תפסו צד

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין אפילו לא היסס. טבח של למעלה מ־1,300 אזרחים וחיילים כנראה לא הטריד יותר מדי את מי שהורה לצבאו לבצע מעשי זוועה באוקראינה במסגרת המלחמה. הוא פשוט בחר מראש צד - את הצד של חמאס. פוטין נמנע מלהזכיר את חמאס בשמו, זרק גינוי רפה למעשיו, ואז עבר להאשים את ישראל - שלטענתו הביאה על עצמה את הטבח. "אנחנו מודאגים מאוד מהמצב שעלול לגרור להסלמה וקוראים לעצירת הלחימה", אמר פוטין. הוא יצא גם נגד ארצות הברית ומחה על תמיכתה הבלתי מסויגת בישראל אחרי המתקפה הרצחנית נגד אזרחיה. "זו דוגמה מובהקת לכישלון המדיניות של ארצות הברית. הם הפעילו לחץ על שני הצדדים - תוך התעלמות מהאינטרסים השורשיים של העם הפלשתיני", אמר פוטין.

לפניו אמר שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב כי המלחמה בטרור חשובה, אבל חובה לחתור להקמת מדינה פלשתינית ולא להשתלטות על עזה.

פוטין גם שוחח עם ראש הממשלה נתניהו - יותר משבוע אחרי המתקפה, ולאחר שהקרמלין פרסם כי לפני השיחה עם נתניהו קיים הנשיא הרוסי שיחות עם נשיא איראן איברהים ראיסי, נשיא סוריה בשאר אל־אסד ויושב ראש הרשות הפלשתינית אבו מאזן – ובכך שידר אמירה ברורה לישראל כי הוא קשוב לאויביה יותר מאשר לה. בשיחה עם נתניהו אמר פוטין ללא כל בושה שיפעל לעצירת הלחימה, ואף הציע שרוסיה תסייע בחידוש תהליך השלום.

המסכה על פניה של רוסיה נקרעה

במשך שנים ניהל נתניהו את מה שהוא כינה קשר "מורכב" עם הקרמלין, תוך שמירה על יחסים קרובים עם פוטין. למרות המלחמה באוקראינה, נתניהו נקט גישה ניטרלית יחסית, בין היתר מתוך שיקולים אסטרטגיים לנוכח העובדה שהרוסים נמצאים בגבול עם סוריה. אלא שנראה שהמערכת המדינית כולה - אפילו נתניהו - כבר לא שוגה באשליות. במלחמה הנוכחית רוסיה הוכיחה שהיא נאמנה יותר לאיראן - בין היתר, כנראה, משום שהאיראנים סיפקו לרוסים אלפי מל"טים מתאבדים ששימשו את מוסקבה מאז הפלישה לאוקראינה כדי לפגוע באזרחים ובחיילים ולהרוס תשתיות. הרוסים גם גמלו לאיראנים במכירת מטוסי קרב.

במשך שנים הרוסים ניהלו יחסי אהבה-שנאה עם המערב, ונראה כי כעת המסכה שניסו לעטות על פניהם נקרעה לחלוטין. בחמאס שיבחו את פוטין פעם אחר פעם על תגובתו. בהודעה שפרסם הארגון נכתב "אנו מעריכים את עמדתו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לגבי התוקפנות הציונית המתמשכת נגד עמנו ודחייתו את המצור על עזה".

לפוטין נוח מאוד עם המלחמה בישראל, כי היא מסיטה את דעת הקהל העולמית מהתנהלות צבאו באוקראינה ומהמלחמה המיותרת שלו במדינה השכנה. עבור רוסיה זוהי הזדמנות לחבוט במדיניות החוץ האמריקנית כדי להעלות את העמדה הרוסית-איראנית לסדר היום. נשיא רוסיה לשעבר, דמיטרי מדבדב, כינה את המלחמה "תשובה ניצחת לארצות הברית", שלטענתו "מיקדה את כל תשומת הלב בערעור רוסיה במקום להקדיש מאמצים לתווך וליצור מסלול לשלום בין ישראלים לפלשתינים".

