ועוד".
לפני כמה חודשים התקיים דיון נוסף בוועדת העבודה והרווחה, בניסיון להפוך את הוראת השעה להוראה קבועה. חברת 'בן פורת' ניסתה לעצור את רוע הגזירה מבחינתה, הפעילה את חבר הוועדה חבר הכנסת צבי סוכות שהפעיל לחצים, וגם שלחה נייר עמדה מקצועי ומפורט לוועדה, שבראשה עומד חבר הכנסת ישראל אייכלר. אייכלר התמודד באומץ מול נציגי שמאל שתקפו אותו בדיון, אך לבסוף הוועדה אישרה את ההוראה לחמש שנים נוספות, עדיין כהוראת שעה. חבר הכנסת סוכות, אגב, מספר כי הוא פועל בוועדה למען מתן תמריצים לעבודה עברית במקצועות הכפיים, בדגש על בנייה וחקלאות. "בהחייאת מושג העבודה העברית טמון גם ערך ציוני גדול שמחבר אותנו למעשה ידינו, אבל לא פחות חשוב מכך גם ערך ביטחוני חשוב מאין כמוהו".
לתגובות: Hagitr72@gmail.com
***