במקביל למלחמה הצבאית מנהל החמאס מלחמה פסיכולוגית נגד ישראל ובמסגרתה הוא משגר את סרטוני החטופים.
על הדרך להתמודד במלחמה הזו שמכוונת הישר אל העורף הישראלי ועל מה שצפוי בהמשכה של מלחמת התודעה הזו, שוחחנו עם ד"ר רון שלייפר, מומחה ללחימה פסיכולוגית, איש אוניברסיטת אריאל.
"עלינו להבין שזה חלק ממאמץ לנסות ולהשפיע עלינו ועל מקבלי ההחלטות שבקרבנו ועל העולם כולו. זה חלק בלתי נפרד מכל מלחמה, אבל בעידן הטכנולוגי זה חזק יותר מאשר בעבר", אומר ד"ר שלייפר ומדגיש כי ההתמודדות עם אפיק זה של מלחמה הוא קודם כל להיות מודעים ליכולות ההשפעה של המלחמה הפסיכולוגית.
"זו השפעה חזקה כל כך דווקא כי כל אחד אומר שעליו זה לא משפיע. זה מאוד משפיע וזה הדבר הראשון שחייבים להבין. הדבר הזה מאוד חכם והוא לא נעשה מהבטן. הרבה מאמץ מושקע כדי שזה ייראה מאולתר, וכל מי שמתמצא בפרסום הדיגיטאלי יודע את זה. אסור ליפול למלכודת הישנה שהפילה אותנו כל כך הרבה שנים, מלכודת הזלזול בערבים. צריך להבין את הפקחות שלהם ואת היכולת שלהם ללמוד ולהפיק לקחים".
דוגמא להפקת לקחים שכזו אצל החמאס מוצא ד"ר שלייפר בשיר שהפיץ הארגון באחד המבצעים הקודמים והפך בישראל ללעג 'תקוף תעשה ביגועים'. לדברי שלייפר הפיכת השיר ללעג בישראל הוכיחה לחמאס שזו הייתה טעות מצידו והוא תיקן את עצמו. הקליפים הבאים היו עם מילים ללא האות פ' או שהושרו בידי זמרים שיכולים לבטא את האות פ', וכך גם רמת הקליפים הייתה גבוהה יותר.
"הם התכוננו לפשיטה הזו במשך הרבה מאוד זמן והתכוננו למהלך של הלוחמה הפסיכולוגית בשלב ההלם על ידי הזוועות, ובשלבי ההמשך על ידי השכחת ההלם והעברת הזוועות אליהם, שכאילו אנחנו הם מבצעי הזוועות", אומר ד"ר שלייפר הקובע כי בתיעוד מצלמות הגוף של המחבלים את מעשי הרצח וההרג ביקש החמאס להעביר מסר משתק לעורף הישראלי ולחיילי צה"ל, אם כי תכננו לעשות בתיעוד זה שימוש בשלבים מאוחרים יותר. "יש חוט דק בין הפחד לזעם. אפשר לפנות בקלות לכל כיוון. רואים את הזוועות וזה יכול גם לשתק. וזו הייתה המטרה שלהם. אנחנו לקחנו את זה ובטעות הבאנו בכך להגדרתנו כקרבן מתוך מטרה להצדיק את הצעד של כיבוש עזה. זה יכול לעבוד בעולם המערבי לתקופה קצרה, אבל בעולם הערבי זה משיג את האימפקט ההפוך. בעיניהם התיעוד מוכיח שדמנו הותר, בנותינו חוללו וחיילינו לא אפקטיביים".
"לוחמה פסיכלוגית היא שימוש בטכניקות של יחסי ציבור בשעת מלחמה. זה הרבה יותר מורכב מקמפיין של מועמד לנשיאות או משחת שיניים חדשה. צריך להתחשב בכמה קהלי יעד שלפעמים סותרים זה את זה. אם נציג את עצמנו חזקים זה יהיה טוב בעולם הערבי ולא טוב בעולם המערבי, ולהיפך, ולכן צריך למצוא את האיזון".
בהתייחס להחלטה שהתקבלה בכלי התקשורת הישראליים שלא לשדר את סרטון החטופות בו תוקפת אחת מהן בחריפות את ראש הממשלה, אומר שלייפר כי להחלטה זו יש בעיקר חשיבות סמלית בהיותה מוכיחה את ההתלכדות הישראלית כאשר כלל גופי התקשורת בישראל קיבלו החלטה משותפת, אך "במישור הפרקטי אפשר להיכנס ליוטיוב ולראות את הסרטון, וכולנו סקרנים ורוצים לדעת. מעבר להיבט הצהרתי אין לכך תועלת", סבור ד"ר שלייפר.
לטעמו של שלייפר הצעד הנדרש הוא הפקת והפצת סרטים שיפגעו במורל בעזה. דוגמא אחת לכך יכולה להיות שימוש במחבלים שנתפסו בידי כוחות הביטחון, צילום שלהם "מוסרים ד"ש" לאימהותיהם שגם אם פומבית הן מצהירות שהן נכונות להקריב את ילדיהם הן עדיין מייחלות לראות אותם בבית, וסרטון שכזה יוכל להניב לחץ אזרחי על ראשי החמאס. עם זאת הוא מציין כי לישראל אין את הנכונות לנהוג באותם כלים בהם נוהג החמאס, על מנת שלא להידמות להם, אך לעיתים אין מנוס משימוש בשפת המזרח התיכון, שבו אם לא הוזמנת לארוחה ככל הנראה אתה חלק מהתפריט.
"נצטרך לחשוב על הדברים", אומר שלייפר המעריך כי ביום שאחרי המלחמה תהיה שוב השקעה רבה של משאבים במודיעין, ממש כפי שהיה בעבר, ופחות בתחומים אחרים שיכולים לסייע לעתידה של ישראל.
לשאלתנו אם הוא יכול לנחש כיצד ייראה השלב הבא בטרור הפסיכולוגי שיפעיל חמאס על ישראל, משיב שלייפר כי אין לו שום רצון לסייע לחמאס במתן רעיונות יצירתיים כיצד להשפיע עלינו ו"אשאיר את זה לדמיון של המאזינים".
"יש הרבה דברים שהחמאס יוכל לעשות, וכיוון שפחות אכפת לו מה חושבים עליו בעולם והשליטה שלהם בשלוחות שלהם בעולם המערבי מאורגנת מאוד, נשאיר את זה לדמיון אבל ברור שזה יהיה וחשוב שנדע שזה יהיה ושזה משפיע, ולא להגיד שעלינו זה לא ישפיע".