סגן אלוף (במיל') דניאל ראקוב, חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון, טוען כי התקשורת הרוסית כבר הלכה צעד קדימה ויוצאת נגד ישראל באופן נחרץ. לדבריו, "הפרשנים הממסדיים והערוצים הרוסיים הפטריוטיים ברשתות החברתיות מאמצים קו אנטי־ישראלי גלוי. שופרות תעמולה מהדהדים דפי מסרים מהקרמלין, והעמידו את המלחמה במרכז הסיקור שלהם. סוכנות הידיעות הרוסית הרשמית RIA Novosti פרסמה יותר מ־2,300 כתבות על המלחמה (כשליש מהסיקור הכללי שלה), וייחדה לה יותר ממחצית ממאמרי הדעה היומיים. אחד מהם קבע שהמערב מעודד רצח עם של ישראל נגד הפלשתינים, והשווה את דברי ההנהגה בישראל בנוגע לתקיפות בעזה לברכתו של היטלר לכוחות הוורמאכט ערב הפלישה לברית המועצות. פרשני הסוכנות צהלו שהמלחמה בעזה תסיח את הקשב של ארצות הברית מהמלחמה באוקראינה באופן שיסייע למוסקבה להנחיל תבוסה לקייב", הוא מציין.

"התועמלן ולדימיר סולוביוב, שמתגאה במוצאו היהודי ובשל כך, כביכול, יש לו זכות מוסרית לבקר את ישראל, טען שפעולות צה"ל בעזה הן דוגמה לאכזריות כלפי אזרחים, בשונה מצבא רוסיה, שאינו מרשה לעצמו לנקוט מהלכים דומים באוקראינה. מנהיג המחוז הרוסי צ'צ'ניה, רמזאן קדירוב, המשמש כאחד הדוברים הבולטים של רוסיה לעולם המוסלמי, הצהיר על תמיכת רוסיה בפלשתינים", מוסיף רקוב.

לדעתו, "הרשתות החברתיות ברוסיה מלאות בתעמולה פרו־פלשתינית, לרבות כזו הכוללת דברי בוז ולעג לעוצמתה הצבאית של ישראל, ומבטאות את תחושתם של פרשנים רבים, שישראל שייכת למחנה האויבים של רוסיה, בעוד איראן, סוריה, חיזבאללה וחמאס הם בעלי הברית. פרשנויות רבות מסתכלות על המלחמה בעזה דרך פריזמה של מאבק בין ציוויליזציות, כשרוסיה, סין והמוסלמים נאבקים במערב, המיוצג על ידי ישראל. בערוצים אלה ובתקשורת המסורתית מופיעות התייחסויות וקריקטורות אנטישמיות.

"העמדה העוינת לישראל מצד הקרמלין נובעת בראש ובראשונה מהתחרות הגואה בין רוסיה לארצות הברית ומהרצון לנצל את המשבר לחיזוק עמדתה של מוסקבה מול וושינגטון", הוא מחדד. "רוסיה חוששת שפעולה אמריקנית נחרצת בעד ישראל (והאפשרות להסכם הגנה אמריקני-סעודי-ישראלי) תוביל לשיקום מעמדה של וושינגטון בעיני מדינות המזרח התיכון. כמו כן, רוסיה מבטאת חשש מהתרחבות הלחימה, שעלולה לפגוע בשותפיה - איראן וחיזבאללה, ואף להחליש את האחיזה הרוסית בסוריה, אם משטר אסד ימצא עצמו מעורב בלחימה", הוא מדגיש.

