שיעור היסטוריה
כאילו חסרות להם כותרות מדממות, כאילו ממש משעמם להם בימים המוטרפים הללו, כאילו לא די לנו במה שקרה איתנו וקורה איתנו עד עכשיו, באולפנים ובתכניות האקטואליה נשאלים אלופים ומומחים מטעם עצמם על ידי עיתונאים שמהר מדי נמאס להם לעסוק במה שהיה ומחפשים את האירוע הבא, איך זה שערביי יהודה ושומרון לא מצטרפים בהמוניהם למלחמת החמאס למעט פה ושם ביטויי זעם, איך זה שערביי ישראל לא מזדעמים ונזעמים, מה קורה פה, נשאלים האלופים ומתחילים בהתפלפלויות נפתלת ובהסברים שלקוחים מראשית שנות התשעים של המאה הקודמת.
אז הנה התשובה שלי, והיא דווקא לקוחה מהמאה קדומה יותר, המאה השביעית לספירה. הכול מתחיל אי שם אצל מוחמד שלימד את מאמיניו וממשיכיו כלל מאוד פשוט, אם האויב חזק תתכופפו, אם הוא נחלש, זה הזמן לעקוץ, לתקוף ולהפר כל הסכם, ואין צורך לספר שוב על תקדים כורייש.
כשאנחנו יורים, כותשים ומשחררים את הרסן לכוחות הביטחון, המסר מאוד ברור והשקט נשמע בארצנו, ומסתבר שזה משתלם גם לצד השני. כאן, במזרח תיכונינו השיטה לחיסכון בדם, אצלנו ואצלם, הוא שנהיה הרבה יותר חזקים, יותר מעזים והרבה הרבה יותר נחושים.
חלומות בלהה בצבע ורוד
לאנשים היקרים והקצת משונים שמפריחים לאוויר תקוות שאבו מאזן יבוא ביום שאחרי חמאס וישכין שקט שלווה ושלום על רצועת עזה, התמימות שלכם אכן מכמירת לב ומרגשת, אבל אם אפשר רק שאלה קטנה: האם ידוע לכם שבימים הקרובים אותו אבו מאזן, הקשיש הזועף מהמוקטעה, עומד לשלם מיליוני שקלים משכורות למחבלים שנלכדו ונכלאו על ידי חיילינו לאחר שהתעללו, עינו, טבחו ורצחו ביקירנו באופן ברוטאלי כל כך? האם ידוע לכם שהוא ישלם גם סכומי עתק למשפחות מחבלי החמאס שחוסלו בידי אנשי כוחות הביטחון במהלך פעולות הבלימה של מתקפת הטרור?
אני משער שהדברים הללו ידועים לכם, ולכן אני רק תוהה ביני לבין עצמי איך בעיניכם האיש הזה והרשות שבראשה הוא עומד נראים עדיין בעיניכם כתקווה הוורודה לשלום אזורי.
עסקאות ומחירים
בלי להתייחס לסוגיות של ימין ושמאל, עמדות כאלה או אחרות, תסלחו לי אבל אני מתקשה להבין את ההיגיון הלוגי של מי שעמד בראש צבא ההגנה לישראל, דן חלוץ.
הרמטכ"ל לשעבר אומר שעלינו לשחרר 200,000 מחבלים תמורת 200 החטופים על פי התחשיב שנקבע בעסקת שליט, אלף מחבלים לחייל אחד. כדי שממש נבין את ההגיון שלו הוא אומר שאחרי שנשחרר את אלפי המחבלים הללו נקטול אותם אחר כך.
כאן אני ממש מתחיל להתבלבל ואפילו לא ממש יודע איך להתחיל, ואנסה בכל זאת:
כבר אמרו חז"ל שלא נגיד למי שאכל שום ופיו מדיח ריחות לא משובחים להמשיך ולאכל עוד שום. מה שהיה ברור לחז"ל לפני אלפיים שנה, לא ברור לרמטכ"ל נאור ומתקדם בן זמננו? העובדה שעשינו טעות נוראה בשחרור ההוא, מצדיקה להכפיל את הטרגדיה פי מאתיים? או שפשוט זה בדיוק ההיגיון של מי שראה מה שמה היו תוצאות נטישת עזה ואומר לעצמו ולנו שצריך לעשות בדיוק את אותו דבר במכפלות שטח ואוכלוסייה גם ביהודה ושומרון ויהיה טוב. למה? ככה.
איך קורה שאדם שמחשיב את עצמו לבעל היגיון סביר, אדם שראה מה עשו לנו אותם אלף מחבלים ששוחררו והפכו לשדרת החמאס שטבח כך בבנינו אך לפני שלושה שבועות, יכול להציע שנשחרר עוד עשרות אלפים שכאלה?
הרי גם כשהוא מבטיח שנקטול אותם אחר כך, הוא, כרמטכ"ל בעבר, יודע היטב שקטילת מחבלים כרוכה בקורבנות ישראליים, וזה מקובל עליו? מעבר לסימן השאלה הענק המתנוסס מעל ההבטחה המוזרה 'נקטול אותם' שמזכירה את הבטחת השווא ההיא 'אם רק יירו עלינו כדור אחד מעזה נכבוש אותה בחזרה'. איזה נכבוש, ואיזה נקטול... די ליהירות הזו.
דברו גלוי
אם כנות ויושר היו מאחורי הדרישה מנתניהו ליטול אחריות על עצמו, אם מדיניות ההכלה וה'חמאס מורתע' שהוביל נתניהו היא זו שמקפיצי את דורשי האחריות, אם אכן על מזוודות הכסף הקטארי הם דורשים מנתניהו להודות בחטאיו, היה עליהם לעשות משהו אחד קטן נוסף. היה עליהם לשאת על כפיים את כל מי שתקפו וביקרו את נתניהו בדיוק על הדברים הללו, גם אם קוראים להם בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר או אורית סטרוק.
אבל לא, האנשים הללו הם בעיניהם עדיין ימין קיצוני שאסור להקשיב לו, אנשים שהזוי בעיניהם אפילו הרעיון לשלב את מי מהם בקבינט המלחמה, אז בואו נודה על האמת, לא מדיניות ההכלה, לא הדולרים ולא הקונספציה עומדים מאחורי התביעות מנתניהו, אלא בסך הכול שוב אותו רצון קמאי לראות את נתניהו עוזב את בלפור לטובת קסריה.
על מה הוא מדבר
לכמה דקות נדמה היה לקאטו הזקן שהוא יכול קצת לשחרר, לעצום עיניים מתחת איזה אקליפטוס ולא לדבר על 'ארץ נהדרת', אבל אז התיישבו לידו על הדשא הרך שני עוברי אורח. ראית? הם שאלו, מה היה רע בשידור האחרון של ארץ נהדרת? נכון שקצת עקצו את נתניהו ואת דובר צה"ל, אבל תקפו שם את הצביעות של התקשורת הבינלאומית, דיברו על אחדות העם ואפילו ביקשו עם שלמה ארצי 'את הגשם תן רק בעיתו', אז הם לא כאלה נוראיים. סתם אתה משתלח בהם...
קאטו הרים עיניים אל השניים, מצמץ קצת כי השמש סנוורה את עיניו והפטיר, זה בדיוק העניין, שכשהם רוצים הם יכולים לעשות גם דברים טובים, מה שמוכיח שאפשר לעשות סאטירה אחרת, בלי רוע. על זה שכל השנה הם בוחרים אחרת אני מדבר. אמר וחזר לשקוע בעשב.
להערות ולהארות שלכם: [email protected]