ברוח ימי המלחמה והתגייסות אנשי המילואים אנו מפרסמים מאמר שכתב הרב חיים דרוקמן ז"ל לחיילי צה"ל.
המאמר יופיע בספר "בחיל וברוח", ספר פרקי עיון ומחשבה בענייני מלחמה, צבא וביטחון בדורנו, שנכתב ע"י הרב דרוקמן. הספר כבר מופץ בגרסה מקוצרת לחיילי צה"ל בבסיסים ובשטח.
הספר יצא במסגרת שיתוף פעולה של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, תנועת הנוער בני עקיבא, איגוד ישיבות ההסדר, פורום "הננו" והוצאת הספרים של ישיבת אור עציון.
להלן המאמר המלא:
באלפיים שנות גלותנו הייתה מצוות המלחמה רחוקה מאיתנו. לא היה בכוחנו להילחם – לא על ביטחוננו האישי והלאומי ולא על ארצנו. בדורות האחרונים שבנו לאדמתנו, זכינו לקיבוץ גלויות מופלא ולחידוש עצמאותנו בארץ. איננו משועבדים עוד לעם אחר, אנו עם ריבוני בארצנו. חלקים נרחבים מארץ ישראל שבו אלינו, ואנו זוכים ליישבם בעיר ובכפר, בהר ובעמק.
הדברים הגדולים הללו לא באו מעצמם. כדי לזכות בכל הטוב הזה נדרשנו למאבקים ולמלחמות עקובות מדם ושילמנו על כך מחיר יקר בטובי בנינו ובנותינו. וגם היום, אף שיש לנו מדינה ריבונית חזקה ואיתנה, אנו נדרשים להילחם על קיומה יום יום, מאחר שאויבינו קמים עלינו לכלותינו ועושים כל שביכולתם לגזול את ארצנו מידינו.
מציאות מורכבת זו עלולה להחליש ואף לייאש אותנו – מתי נזכה סוף סוף להגיע אל המנוחה ואל הנחלה? מתי לא נצטרך עוד לחיות על חרבנו? עד מתי?! בגמרא במסכת ברכות (ה, א) מובא בשמו של רבי שמעון בר יוחאי ש"שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי ייסורים, אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא". דברים אלו מפליאים מאוד: אם שלושת הדברים הללו ניתנים לנו בייסורים ודורשים מאיתנו השקעה ומאמץ - מדוע הם מכונים: "מתנות"? הלוא אנו משלמים עליהם ביוקר!
הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל (בהקדמת ספרו "בית זבול") עונה ששלושת הדברים הללו הם כל כך יקרים – עד ששום "תשלום" שנשלם בעבורם לא יהיה שקול ושווה להם! כמה שלא נשלם בעבורם, כמה שלא נתייסר, נשקיע ונעמול כדי לזכות בהם – הם יישארו תמיד בגדר: "מתנות"!
בדורנו זכינו לקבל אחת משלוש המתנות הללו, את ארץ ישראל, ואנו יכולים להעיד שצדקו גם צדקו דברי רבי שמעון בר יוחאי - ארץ ישראל נקנית בייסורים! ייסורים רבים סבלנו - ועודנו סובלים - בעבור מתנת ארץ ישראל.
אנו חיים בדור מיוחד. גאולת ישראל, שעליה ניבאו הנביאים לפני אלפי שנים, הולכת וצומחת לנגד עינינו. אכן, תהליך הצמיחה הזה מלווה בקשיים רבים, כפי שחזה הגר"א (קול התור א, יג): "לדעת מראש, כי ארץ ישראל נקנית בייסורים - אבל בזה היא נקנית ממש!".
ידיעה זו, שארץ ישראל נקנית בייסורים, אינה צריכה לייאש אותנו, אלא אדרבה לרתום אותנו להתאמץ, כפי שהוסיף ואמר הגר"א: "חלילה לנו לסגת אחור במשהו, אם יהיה חס ושלום איזה קושי, איזו מכשלה בדרך עבודתנו. ולהיות בטוחים, כי דווקא ממנה יעקב ייוושע, ומן המצר נגיע למרחב י-ה!".
באחת מנבואות הנחמה בספר ישעיהו (סו, ט), מבטיח לנו הקדוש ברוך הוא שבסופו של דבר תושלם גאולתנו, חרף כל הקשיים שבדרך: "הַאֲנִי אַשְׁבִּיר וְלֹא אוֹלִיד?! יֹאמַר ד'; אִם אֲנִי הַמּוֹלִיד וְעָצַרְתִּי?! אָמַר אֱ־לֹהָיִךְ". מפרש רש"י: "האני אביא את האשה על המשבר – ולא אפתח רחמה להוציא עוברה?! כלומר, שמא אתחיל בדבר – ולא אוכל לגמור?!".
אנו נמצאים ב"חבלי משיח" הדומים לחבלי לידה, ומשמעות הדבר היא שתהליך הגאולה שהחל בדורות האחרונים אינו עתיד להיפסק ולעצור. מעשי ד' אינם מקריים, יש להם מגמה, ואנו מובטחים כי ישלים הקדוש ברוך הוא את אשר החל לעשות.
מהשוואת הגאולה לחבלי לידה אנו יכולים להסיק עוד מסר חשוב. חבלי הלידה של האישה כואבים ומייסרים מאוד – וכך גם "חבלי משיח". חבלי הלידה של עם ישראל בגאולתו קשים, מייסרים וכואבים. אולם, כשם שלאחר חבלי הלידה של האישה מגיע לעולם ילד שאין יקר ממנו – כך גם מחבלי הלידה של האומה מופיעה וזורחת נשמת האומה!
וכשם שהכורעת ללדת מבינה כי כל ציר וציר התוקף אותה ומייסרה מקדם את בואו לעולם של תינוק חדש, העתיד להעניק לה שמחה ואושר – כך אנו מאמינים שכל הצרות והמכאובים שאנו חווים בדורנו מקרבים את הופעתה השלמה של הגאולה, אשר תביא אושר ושמחה לעולם כולו.
כשמכירים בערכה הגדול של ארץ ישראל, מבינים שהייסורים שאנו חווים בדורנו אינם ייסורים לשווא, שהמלחמות שאנו נאלצים להילחם אינן מלחמות מיותרות. אנו נלחמים על ארצנו, שהיא "מתנה טובה", וערכה רם ונישא! רק על ידי ישיבתנו בארץ נוכל למלא את תכליתנו הגדולה בעולם!
כשמכירים בכך ומפנימים זאת, מתמלאים עוז ומסוגלים לעמוד גם בייסורים הקשים של הדור שלנו, ומתוך כך שואבים כוחות להתחזק ולעמוד איתנים במלחמה על ארצנו!