רקוב גם מסב את תשומת הלב לעובדה שהעמדה הרוסית הפומבית כלפי ישראל והמלחמה בעזה משקפת נקודת שפל היסטורית ביחסים בין המדינות. "גישה כה עוינת לישראל, ועטיפתה ברטוריקה אנטי־מערבית על ידי מערך התעמולה הרוסי הממסדי, לא נראו במוסקבה מאז שנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת, כשהתעמולה הסובייטית שילבה עוינות לציונות בתוך המסד האידאולוגי הקומוניסטי. מסרים רוסיים רבים בימים האחרונים עולים בקנה אחד עם מאפייני האנטישמיות המודרנית – ערבוב בין ישראל לבין היהודים, והאשמתם בכל חטא אפשרי, לרבות השוואתם לגרמניה הנאצית. מסרים אלה מתווספים לסימנים נוספים המעידים על שובה של אנטישמיות ממלכתית רוסית, בדומה לתקופה הסובייטית". המסר, לדעת רקוב, ברור וחד. "הפער הבולט בין הגיבוי האמריקני האיתן לישראל ובין העמדה הרוסית הפוגענית מראים לירושלים שההזדמנויות הגלומות בקשריה עם מוסקבה פוחתות. יכולתה של רוסיה למלא תפקיד מדיני משמעותי במהלך המלחמה הנוכחית מוגבלת. השפעתה הישירה על חמאס וחיזבאללה – קרובה לאפס. יחסי ישראל-רוסיה לאורך המלחמה צפויים להיות מתוחים, אך אין צורך שישראל תהפוך אותם ללעומתיים. גם אם הרוסים לא יסייעו, עדיף שיפריעו כמה שפחות".

קסניה סבטלובה, חברת הכנסת לשעבר ועמיתת מחקר במכון Atlantic Council בוושינגטון, אומרת כי התגובה הרוסית מעידה על האופן שבו מוסקבה רואה את היחסים בטווח הארוך. "ברוסיה יודעים שישראל היא בת ברית של ארצות הברית ואין אפשרות אמיתית להעביר אותה צד - ולכן הם מעניקים תמיכה לחמאס בעזה ומנסים לרמוז לכל המדינות הערביות והמוסלמיות האחרות ולאזרחיהן שהיא פועלת למען הצדק לערבים. את זה פוטין עושה, כמובן, אחרי שעזר לאסד לשחוט חצי מיליון סורים. לרוסיה יש קשרים עם חמאס והיא אף הודיעה שלא תנתק אותם, ולא הותירה מקום לספק שהיא בציר אחד עם איראן, חמאס, חיזבאללה וצפון קוריאה".

הרוסים גם נמצאים בגבול סוריה.

"הגבול הזה יוצר מצב של תלות הדדית. גם לנו וגם להם אין אינטרס לפתוח חזית צפונית. הם לא רוצים להביא כוחות צבא לגבול עם ישראל כי הם עסוקים בפלישה לאוקראינה ובמלחמה נגדה. קשה לדמיין שהם ירצו להיות מעורבים עכשיו במלחמה במזרח התיכון".

רוסיה מרוויחה משהו מהמצב הנוכחי?

"רוסיה מרוויחה הרבה, יותר מאשר איראן, כי תשומת לב העולם כולו - ובוודאי של נשיא ארצות הברית והמנהיגות האירופית - נתונה למזרח התיכון. הם היו ממוקדים באוקראינה באופן מאוד הדוק, ועכשיו תשומת הלב מתפצלת ולא קולטת את הכישלונות שחווה רוסיה מול אוקראינה", היא מסבירה. "פוטין רוצה להרחיק את ארצות הברית מהזירה הים־תיכונית ולהקטין את מעורבותה, כדי שהם יוכלו להיכנס לוואקום. רוסיה יודעת היטב לנצל סכסוכים של אחרים כדי לקדם את האינטרסים של עצמה".

איך לדעתך ישראל צריכה להגיב להתנהלות הרוסית?

"אין ספק שההתנהלות הרוסית עוברת כל גבול. הם משווים את מה שקורה בעזה, אחרי ההתקפה הזדונית נגד אזרחי מדינת ישראל, למצור על לנינגרד - אירוע הרעבה המוני שנמשך 897 יום ומתו בו מיליון סובייטים. ישראל לא השתמשה בתגובה באף אחד מהכלים הדיפלומטיים שעומדים לרשותה. אני מבינה שלא רוצים לנתק את הקשרים, אבל אפילו לא זימנו את השגריר לשיחת נזיפה, לא הייתה תגובה מצד משרד החוץ או משרד ראש הממשלה. זה עודד את חמאס, שחש שרוסיה תומכת בו".

