ד"ר דני ברום מנהל ומייסד המרכז לפסיכוטראומה בבית החולים הרצוג בירושלים מתייחס בריאיון לערוץ 7 להמלצת המועצה הלאומית לפוסט טראומה למזער ככל הניתן את היקפי הצפייה בסרטון הזוועות מטבח השביעי באוקטובר.
"ההמלצה הזו נכונה, אבל יחד עם זאת אנחנו לאחרונה קצת בבהלה סביב עד כמה אנחנו בסכנה אם נחווה את מה שאנחנו חווים בחודש האחרון, כאילו שהפחד הגדול הוא שכולם ייכנסו להפרעה פוסט טראומטית, וזה קצת מוגזם", אומר ד"ר ברום הסבור כי מכתב ההמלצה שפורסם הוא "חלק מסוג של בהלה שיש כרגע בחברה הישראלית, כאילו כולנו בסכנה לחלות בהפרעה פוסט טראומטית. כאנשי מקצוע אנחנו צריכים להיות זהירים".
"ההמלצה הזו בסדר גמור. בוודאי שלילדים ומתבגרים לא בריא להם לראות את הדברים, אבל אם ראו זה לא אומר שמיד יהיו בהפרעה פוסט טראומטית. יש הרבה מתבגרים שראו כל מיני סרטונים, מומלץ לא לעשות את זה ויש אחוז מסוים שיעשה להם נזק אבל בוודאי לא לכולם זה יעשה נזק. אני תומך בהמלצה אבל בלי להיבהל".
"לא כולם צריכים טיפול", אומר ברום ומוסיף כי "אנחנו יודעים להתמודד עם הרבה מאוד דברים. יש מי שנתקעים בעיבוד הדברים, ואז נכון לחשוב על הטיפול, אבל בוודאי שלא כולם. יש הרבה מאוד חוסן נפשי. לא טוב לראות את הדברים, אבל אם ראית, ואנשים רואים ולפעמים גם נמשכים לראות את הדברים האלה, זה קורה גם אם זה לא טוב, זה לא אומר שהנפש שלך תיצרב".
אם כן, מהי לטעמו הסיבה לכך שהמועצה הלאומית לפוסט טראומה שיגרה המלצה נחרצת כל כך? "סביב מה שקרה שביעי לאוקטובר יש בהלה והיא מוצדקת, כי זה איום ונורא. במובן מסוים, אנחנו כאנשי מקצוע פסיכולוגים פסיכיאטרים ועובדים סוציאליים אולי הצלחנו קצת יותר מדי לשווק את הטיפולים שלנו. אני הרבה יותר מאמין בצורך להיות ביחד עם אנשים, לעבד את הדברים בצורה מוסתת שמאפשרת לדבר ולא להיתקע בתוך זה, ולא לפחד שכל דבר רע שיקרה למישהו יביא לטראומה".
לדבריו "גם החיילים שרואים דברים בשדה הקרב, רובם יתמודדו עם זה בצורה טובה. אני לא אומר שהם לא יסבלו מזה, אבל אצל רוב האנשים זה לא יגיע לרמה של הפרעה וצורך בטיפול. מי שמרגיש צורך בטיפול שיבקש את זה וזה חשוב, אבל לא יותר מ-10-15 אחוזים ממי שראו את הזוועות האלה ועברו את הקרבות כלוחמים יצטרכו סיוע".
על נפשנו שהתחספסה בשנים האחרונות מול מראות קשים של אלימות בזירות התקשורת השונות, אומר ד"ר ברום כי "התרגלנו להיחשף ולראות רמות מאוד גבוהות של אלימות וזוועות בטלוויזיה ובקולנוע. אני לא חושב שזה עושה טוב לבן אדם להתרגל לדברים האלה, אבל לא זה מה שגורם לצורך בטיפול". לדבריו דרוש איזון בין הצורך לדבר על דברים לבין הדברים שלא רוצים לדבר עליהם, וזאת במסגרת חברתית חמה ותומכת. "לא מוכרחים לדבר על הכול, ואם יש צורך חשוב שתהיה אוזן קשבת במשפחה ואצל חברים וזה קורה לפעמים עם הומור וציניות, אבל בסופו של דבר מרבית האנשים מתמודדים".