נשיא טורקיה, ארדואן, מגדיר את נתניהו כטרוריסט, את ישראל כארגון טרור המבצע פשעי מלחמה ואת חמאס כארגון לגיטימי.
ד"ר נמרוד גורן, מומחה ליחסי טורקיה ישראל, מנסה להבין את ההיגיון בהתבטאויותיו של ארדואן שנדמה היה עד לא מזמן כמי שמנסה להחזיר את יחסי ארצו עם ישראל לנורמליזציה מסוימת.
"בעיני כל מי שעסק ביחסי ישראל טורקיה זו הייתה נקודת האזהרה. מה יקרה כשתהיה שוב הסלמה. האם היחסים יוכלו לשרוד את זה. כבר 15 שנה בכל הסלמה ארדואן משתלח, לעיתים זה מגיע להורדת דרג הייצוג הדיפלומטי ולפעמים הוא מסתפק באמירות קשות מאוד".
ד"ר גורן מציין כי באופן יחסי נקודת הפתיחה הטורקית הייתה במקום טוב שיכול היה להציב את טורקיה במקום קונסטרוקטיבי. השיחה שקיים ארדואן עם נשיא המדינה הרצוג הייתה שנייה בעולם הערבי רק לשיח המנהיגות מהאמירויות. את הקשר הזה ניתן היה למנף בתיווך בסוגיית השבויים, "אבל מהר מאוד זה גלש לאמירת הקשות מאוד נגד ישראל, לשיחות עם חאלד משעל ולביקורת החד צדדית", אומר גורן ומציין כי ביקורת טורקית על ישראל אינה מגיעה רק מכיוונו של ארדואן. גם מעגלים פוליטיים אחרים, כולל חילוניים, מבקרים את ישראל, אם כי באשר ליחס לחמאס הדעות שם חלוקות. ההזדהות של ארדואן עם חמאס אינה מקובלת על כלל הזירה הפוליטית שם.
"עוד ב-2006 כשחמאס התמודד בבחירות להנהגה הפלשתינית, ראשיו הוזמנו לטורקיה בידי ארדואן והמהלך הזה עורר עליו ביקורת מאוד קשה גם בבית פנימה. על הגישה לחמאס יש הרבה חילוקי דעות, אבל כעת כל הפוקוס הטורקי הוא על מה שישראל עושה בעזה ועל הצורך לסייע לפלשתינים".
גורן מזכיר כי מזה כעשרים שנה אנו בישראל עוסקים בניתוח דמותו של ארדואן ומודעים הטב לרקע האידיאולוגי ממנו הוא מגיע, וכך גם מכירים את הסגנון הלעומתי שבו הוא מביע את דבריו ותפיסותיו נגד ישראל, יוון קפריסין, אירופה וארה"ב, "ובנאום האחרון שלו הוא מדבר בכלל על המערב, כך שיש כאן אלמנט אידיאולוגי אישי, ומנגד יש את אלמנט שיקום היחסים של טורקיה עם מדינות שונות כמו איחוד האמירויות, ערב הסעודית, מצרים, ישראל ואפילו יוון במידה מסוימת. זה היה ניסיון למצב את מעמדה של טורקיה באזור, ולכן לטורקים הייתה הזדמנות לעשות מהלך מורכב יותר, אבל כשהם ראו שכל מהלכי התיווך לא עוברים דרכם אלא דרך קטאר, בלינקן אפילו לא עבר אצלם והם מרגישים בצד, ואז ארדואן הלך עד הסוף עם הביקורת שלו, וזה מה שאנחנו רואים כעת".
ד"ר גורן מזכיר את ההיסטוריה הטורקית כגורם מתווך בתקופת אולמרט מול סוריה, וגם אז כשהחל סבב לחימה בעזה הכול התפוצץ ושבנו לאותה נקודה.
באשר לתגובה הישראלית סבור ד"ר גורן כי זו אינה נראית מספיק רצינית שכן שר החוץ, אלי כהן, הודיע על החזרת הדיפלומטים להתייעצויות בעוד הם כבר ממילא בארץ מאז ראשית המלחמה. "קשה לדבר על החזרת דיפלומטים שכבר חזרו... הדרך שבה הדברים הוצגו החוצה לא נראתה מספיק רצינית. לא נראה שעוסקים בשאלה המהותית של איך מנהלים את היחסים עם מדינה כמו טורקיה בתקופה שכזו, שאלה שישראל בכלל לא עוסקת בה. ישראל חוטפת הרבה ביקורת מהשכנים שלנו כמו ירדן ששם מדברים עלינו במונחים של פשעי מלחמה ולא דנים עד כמה ישראל צריכה להכיל את הביקורת הזו ועד כמה היא צריכה להגיב אקטיבית בצעדים מדיניים".
לטעמו של ד"ר גורן ישראל נמצאת במציאות מורכבת ויוצאת דופן שבה היא אינה יכולה שלא להגיב, ומנגד האינטרס שלה הוא שימור הקשרים עם מדינות המזרח התיכון ליום שאחרי המלחמה. "זה מצב מאוד עדין. בסופה של המלחמה ישראל תרצה שעדיין יהיו לה שגרירויות במדינות ערביות, כדי שהיא תוכל להמשיך ולפעול במרחב המזרח תיכוני. ישראל עבדה קשה על השרים הללו שלא באו בטבעיות. המדינות הערביות לא מורידות את הדרג הדיפלומטי, גם ירדן לא החזירה שגריר להתייעצויות וגם זה מסר כלשהו. מצד אחד יש כאן גובה להבות שמחייב תגובה ומצד שני יש אינטרסים לשימור היחסים עם מדינות שיסייעו לנו להיחלץ מהמלחמה".
גורן סבור שהאינטרס הישראלי כעת הוא הבהרה חד משמעית שהדברים אינם מקובלים עליה, אך נכון לעשות זאת באופן שמשמר את ערוצי ההידברות שמאחורי הקלעים, כפי שהדברים קיימים מול קטאר, מצרים בנושא השבויים. לשם כך דרושה גם המעורבות האמריקאית. "הקשרים האלה חיוניים לישראל כדי שהיא תוכל לעצב את המציאות האזורית ארחי המלחמה בצורה שתתאים לאינטרסים שלה".
האם הקלפים שישראל מחזיקה בידיה ומהווים אינטרס טורקי נזנחו? ד"ר גורן אינו סבור כך ומציין כראיה להערכתו את העובדה שלפי שעה טורקיה לא החזירה את השגריר שלה מישראל, כפי שנהגה בעבר אחרי אירועים פחותים בהרבה כמו מתיחות כלשהי מול עזה או פתיחת השגרירות האמריקאית בירושלים. "מה שארדואן כן עשה הוא הודעה על ביטול דברים שממילא לא אמורים היו להניב פירות, כמו ההודעה שהוא לא יבקר בישראל, תכנון שהיה בעקבות פגישתו עם נתניהו בעצרת האו"ם. הוא הודיע שביקור שר האנרגיה הטורקי בוטל וששיתופי הפעולה האנרגטיים לא יימשכו, אבל שיתופי הפעולה הללו לא ממש קיימים. היה רצון טורקי שגז טבעי יעבור מישראל דרכה והיה הרבה היסוס ישראלי אם ללכת לכיוון הזה כי ההעדפה היא קפריסין ויוון, וכשברור שזו ההעדפה הישראלית הטורקים מבטלים את הביקור שנועד לקדם את המהלך שאינו קיים, כך שיש פער בין הרמה ההצהרתית לבין הדברים בפועל".