בין הנרצחים בטבח של חמאס היו גם אזרחים רוסים. זה לא מטריד את פוטין?

"רוסיה מתנהלת באופן ציני. היא מעולם לא גינתה את חמאס או הכניסה אותו לרשימת ארגוני טרור, למרות שאזרחיה נרצחים בישראל כבר משנות התשעים".

האדישות הסינית לטבח ישראלים

מדינה אחרת שתפסה צד נגדנו היא סין - מדינה שמנהלת קשרי מסחר ענפים עם ישראל, אבל מעולם לא תמכה בנרטיב הישראלי בזירה הבין־לאומית ואף להפך - תמכה באופן מובהק בפלשתינים. בירושלים לא הופתעו מהצטרפות סין לקו שהונהג במדינות שזכו לכינוי 'ציר הרשע'.

הסינים אומנם פרסמו הודעה שבה נאמר שהאלימות צריכה להיפסק, אך לא התייחסו לטבח של החמאס. לעומת זאת הם קראו לעשות צדק ולהקים מדינה פלשתינית. בהמשך הייתה גם הבעת צער על מותם של חפים מפשע, אבל רגע אחר כך הם טלפנו לצד הפלשתיני כדי להביע את אותו צער בדיוק. גם סין מתעלמת מהעובדה שבין החטופים נמצאים אזרחיה. התקשורת המקומית אימצה עמדה דומה לעמדת הממשל - פעולת החמאס (ולא טבח או רצח) נתפסה כחלק מ"עימות חמוש בין הצדדים".

רק לפני חצי שנה דיבר ראש הממשלה נתניהו על ההזמנה שקיבל לביקור בסין, ובסביבתו היו אף מי שדיברו על "אלטרנטיבות לממשל האמריקני". בין כל ההתפכחויות במלחמה האחרונה, גם מהאשליה הסינית צריך להתפכח, במיוחד על רקע ההתייצבות הבלתי מתפשרת של ארצות הברית לצידה של ישראל.

ההערכה היא שמלחמת ישראל בחמאס לא באמת מעניינת את הסינים, שיחסיהם עם איראן - הפטרונית של חמאס - טובים והדוקים. הם פשוט מודאגים שהביזנס שלהם במזרח התיכון ייקלע לבעיות. אגב, בתגובה לקידום שתי נושאות מטוסים אמריקניות לאזור, הודיעו הסינים כי שלחו שש ספינות מלחמה שיפטרלו במזרח התיכון.

גליה לביא, סגנית ראש מרכז דיאן וגילפורד גלייזר למדיניות ישראל-סין, המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ליד אוניברסיטת תל אביב, מזכירה שסין אינה תומכת ישראל, וכך צריך להתייחס אליה. "סין באופן עקבי תומכת בפלשתינים במוסדות הבין־לאומיים, בגלוי, במאת האחוזים. למרות שהסינים טוענים שהם ניטרליים ומאוזנים - בפועל הם משחקים משחק מעורפל. עם זאת, התמיכה שלהם בפלשתינים היא בעיקר רטורית. התמיכה בסיוע הומניטרי, בהשקעות או בסחר היא נמוכה מאוד. את הכסף הם שופכים בישראל, ואת המילים היפות הם נותנים לפלשתינים".

נתניהו התגאה מאוד בהידוק היחסים עם הסינים. זה התפוצץ לו בפנים?

