ההתגייסות המדהימה של העם צבאית ואזרחית ממלאת את כולנו תיקווה וגאווה. מירב המטענים שלוו אותנו בשנה האחרונה הוסרו, חלקם טוהרו וחלקם הוסרו לצדדים ואף מתחת לשטיח ופנו מקום למלחמה נטו, ולשחרור החטופים מלא מלא. עדיין מלווים אותנו צלילים צורמים של חשבונות וחשבונאות, אבל כמעט כולם מלבד הנושא המכאיב של נתניהו פחות מפריעים. נשארנו עם בעיית נתניהו על מלא.
אנשי התקשורת וכל שונאי נתניהו לא פוסקים מלתקוף אותו קצת כשצריך והרבה מדי כשלא צריך. כמות השנאה העולה על גדותיה מדהימה. מצד אחד את חלקה השיג נתניהו "ביושר" אבל בחלקה האחר היא מסמנת משהו לא טוב שעובר גם בחלק האחר של העם, וזה עוד ידרוש טיפול לאומי שורשי.
ספק אם נפילת נתניהו במוקדם או מאוחר תנקה את האווירה ממש. השיא היה לאחר מסיבת העיתונאים המוצלחת יחסית עם גלנט וגנץ כשנתניהו, או שמא משפחתו או עוזריו נסו לנקות אותו מאשמה ולהטיל הכל על מערכות הבטחון שלא הזהירו אותו. נתניהו אמנם מחק והתנצל, אך הבעייתיות שלו עצמו והרעל סביבו ממשיכים להעיב על כולנו. כאילו לא די לנו בצרה הצרורה שהפילו עלינו אויבינו. די כבר להתעסק בנתניהו כל הזמן ולפרשן כל תנועה ואמירה שלו.
בערוץ 12 מתנהלת תחרות פרועה בין הכתבים והפרשנים מי מצליח לדקור ולהתקיף את נתניהו. אברי גלעד וארז טל הקדישו בתוכניתם פרק לנושא. הם חלקו מחמאות ליאיר שרקי שהצטרף בטוויטר למקהלה, ניר חפץ תרם רכילות עסיסית ממה שהוא זוכר ומכיר מלשכתו של נתניהו ותפקידה של שרה והמשפחה, וגם נתן ציון מבריק לירון אברהם שהפליא בשאלה לנתניהו. ברק סרי הצטרף למקהלה בתכנית הבוקר בנוסף ל"וותיקים" שכבר שנים על הגל. דנה וויס כבר מזמן לא מחמיצה כל הזדמנות, ועוד ועוד.
אכן הגיעה השעה וחשוב לקרוא לימין להפסיק לאתרג את נתניהו, אבל במקביל לקרוא לשמאל הליברלי והפרוגרסיבי שהגיע השעה להפסיק לתקוף אותו. בשל גודל האירוע והמחדל אין שום צורך בוועדת חקירה כלשהי כדי להבין שנתניהו סיים את הקריירה שלו. התקווה היחידה שלו היא שהוא יזכה להישג מנחם של ניצחון על החמאס ושחרור החטופים לטובתו ולטובת כולנו.
הימין יאלץ לבנות לעצמו פרדיגמה חדשה הכוללת תפיסות עדכניות לנוכח מה שקרה, ועוד יקרה, ולהתארגן למסגרות פוליטיות וחברתיות חדשות, ואישים חדשים. בראש ובראשונה החלפת נתניהו, מיד לאחר המלחמה, ואם יהיה צורך אולי אפילו תוך כדי. כרגע נראה שנתניהו מתפקד סביר, ממש לא במיטבו לא בחדות והרגישות הראויה, אבל לא במצב שדורש החלפה מידית. במידה והוא עצמו או סביבתו הקרובה ימשיכו לנהל מאבק לטיהור שמו, או פוליטיקה קטנה כזו או אחרת, יש להתארגן ולפנותו מהדרך. לא עוד אתרוג כזה או אחר.
גם ערוץ 14 צריך להתעשת ולצאת מהקטע של הגנה נחרצת ושי גולדן מסמן כיוון כזה. בכלל כולם צריכים להשתחרר מניהול קמפיינים פוליטיים, וגם להפחית את הביקורת על תפקוד הממשלה, שמבחינה עיתונאית הוא הכרחי. לא להעמיס בביקורת יתר על תפקוד הממשלה, שבחלקו הוא נכון, ובחלקו מוגזם. קשה לדרוש גם בעת מלחמה תקשורת נקייה לגמרי, אבל ניתן לצפות ליתר רגישות ואדיבות, כמו שמורגש בכבישים ובשטח הציבורי.
למרות הכישלון הקולוסלי של ממשלת הימין, עדיין יש לה הזדמנות להתאושש ולתפקד טוב יותר. לאחר המלחמה , יש לימין מה לעשות ומה לתרום למדינה. ולא להפקיר את השטח לטובת אחים לנשק, כוח קפלן ואחרים שינסו להשתלט על המדינה, וכבר מסמנים מטרות. הנוכחות שלהם בולטת מאוד בשטח, והם מנסים להוכיח כבר היום יכולות טובות יותר מהממשלה. אמנם התפיסה הביטחונית עודכנה היטב ע"י החמאס, והמשמעות של ימין ושמאל תשתנה לפחות בתחום זה.
אין ספק שאנחנו עם אחד וכבר כעת הוכחנו לעצמנו ולסביבה האזורית והעולמית שאנחנו יהודים ומדינת ישראל היא מדינה יהודית. אבל עדיין לא בטוח שכולם הבינו את "החומר" שהסביר לנו החמאס. במידה והתובנות הללו יופנמו נקווה שנצליח להגיע למצב שבו לאף צד במפה הפוליטית החדשה שתיווצר לא יחשוש מהצד הוא שהשני מי ינצח בבחירות ומי לא. העיקר שלא להפעיל כוח עודף ולדכא את הצד שיפסיד ובכך להרוויח את המיטב מהעם המדהים הזה. נקווה שנוכל לשיר שוב "איזה מדינה".