חייל ישיבת טפחות ישי שליו משערי תקווה מספר על הקרבות ביום הראשון למלחמה. "בשעה 6 וחצי בבוקר אנחנו מתעוררים לשריקות של פצמ"רים ישירים על המוצב, מעבים את העמדות", מספר שליו.
חברו אהרון מאור מירושלים מוסיף: "חצי שעה לתוך המתקפה מקבלים דיווח שחייל גולני נפצע וחייבים לפנות אותו כמה שיותר, ישי תופס אותי, טנק ד' בחוץ, נפעיל אותו ואיתו נחלץ את החייל הפצוע. הלוחמים מגולני מחפים עלינו ורצנו ספרינט לחייל".
שליו ממשיך לספר על המבצע: "בתוך הטנק הנשק היחידי שכרגע נמצא זה תותח ונשק אישי. כל המוצב מוקף במחבלים, מעיפים את הלוחם הפצוע למסדרון ומתחילים לנסוע. נוסעים לכיוון כיסופים ורואים כמויות של מחבלים על אופנועים, נוסעים במהירות אדירה.
מסתכל לתוך מוצב כיסופים ורואה מחבלים שרועים בכל פינה. סמג"ד 51 רואה טנק שמסתובב לו בגזרה והוא לא מבין. עליתי מולו ואמרתי לו שאין לי מקלעים וצוות. הוא אמר לי: לא משנה, יש לך חולייה בבריכות המים של כיסופים, תחסל אותם. אני טוען פגז, יורה, חוזר לעמדת הטען ויורה עוד 2 פגזים. מתוך 5 הורדנו 3, ועוד 2 ברחו ליערות.
חטפנו אר-פי-גי אחד שמוריד כוונת מפקדת ועוד אחד פוגע לי מעל המדף. רואה דמויות חמושות, צועק 'תירה', הם מולנו. כך עברנו מהתקלה להתקלה, במשך יומיים שלמים".