"נתניהו אכן הידק את היחסים עם סין, וזו מדיניות שהייתה נכונה לשעתה, ונעשתה מתוך הבנה שסין היא שותפה כלכלית חשובה, וישראל בעצם עוצמת עין לגבי יתר הדברים. הפרידו בין עסקים למדיניות. התקווה הייתה שיהיה אפשר בעתיד להצביע גם על דפוס ההצבעה של הסינים. זה לא קרה, וההבנה הזו חלחלה גם בממשלה הישראלית. כנראה שמה שהיה עד היום לא יהיה עוד, כמו שאמר נתניהו. אצלנו זה עורר אמוציות רבות ואת תחושות השואה שהיו נחלת הדור הקודם, ובסין לא מבינים את זה כלל. הם לא הבינו בתחילת האירוע שזה שונה מהותית ממה שהיה עד היום, ולכן המשיכו לומר שהם תומכים בפלשתינים. אני חושבת שבשבועות שחלפו מאז בסין ראו קצת סרטונים והבינו שמדובר במצב שונה, הרי אפילו איחוד האמירויות וסעודיה מגנות את חמאס. סין לא שינתה עמדה, אבל ריככה אותה מעט. היא כמובן לא אומרת 'ישראל', אך מציינת ש'לכל המדינות יש זכות להגן על עצמן' - אמירה דו־משמעית שאפשר אולי לטעון שנאמרה לגבי הפלשתינים ולא לגבי ישראל".

נראה שהעולם מפרש את ההתנהלות הסינית כחבירה ל'ציר הרשע' יחד עם רוסיה ואיראן.

"הסינים לא הבינו את הרגישויות המדוברות. לדוגמה, עד היום מדינות ערב תמכו בסין, אבל אפילו הן - אותן מדינות שכסין תומכת בפלשתינים היא קורצת להן - כן הלכו נגד חמאס. הסינים לא גינו אותנו, אבל גם לא תמכו בנו", היא מציינת. "ישראל לא ראתה עד המלחמה את סין כחלק מ'ציר הרשע', למרות קשריה עם רוסיה ואיראן. היא לא נתפסה כמדינה עוינת, אלא ככזו שמנהלים איתה יחסים. לדעתי סין לא מעוניינת להתחבר ל'ציר הרשע', אבל ייתכן שהיא נתפסת ככזו.

"אין ספק שמיד לאחר המלחמה ישראל תשקול מחדש את המדיניות כלפי הסינים, כי חדרה ההבנה שאנחנו לא כל כך מעניינים את הסינים והם אדישים אלינו. ישראל תמשיך לעשות עסקים עם סין, אבל הם יהיו הרבה יותר ממוקדים. אפשר בהקשר הזה להזכיר את הוויכוח בין ישראל לארצות הברית על התחומים שבהם אפשר לתת דריסת רגל לסינים. אם עד היום ישראל נטתה שלא להגביל השקעות כאלה, ייתכן מאוד שעכשיו הן יוגבלו משמעותית".

היבט מעניין נוסף שקשור לשתי המדינות, רוסיה וסין, הוא ששתיהן הציעו להיות מעורבות בתיווך בין ישראל והפלשתינים כדי "לקדם את פתרון שתי המדינות". הרוסים מנסים כבר שנים לקדם מעורבות שלהם בסכסוך הישראלי-פלשתיני, וישראל דוחה זאת פעם אחר פעם. גם ההצעה הסינית לא זכתה לתשומת לב בצד הישראלי.

בזמן מלחמה ישראל לא עושה את החשבונות הדיפלומטיים הקרים, אבל אין ספק שהם ייעשו מיד לאחריה. מול רוסיה, שבחרה צד באופן מובהק מחד גיסא, אבל לישראל ולה אינטרסים צבאיים משותפים מאידך, נצטרך לקבל החלטה כיצד לפעול. עד כה ישראל נמנעה מכל צעד דיפלומטי למרות הנחרצות הרוסית. ומול סין סביר להניח שהצעדים שיינקטו יהיו ברמת המסחר, שכן אין בין המדינות שום שיתופי פעולה צבאיים.

אבל רוסיה וסין לא לבד. גם מול מדינות אחרות כמו טורקיה, שרק באחרונה הידקה את יחסיה עם ישראל אך הפנתה לה עורף מיד בתחילת המלחמה, ישראל תצטרך להחליט כיצד לנהוג, והאם לסווג גם אותה בקבוצת המדינות שבחרו בדרך החמאס ולא בדרך האנושות.

***