לפני כמה שנים פנה רב המשטרה החדש דאז, הרב רמי ברכיהו, לרב הראשי לישראל הרב דוד לאו שליט"א, שהיה אז נשיא מועצת הרבנות הראשית, בבקשה לשנות את הנוסח הרשמי של 'מי שברך לחיילי צה"ל'.
הוא ביקש להוסיף בין המבורכים ב'מי שברך' הזה גם את השוטרים, שמאז כניסתו לתפקידו ראה במו עיניו את מסירותם לעבודת הקודש שלהם מצד אחד, ואת הרגישות שלהם לכך שהם, שמוסרים את נפשם בכל יום עבור שלומם ורווחתם של אזרחי ישראל באירועים שבשגרה וק"ו באירועי פח"ע, נדחים תמיד בכל טקס ממלכתי ובכל הבעת כבוד לאומית אל מאחורי חיילי צה"ל שניצבים תמיד בשורה הראשונה.
אין עינם של השוטרים צרה חלילה בחיילים, כולם היו פעם חלק מהם וכעת רבים מהחיילים הם בניהם ואחיהם, אך 'למה ניגרע?' שאלו את עצמם לא פעם שוטרים שאיכפת להם, שלא רואים ב'מי שברך' שנאמר אחרי קריאת התורה בשבתות ובחגים ברוב בתי הכנסת של הציבור הדתי-לאומי (וגם בחלק מבתי הכנסת האחרים) 'סתם' תפילה רשמית, חלק מהטקס, לצאת ידי חובה – אלא תפילה ציבורית פומבית מעומק הלב. כל משרתי הציבור ששמים נפשם בכפם למען העם והארץ ראוי שיוכרו, יכובדו, ויזכו לכך שהציבור יתפלל לשלומם ולהצלחתם, וגם השוטרים ביניהם.
ואכן, הנושא עלה לדיון בישיבה של מועצת הרבנות הראשית, והוחלט לקבל את הבקשה, ושיש להוסיף את השוטרים לנוסח הידוע של ה'מי שברך' לחיילי צה"ל. אולם הביצוע של ההחלטה הזו לקה בחסר – לא התפרסמה הוראה מפורשת של הרבנות הראשית למדפיסי הסידורים (הציוניים לפחות...) ולגבאי בתי הכנסת ולרבני היישובים והשכונות וכד' לשנות את הנוסח בהתאם להחלטה הנ"ל, וגם לא היה ברור בדיוק מהו הנוסח המדויק של התיקון הזה.
במהדורות החדשות של סידור 'רינת ישראל' התייעצתי עם רבנים, עם שאול יהלום יו"ר הוצאת 'מורשת' ועם אנשים נוספים, דקדקנו במילים, והדפסנו נוסח שמשלב את השוטרים וכוחות הביטחון ב'מי שברך' הזה, לשמחתו של רב המשטרה הרב ברכיהו, שראה בזה תיקון עוול ישן. אולם לא ראיתי שמדפיסי סידורים אחרים הלכו בעקבות 'רינת ישראל' בנושא הזה.
אולם עתה נפל דבר בישראל. באסון הגדול של שמחת תורה תשפ"ד נהרגו עשרות שוטרים כאשר הגנו בגופם על הארץ ועל תושביה. במקומות רבים הם אלו שמנעו מהרשעים להיכנס עמוק הרבה יותר לפנים הארץ, והם לחמו ברשעים הרבה לפני שהגיעו כוחות צה"ל המיועדים למשימה זו.
במקומות רבים השוטרים – השוטרים הכחולים, ה'רגילים', אלו שגם מחלקים דו"חות תנועה ומעירים על רעש מוגזם בשעות הלילה – עשו מעשי גבורה, נלחמו בחירוף נפש באקדחיהם השלופים נגד אנשי חמאס חמושים ברובים ובמקלעים וברימונים, וברוב המקרים גם יכלו להם. רבים מהם נהרגו ונפצעו, והוקרת העם כולו נתונה להם.
אז אולי הגיע הזמן ליישם את החלטת מועצת הרבנות הראשית מלפני שנים? לדעתי התשובה חיובית.
רצ"ב נוסח מדויק ומתוקן בהתאם להחלטה הנ"ל, ובנוסף גם נוסח מוגה ומתוקן ומעודכן של 'מי שברך' לשבויים ולנעדרים.
אני מציע שבכל קהילה יהיה מי שידפיס את הנוסח הזה, יניילן אותו ויציג אותו לפני הגבאי והחזן כדי שהוא ייאמר אחרי כל פרק תהילים שאומר הציבור להצלחת כוחות הביטחון השונים, ובהמשך ניתן לקוות שהוא יודפס בסידורים במקום הנוסח הישן של 'מי שברך לחיילי צה"ל'.
ועוד משפט אחד, שעליו אני חוזר כפעם בפעם, ומקווה שבסופו של דבר יישמע קולי: קיימות עדיין קהילות חשובות שבהן שינו בעבר את הנוסח של התפילה לשלום המדינה, בשעת כעס מוצדק על הנהגתם של ראשי המדינה, והשמיטו את התיבות 'ושלח אורך ואמיתך לראשיה שריה ויועציה ותקנם בעצה טובה מלפניך', ובמקום זה הוסיפו 'ושים בראשנו אנשי חיל יראי אלוקים' וכד'.
לענ"ד לא כדאי לגעת בנוסח של תפילה יקרה זו, אבל מי שרוצה להוסיף, אחרי הנוסח או בתוכו, בקשה נוספת – בבקשה, לא הייתי עושה מזה עניין; אבל להשמיט את התיבות הכה-חשובות 'ושלח אורך ואמיתך לראשיה שריה ויועציה ותקנם בעצה טובה מלפניך' זה כמו למשוך את השטיח מתחת לרגלי עצמנו, וזה פוגע בנו יותר מאשר בכל אחד אחר: וכי אנו מעוניינים שלראשינו שרינו ויועצינו, יהיו מי שיהיו, גם אם אינם לצערנו 'אנשי חיל יראי אלוקים' וכו', לא תהיה סיעתא דשמיא? שה' לא ישלח להם את אורו ואת אמיתו? לְמה כבר אפשר לצפות אם מראש אנו 'מוותרים' על כך שה' יתקן אותם בעצה טובה? זהו ממש 'גול עצמי'! אז אני הקטן ממליץ לקהילות חשובות אלו לחזור לנוסח התפילה לשלום המדינה הישן והטוב בהזדמנות זו שבה אנו מחדשים את נוסח ה'מי שברך' לחיילים המתוקן והטוב.
ויהי רצון שתתקבלנה תפילותינו.