דודו ברזילי, קצין מילואים תושב שדרות, עזב את המילואים כדי לתרום כליה לאדם שאנו מכיר. שוחחנו אתו על ההחלטה והתחושה.
"למזלנו הרב באותה שבת לא היינו בשדרות. היינו ברמלה למרותש כל החגים היינו בבית", מספר ברזילי. "שמענו כמו כולם על המתרחש", הוא אומר ומציין כי בשירות המילואים שלו הוא קצין אוכלוסייה בפיקוד העורף ותפקידו הוא הקישור בין הרשויות המקומיות לגורמי הצבא, לאתר צרכים ביטחוניים, אבטחתיים וכיוצא באלה בישובי מועצת שער הנגב ולהעביר אותם לגורמים הרלוונטיים בצבא.
עיקר עבודתו הצבאית של דודו מתבצעת מהחמ"ל ובאותה שבת החל מהשעה ארבע הוא כבר מגויס לשירות. ביומיים הראשונים, הוא מספר, העומס היה גדול. פינוי התושבים, בעיקר אלה מישובים צמודי גדר, העסיק אותו ואת הצוות שלו ללא הפסקה. לאחר מכן עסקו בריכוז שמות הנפגעים וביום חמישי החלו להתארגן להלוויות שנערו במשורה ותחת מגבלות יקוד העורף, כאשר חלק מהנרצחים נקברים בישובים אחרים מאחר ולא הייתה גישה ליישוביהם שלהם.
דודו ידע שתאריך הניתוח מתקרב. מדובר בתאריך שנקבע לאחר הליך שנמשך כעשרה חודשים, והיה חשוב לו שלא לדחות את המועד. הנתרם, מספר דודו, חשש שבשל המלחמה תהיה דחייה שכזו אך לדודו היה חשוב להבהיר שהניתוח יתקיים במועדו, כל עוד הדברים תלויים בו.
משירות המילואים יצא דודו למספר ימי הבערת מקל, כהגדרתו, בעבודתו בתעשייה האווירית, ולאחר מכן נכנס להליכים שהובילו לניתוח שהתקיים ביום ראשון בתחילת השבוע זה.
על עזיבת המילואים לטובת תרומה אחרת מסוג אחר לחלוטין, הוא אומר: "אני רואה את זה כהמשך וכמכלול אחד, בוודאי כמי שעוסק בסיוע לאוכלוסייה אזרחית בעבודה הצבאית". הנתינה והחסד הם עבורו רצף מתבקש.
התרומה עצמה, הוא מספר, בוצעה במרובע, כלומר שעל מנת לתרום לחברו מהעבודה, תרם הוא לבחור בן 28 שכבר חי עם דיאליזה מזה שנה וחצי, וחברו שלו קיבל תרומה מאדם הקשור לאותו צעיר שקיבל את כלייתו שלו.
כעת, הוא אומר, הוא נמצא בסופה של ההתאוששות ומקווה להשתחרר מבית החולים היום או מחר ולשוב למלון רמדה בירושלים, שם מאוכלסת קהילת 'רעות' שבשדרות, הקהילה לה הצטרפה משפחתו אך לפני שנתיים, "קהילה תומכת שאנחנו מחכים לחזור אליה", הוא אומר ומספר על החיבוק החם שהוא מקבל מעוד ועוד מבקרים בני הקהילה אליה הגיע מרמלה.
מאז הגיעה משפחתו מרמלה ללוד חוו שניים או שלושה סבבי לחימה שארכו יומיים או שלושה כל אחד. על תרחיש כזה של מתקפת מחבלים בהיקפים שכאלה וברצחנות שכזו "אף אחד לא חלם". לזאת הוא מוסיף ושוב להודות על שאירועי השבת נחסכו ממנו ומבני משפחתו כאשר כאמור בניגוד למנהגם בחגים אחרים שבהם הם מארחים בביתם הגדול בני משפחה וחברים, הפעם נעתרו להזמנה ועברו את החג ברמלה.
לקראת תום הדברים מצטרפת לשיחה אביבה, רעייתו של דודו, הרואה "זכות של ממש וגאווה של ממש לגור בעוטף ישראל, בשדרות, עם ראש עיר וסגן ראש עיר שמשקיעים את כל חייהם למען התושבים העם והארץ. הם בחזית ואנחנו בעורף וזה נותן לנו הרבה מאוד כוח", ובאשר לתרומת הכליה היא מוסיפה "כמיילדת במקצועי מדברים אצלנו הרבה על הענקת חיים והמשכיות. לתת כליה זה לא פחות זכות של הענקת חיים בחיים", היא אומרת ומזמינה את כל מי שיכול להצטרף למעגל התורמים.